בלנקלדר נ' פרסייט אדוונסד טכנולוג'יס (2002) בע"מ ואח'

החלטה

לאחר עיון בבקשה לדחיית התביעה על הסף, החלטתי כי דין הבקשה להידחות. לגבי שאלת היריבות והעילה, די בסעיף 2.7 לתביעה כדי לבסס עילה ויריבות בין הצדדים. השאלה האם אכן ניתנה התחייבות כנטען, היא שאלה מתחום דיני הראיות ותתברר בהמשך המשפט. הטענה לגבי ראשית ראיה, דינה להידחות אף היא, הן בשל העובדה שבמסגרת בקשה למחיקה בהעדר עילה, אין בוחנים ראיות והן בשל כך שלגבי היריבות, קיימת עילה לפי סעיף 2.7 לתביעה. לגבי טענת ההתיישנות, על פני הדברים, קיימת, אם בכלל, התיישנות רק לגבי שנה אחת בלבד וגם לגבי שנה זו, יש לשמוע ראיות כדי להגיע למסקנה סופית. ככל שלא הסכימו הצדדים על מועד התשלום של שכר הטרחה, צריך יהיה לבחון מה הוא המועד שבו היה השכר צריך להשתלם, אם בכלל, האם תוך זמן סביר או האם לפי מועד שעולה מחוק הנאמנות או מכל דין אחר. הוא הדין לגבי שאלת השיהוי, שהכרעה בה טעונה שמיעת ראיות. באשר למכתב נספח 2 לבקשה, אשר לפי הטענה מעיד בבירור כי חשבוניות המשיב מן העבר כללו את כל השירותים שניתנו, גם כאן לא מדובר בראיה חותכת שניתן על בסיסה, לדחות על הסף את התביעה. יש צורך לבחון את נסיבות העניין הכוללות ובין היתר את השאלה מדוע לא דרש המשיב שכר טרחה עבור החזקת המניות יחד עם השכר שנדרש לגבי שאר השירותים. כך גם לגבי שאלת תם הלב, אשר תוכרע רק לאחר שמיעת הראיות ועם הסקת המסקנות לגבי החוב הנטען. בכל הנוגע לסבירות הסכום המבוקש, כאן גם מדובר בעניין ראייתי מובהק.

לפיכך, הבקשה נדחית. מאחר וסבור אני כי לא היה מקום מלכתחילה, לבקש דחייה על הסף של התביעה, ישלמו המבקשים למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ + מע"מ ללא קשר לתוצאות המשפט ותוך 30 יום מקבלת החלטתי.

ניתנה היום, כ"ג אלול תש"ע, 02 ספטמבר 2010, בלשכתי.