בן כליפא נ' אדיב ואח'

פסק דין

א.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. רטנר), מיום 22.4.13, בת.א. 6251/08, לרבות על החלטתו מיום 17.4.13.

ב.הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המשיב מס' 1 (שהיה התובע בפני בית משפט קמא), הועסק על ידי המשיבה מס' 2 שהיא מפעל שעיסוקו, בין היתר, אספקת כביסה למוסדות שונים, והיא היתה במועדים הרלוונטיים מעבידתו של המשיב מס' 1.

המשיבה מס' 3 היתה במועדים אלה המבטחת בביטוח מעבידים של המשיבה מס' 2.

המשיבה מס' 4 (הנתבעת מס' 3 בכתב התביעה המתוקן) היתה, לפי הנטען, במועדים הרלוונטיים הבעלים של עסק העוסק, בין היתר, בייצור ושיווק ומכירה של מכונות לעיקור (סטריליזציה) של מוצרי טקסטיל שונים, והיא זו, שעל פי הנטען, ייצרה את תא העיקור שהתפוצץ, וגרם, לפי הנטען, לפגיעתו של המשיב מס' 1, וכן גם סיפקה שירות לתא עיקור זה מאז רכישתו.

ג.המערער (הנתבע מס' 4 בכתב התביעה המתוקן) הוא מהנדס במקצועו. בכתב התביעה המתוקן נטען שהוא הציג עצמו כמי שהוסמך על ידי מפקח עבודה ראשי לפי פקודת הבטיחות בעבודה לבדוק מכונות, דוגמת תא העיקור נשוא הדיון, ובפועל, כך נטען, הוא בדק ביום 11.4.06 את תא העיקור חודשים ספורים לפני התאונה בה נפגע המשיב מס' 1 .

לפי הנטען בתביעה התרחשה התאונה ביום 4.9.06 כאשר תוך כדי עבודתו של המשיב מס' 1 במערך העיקור והכנת חבילות לבתי חולים, התפוצץ תא העיקור בסמוך למשיב מס' 1 אשר נהדף בעצמה כנגד הקיר, תוך שחלקי התא, לרבות הדלת והחומרים שהיו בו עפו לכל עבר, והמשיב מס' 1 נפצע, כנטען בכתב התביעה המתוקן.

ד.תביעתו של המשיב מס' 1 הוגשה תחילה כנגד מעבידתו – המשיבה מס' 2, והמבטחת של מעבידתו המשיבה מס' 3. אלה מצידן שיגרו הודעת צד ג' כנגד המשיבה מס' 4, דהיינו, מי שנטען שהיתה היצרנית וספקית השירות של תא העיקור, וכן כנגד מי שנטען שביצע ביום 11.4.06 את בדיקתו של תא העיקור, דהיינו, המערער.

ה.בהמשך, ולפי בקשת המשיב מס' 1, נעתר בית משפט קמא לבקשה לתיקון כתב התביעה על ידי צירופם של צדדי ג', דהיינו, המשיבה מס' 4 והמערער, כנתבעים נוספים לכתב התביעה המתוקן. בהחלטה מיום 13.6.11 המאפשרת את תיקון כתב התביעה, חייב בית משפט קמא את המשיב מס' 1 לשלם למערער הוצאות משפט בגין תיקון התביעה בסכום של 5,000 ₪.

ו.התקיימו בתיק מספר ישיבות של קדם משפט, כשלאורך הדיונים עמדת הנתבע מס' 4, דהיינו, המערער, היתה שאין הוא נושא באחריות כלשהי לאירוע, והוא אף לא מוכן היה ליטול חלק בהליך של הגשת תחשיבי נזק.

ז.לימים, הגיעו המשיב מס' 1 והמשיבות מס' 2-4 להסדר פשרה, שלפיו מבלי להודות באחריות כלשהי תשלמנה המשיבות מס' 2-3 למשיב מס' 1 סכום כולל של 20,000 ₪, והמשיבה מס' 4 (באמצעות המבטחת שלה) תשלם אף היא סכום כולל של 20,000 ₪ למשיב מס' 1.

על פי הסדר פשרה זה אין המערער (נתבע מס' 4) מחוייב בתשלום כלשהו, ובנוסף צויין שבמסגרת הסדר פשרה זה התביעה כנגד הנתבע מס' 4, דהיינו, המערער, תידחה ללא צו להוצאות.

ח.המערער לא היה מוכן ליתן הסכמתו לדחיית התביעה כנגדו ללא צו להוצאות. לפיכך התקיים דיון ביום 3.4.13 בבית משפט קמא (שבו נטל חלק המערער ללא נוכחות בא כוחו שבגלל שבר ברגלו נבצר ממנו מלהגיע לבית המשפט), ובמהלכו טענו הצדדים לגבי שאלת פסיקת הוצאות משפט לנתבע מס' 4 (המערער). עמדת המשיב מס' 1 והמשיבות מס' 2-4 היתה שככל שהמערער עומד על פסיקת הוצאות משפט לזכותו (מעבר לסכום של 5,000 ₪ שנפסק לזכותו בגין תיקון התביעה), הם ישקלו האם הם מעוניינים לחתום על הסכם הפשרה העקרוני ביניהם.

ט.לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 17.4.13, למסקנה שככל שהתובע (משיב מס' 1) והנתבעות (המשיבות מס' 2-4) יגישו הסכם פשרה המסיים את ההתדיינות בתיק, התביעה כנגד המערער תידחה ללא צו להוצאות.

י.לביסוס מסקנתו זו פירט בית משפט קמא את השיקולים הבאים:

1.המשיב מס' 1 כבר שילם למערער הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

2.המשא ומתן בין הצדדים התנהל ללא המערער כשהמערער אף לא נדרש להגיש תחשיבי נזק.

3.בחלק מן הדיונים פטרו הצדדים את המערער מלהופיע לדיון, ולדעת בית משפט קמא ניתן היה להימנע מחלק מהופעותיו של ב"כ המערער לדיונים שהתקיימו.

4.המערער לא נטל חלק במימון שכר טרחת המומחים מטעם בית המשפט, והוא אף לא מימן חוות דעת מומחים מטעמו.