בליטי ואח' נ' סיטבון ואח'

פסק דין

"זיכרון דברים" בין הצדדים, מיום 23/2/09, עפי"ו התחייבו הנתבעים למכור את דירתם, אשר ברח' אברהם דנינו 8/1 בעכו (להלן: "הדירה") לתובעים, במחיר מוסכם של 780,000 ₪, הניב את שתי התובענות, תביעה ותביעה שכנגד, אשר בפניי.

זיכרון הדברים הנ"ל ייקרא להלן: "זיכרון הדברים".

התובענה:

תובענה כספית ע"ס 117,800 ₪, שהתובעים, בני זוג, הגישו נגד הנתבעים שגם הינם בני זוג.

התובעים טענו כי עפ"י זיכרון הדברים הם מסרו צ'ק, מקדמה ע"ס 5,000 ₪ וכי הוצהר בו כי רכישת הדירה על ידם כרוכה במכירת דירתם בפרק זמן של חמישה חודשים, היינו עד יום 23/7/09 וכי בעקבות חתימת זיכרון הדברים הם פירסמו את דירתם למכירה, כך שהם מכרוה ביום 20/4/09 למשפחת זוהר, כאשר הוסכם בהסכם המכר, זאת לאחר תיאום עם הנתבעים, כי מועד פינוי דירתם ומסירתה לידי משפחת זוהר הוא יום 1/8/09.

התובעים הוסיפו וטענו כי כחלוף יומיים ממכירת דירתם למשפחת זוהר, הם יצרו קשר עם הנתבעים והם הופתעו לגלות כי הנתבעים חזרו בהם מכוונתם למכור את הדירה לתובעים והם התובעים, שהינם הורים לשלושה ילדים קטנים, קיבלו את הדבר בתדהמה ובזעזוע, כך שהחלו במסע ייסורים על מנת למצוא דירה חלופית, אך הדבר לא עלה בידיהם עד אשר ביום 31/5/10, הם מצאו דירה אחרת והם רכשוה במחיר של 850,000 ₪.

לפיכך, כך טענו התובעים, הם נאלצו ביום 29/6/09 לשכור דירה לתקופה של שישה חודשים עם אופציה להארכה לעוד שישה חודשים.

התובעים ציינו כי הם היתרו בנתבעים בגין הפרתם את זיכרון הדברים וצירפו בנידון שני מכתבים, מיום 14/5/09 ומיום 2/7/09 שהם שלחו לנתבעים.

התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעים במעשיהם כנ"ל הפרו את "זיכרון הדברים" ולפיכך הם חבים לשלם את נזקיהם שהם כדלקמן:

א)78,000 ₪ -פיצויי המהווה 10% משווי הדירה.

ב)18,000 ₪-עבור דמי שכירות לעשרה חודשים.

ג)1,800 ₪- דמי הובלה אחת.

ד)20,000 ₪-פיצוי עבור עוגמת נפש וטרטורים.

הגנת הנתבעים והתובענה שכנגד:

מעבר לכתב ההגנה הגישו הנתבעים תביעה שכנגד ע"ס 80,000 ₪ נגד התובעים, כאשר נימוקיהם לכך הם כדלקמן:

הנתבעים אישרו את חתימתם על זיכרון הדברים מיום 23/2/09 וטענו כי ביום 14/3/09 התקשר התובע מס' 1 אל הנתבע מס' 1 והודיע כי מצא קונים לדירתו, כך שגם הנתבע התקשר עם אחד ששמו דמתי רצון, ממנו התכוונו הנתבעים לרכוש דירה חדשה, והודיע לו על כוונתם לרכוש את הדירה של אותו דמתי, אך כחלוף שלושה ימים התקשר שוב התובע מס' 1 את הנתבע מס' 1 והודיע לו כי הוא חוזר בו מזיכרון הדברים וכי התובעים אינם מתכוונים לרכוש את דירתם, כך שגם הנתבעים הודיעו לאותו דמתי על חזרה מהם מהרצון לרכוש את דירת דמתי.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי כחלוף כחודש ימים, ביום 20/4/09 יצר התובע מס' 1 שוב קשר עמם והודיע להם שהוא כן מעוניין לרכוש את הדירה, אך הם הודיע לו, בעקבות ההתנהלות התובעים עד כה, כי אינם מעוניים יותר למכור להם את הדירה.

הנתבעים הוסיפו כי גם לאחר מכן המשיכו התדיינויות וחילופי דברים בין שני הצדדים, אך הדברים לא הניבו כל פרי וכי בנידון אף הם השיבו למכתבים שנשלחו על ידי התובעים.

מכאן טענו הנתבעים כי מי שהפר את זיכרון הדברים הם דווקא התובעים ומכאן הם חבים לפצותם בסך של 80,000 ₪, שהם 10% משווי הדירה המוסכם וכן 2,000 ₪ עבור עוגמת נפש.