בללי נ' נען דן השקיה - אגש"ח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי שמיעה.

המחלוקת על החבות, לרבות הכיסוי הביטוחי וכן על הנזק.

רקע ועובדות שאינן שנויות עוד במחלוקת

התובע, יליד 1959, מסגר טכני בהכשרתו, עבד כמבלטן, חרט וכרסם במפעל הנתבעת 1 בקיבוץ נען [להלן – "המפעל"] החל מנובמבר 1987 ועד לחודש יוני 2007, סה"כ כ – 19 שנים. התובע הוצב במחלקת תבניות, אך שירת מחלקות שונות במפעל ביניהן את מחלקות מז"ק, אוטומטיים ופלסטיקה.

הנתבעת 1 [להלן – "אליהו"] כיסתה את נזקי עובדי המפעל במסגרת פוליסת חבות מעבידים לתקופה בין 1.1.94 – 30.11.01. ואילו צד ג' [להלן – "ביטוח חקלאי"] כיסתה אותם לתקופה בין 30.11.01 – 1.1.04.

במחלקותיו השונות של המפעל: מז"ק, אוטומציה ופלסטיקה הופעלו מכונות וציודים שונים אשר ייצרו וגרמו לרעש מסוגים שונים: [1] רעש מונוטוני [2] רעש בשלב עיבוד של מתכת [מכת פלדה בפלדה] [3] רעש ממכות מכבש [4] רעש מכונות תבניות מפתיחה וסגירה בעת הוצאת תבניות.

רעש מזיק - עד שנת 1999, לא ידוע אם היה במפעל ממונה בטיחות ומה פועלו, אלא משנת 1999, מונה העובד אורי מסאלתי [להלן – "מסאלתי"] כממונה בטיחות. מסאלתי הזמין בדיקות רעש מהמכון הארצי לבריאות תעסוקתית וסביבתית – המחלקה לגהות תעסוקתית. הבודקים התלוו למסאלתי, הפעילו את מכשיר המדידה לאחר כיולו, בתחנות שונות במחלקות המפעל, כאשר התוצאות שהתקבלו ייצגו את רמות הרעש אליהן נחשפו העובדים, סמוך לאוזניהם. בשתי הבדיקות בשנת 2001 ובשנת 2003, נמצא רעש מזיק "מתמשך" בחלק מהתחנות.

אמצעי מיגון, שילוט והדרכה- במחסן המפעל הוחזקו אטמי אוזניים לשימוש העובדים. החל מתקופתו של מסאלתי, נתלה באזורי רעש מזיק שילוט המציין חובת העובדים, לעבוד עם אוזניות מגן באותם אזורים ומפרט את תאריכי ותוצאות בדיקות הרעש במקום. בשנת 1994 ולאחר מכן בשנים 2001 – 2005, חתמו העובדים, בהם התובע, על קבלת הדרכה בנושאי בטיחות והתחייבותם לעשות שימוש בציוד מגן אישי סופק להם, בין היתר אוזניות. הדרכת 1994 ניתנה על ידי רופא תעשיה ויתר ההדרכות – על ידי מסאלתי.

וכעת אל התובע: בבדיקת שמיעה שנערכה לו בנובמבר 1996, תשע שנים לאחר שהחל לעבוד במפעל, נמצא כי "בתדירויות גבוהות נראה ליקוי תחושתי – עצבי לא סימטרי עם עקומה היכולה להתאים לעקומת חבלה אקוסטית [להלן – "בדיקת השמיעה הראשונה"].

בבדיקת שמיעה מ - 21.9.01 נמצאה "ירידה קלה עצבית בשמיעה בסביבות 40 דציבל ב – 4,000 הרץ". [להלן – "בדיקת השמיעה השנייה"]. ב – 30.9.01 הוא אובחן כסובל מפגיעת שמיעה ומטינטון לרבות סבירות קשר סיבתי בין אלו לבין חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו. הממצאים בבדיקות הבאות לא השתנו, אלא דובר כבר על פגיעת שמיעה ללא הבחנה ממעטת של "קלה". אבחנת הטינטון נותרה בעינה.

בשנת 2001 פנה התובע למל"ל בתביעה להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה. המל"ל אכן קיבל את תביעתו, קבע כי מדובר במחלת מקצוע, כי קיים קשר סיבתי בינה לבין תנאי עבודתו והעמיד את נכותו על 10%. בהתאם, שילם לו ביום 8.2.02 מענק חד פעמי בגובה של 161,630 ₪. המל"ל לא מצא להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956 [להלן – "תקנות המל"ל"].

התובע המשיך בעבודתו במפעל לשביעות רצון מעסיקיו.

בשנת 2004 נקלעה החברה שהפעילה את המפעל לקשיים כלכליים. התובע חתם עם המפעל על הסכם עבודה חדש ביום 18.2.04. לפי ההסכם יופחת שכרו ב – 40% כאשר הזכויות הסוציאליות שנצברו עד למועד ההסכם, תישמרנה. התובע מסכים כי גם עובדים אחרים חתמו על הסכמי עבודה חדשים אלא שאינו יודע מועד חתימתם ושיעור ההפחתה בשכרם, אם בכלל.

ביום 20.2.06 הודיע המפעל לתובע על הפסקת עבודתו החל מ – 20.4.06.

לאחר הפסקת עבודתו, לא עבד התובע משך כחצי שנה וקיבל דמי אבטלה מהמל"ל. כעבור מספר חודשים נוסף, החל התובע לעבוד בעסקי סחר רכב, תחילה כשכיר ולאחר מכן ועד היום, כעצמאי.

התביעה, ההגנה וההודעה לצד שלישי - ביום 23.4.06 הגיש התובע את תביעתו שלפני. בתביעתו טען כי נגרמו לו נזקי רעש, נכות ומגבלות עקב חשיפתו המתמשכת לרעש מזיק במהלך שנות עבודתו במפעל. התובע ייחס למפעל הפרת חובות חקוקות ורשלנות כלפיו. המפעל ואליהו התגוננו בטענת התיישנות, לחילופין טענו כי המפעל פעל בהתאם לחובות החלות עליו, סיפק אמצעי מיגון והדרכות ודחו את המיוחס להם לרבות קשר סיבתי בין חשיפה לרעש לבין נזקי התובע. לחילופי חילופין, טענו המפעל ואליהו כי המבטחת האחראית לפיצוי התובע היא ביטוח חקלאי. ביטוח חקלאי בתורה הצטרפה להכחשות המפעל ואליהו ולחילופין טענה כי המבטחת האחראית לפיצוי היא אליהו.

הנכות הרפואית – מומחי שני הצדדים [ד"ר ציק מטעם התובע וד"ר רפפורט מטעם הנתבעות] הסכימו עם קביעת המל"ל והעמידו את נכותו הרפואית של התובע על 10%, בגין ליקוי שמיעה וטנטון. לאור מחלוקת המומחים על מידת החשיפה בפועל לרעש מזיק וכן לאור פוטנציאל הקביעות הרפואיות ביחס לטענת ההתיישנות ואחריות מי מן המבטחות, מינה בית המשפט את ד"ר בלום כמומחה מטעמו. ד"ר בלום קיבל את טענת התובע ודעתו של ד"ר ציק וקבע קביעות נוספות אשר תפורטנה בהמשך. חוות דעת כל המומחים הוגשו בהסכמה, ללא חקירות.

עד כאן הנתונים שאינם שנויים במחלוקת ואשר הובאו, בין השאר מפי העדים במשפט ללא ניסיון לסתור מטעם מי מהצדדים.

המחלוקות