בלום נ' פיינבלום

פסק - דין

בפני ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 23.9.13 שניתנה במסגרת בקשה לטענת פרעתי.

המחלוקת העיקרית שלגביה מתייחס הערעור היא האם כאשר נקבע סכום גלובלי במסגרת פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, האם על המשיבים לנכות ניכויי מס על פי חוק, או שעליהם לשלם את הסכום שנקבע בהסכם ולגלם את תשלומי המס.

ערעור נוסף הוא ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 30.7.13.

על פי החלטה זו נקבע דיון בטענות הצדדים ליום 21.10.13 ונקבע כי רכבם של המשיבים יוחזר להם בתנאים מסוימים.

מאחר והערעור העיקרי הוא ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 23.9.13 אתייחס בעיקר לערעור זה.

הערעור הוגש, הוגשה תשובה לערעור ומספר שבועות לפני הדיון ביקש המערער כי נציג מטעמו יופיע, שכן הוא חושש לחייו. לטענתו, המשיב מתכנן פעולה שתפגע בחייו ולכן הוא חושש מלהגיע.

בהחלטתי מיום 25.11.13 אפשרתי הופעה של נציג מטעמו.

לדיון היום התייצב הנציג, ומתברר מתוך דבריו שהיה בקשר איתו לפני 10 שנים במסגרת חברה כלשהי.

לפני הדיון התקשר אליו המערער וביקש ממנו שיתייצב לדיון במקומו.

השיחה עצמה נשמעה תמוהה לאותו נציג, אולם הוא התייצב לדיון.

לדבריו, אין לו מה להוסיף על מה שנאמר בערעור עצמו.

הנציג מטעם המערער לא יכול היה אפילו למסור את כתובתו של המערער וכל מה שמסר זה את מס' הטלפון הסלולרי שלו.

ללא ספק מדובר בנסיבות מוזרות ביותר שאין בהם בכדי להצדיק את אי הגעתו לדיון.

יחד עם זאת, מאחר שהערעור עצמו מפורט ומנומק והוגשה גם תגובה לערעור, החלטתי לדון בערעור לגופו של ענין.

הצדדים הגיעו להסדר במסגרת בית הדין לעבודה שבו נאמר שלסילוק סופי ומוחלט של התביעה שהגיש המערער כנגד המשיבים ישולם סכום של 60,000 ₪.

בהסכם לא נאמר אם הסכום הוא לאחר ניכוי מס או שיש לנכות ממנו מס.

רשמת ההוצל"פ בהחלטתה מיום 23.9.13 קבעה באופן מנומק שהסכום כולל מס ועל המשיבים היה לבצע את הניכויים ולהעבירם לרשויות המס.

גם בית הדין לעבודה שהתבקש בשלב כלשהו להבהיר את החלטתו שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, קבע כי מהסכום יש לנכות מיסים כחוק.

החלטה זו ניתנה לאחר שהמערער טען בפניה בכתב את טענותיו.