בלייך נ' רשות שדות התעופה ואח'

החלטה

בפניי בקשה של המשיבה 4 לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להוצאותיה.

עסקינן בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד מספר משיבות, בגין נזקים שנגרמו על פי הטענה למבקשת בעת שהיתה אמורה לטוס לחו"ל, אך טיסתה התעכבה בשל זיהום הדלק הסילוני המשמש לתדלוק מטוסים בנתב"ג.

המשיבה 4 טוענת כי מדובר בבקשת סרק בעלת סיכויי הצלחה קלושים, ובנוסף מדובר במבקשת שאינה מתגוררת בישראל, אין לה נכסים בישראל ולא הוכחה יכולתה הכלכלית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

על פי תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע- 2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות"), בית המשפט לא יתנה הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. המבחן לענין זה צר אף יותר מהמבחן שנקבע בפסיקה לענין ערובה בהוצאות לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

לגבי תקנה 519, הכלל הוא שיש לעשות שימוש זהיר בהוראותיה ורק כאשר סיכויי ההצלחה של התביעה הם קלושים, יחוייב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של הנתבע: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת ..." (רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא- פורסם באתר משפטי). על כן, אין בית המשפט מחייב תובע בערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. שיקול נוסף לחיוב תובע בערובה להוצאות לפי תקנה 519 הוא כאשר בכתב התביעה אין התובע מציין את כתובתו העדכנית, כנדרש בתקנות (רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (2011) (פורסם באתר משפטי).

כאשר עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, המבחן לגבי חיוב בערובה להוצאות הוא צר הרבה יותר שכן כפי שצויין קודם, נדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו כדי להצדיק חיוב בערובה. המטרה היא שלא להציב חסמים מיותרים ומלאכותיים בפני מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית. על תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק") ניתן ללמוד מס' 1 לחוק, הקובע, בין השאר, כי אחת ממטרותיו של החוק היא לקדם את מימוש זכות הגישה לערכאות, לאכוף את הדין ולהרתיע מפני הפרתו. על כן, לא כל מצב שיצדיק חיוב בערובה לפי תקנה 519, יצדיק בהכרח חיוב בערובה לפי תקנה תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות (ראה גם החלטת כב' השופט י' גריל במסגרת ת"צ 11- 12- 29499 המובאת בתשובת המבקשת).

בעניננו, בטרם תוגש תשובתה של המשיבה 4 לבקשת האישור וייערך ברור עובדתי מתאים, לא ניתן לקבוע באופן נחרץ כי סיכויי ההצלחה של ההליך נגדה קלושים על פניהם. העובדה שוועדות הבדיקה שהוקמו לחקר הארוע לא הטילו כל אחריות על המשיבה 4, היא כשלעצמה אין בה די על מנת לשלול מראש את סיכויי ההצלחה של המבקשת. שיקול זה מכריע את הכף לחובתה של הבקשה הנוכחית, הגם שהמבקשת אינה מתגוררת בישראל ולא הוכיחה שהיא בעלת נכסים.

הפסיקה הנוהגת לענין תקנה 519, לפיה נקבע כי די בכך שמדובר בתובע זר שאין לו נכסים בישראל ולא נמסרה כתובת מגוריו, על מנת שתושת עליו ערובה להוצאות בלא קשר לסיכויי ההצלחה של התביעה, כוחה איננו יפה כאשר עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית באותם מקרים, כמו בעניננו, בהם לא ניתן לקבוע בטרם עת כי סיכויי ההצלחה שלה קלושים על פניהם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות הענין, ולנוכח העובדה שהמבקשת צירפה תגובה לתשובה בטרם ניתנה החלטה המתירה לה לעשות כן- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ב, 03 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו