בלום נ' הרשקוביץ

החלטה

לפני בקשה ליתן צווים כנגד המשיב לפי פקודת ביזיון בית משפט.

בטרם אשקול ליתן צווים לפי פקודת ביזיון בית משפט, ניתנת למשיב הזדמנות נוספת לקיים את הוראות פסק הדין בדבר השבת הדלתות, וזאת עד ליום 6.4.14.

במקביל, לאור האמור בתשובת המבקש (סעיף 26), אני מורה כי על המבקש להפקיד את ההוצאות שנפסקו לחובתו בקופת בית המשפט עד ליום 6.4.14.

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי באם לא יקיים המשיב את הוראות פסק הדין ניתן יהיה לשקול ליתן כנגדו צווים לפי פקודת ביזיון בית משפט. זאת, מהטעמים הבאים:

פסק הדין שניתן הפך לחלוט והמשיב לא ערער עליו.

לפיכך, לא ניתן לקבל את טענתו בדבר חוסר סמכות בית המשפט לקבוע את אשר נקבע בפסק הדין ביחס להשבת הדלתות.

יוער, כי ההוראה בפסק הדין לעניין השבת הדלתות ניתנה על רקע הצהרותיו של המשיב כי אין לו כל צורך בדלתות וכי הוא מעוניין להחליפן, ועל רקע תלונותיו של המשיב כלפי המבקש ביחס להתמשכות ההליכים, המונעת ממנו את החלפת הדלתות.

ההוראה הרלוונטית בפסק הדין הייתה ברורה ופשוטה והיא אינה ניתנת לפרשנויות שונות.

המבקש הציג נתונים מספקים, מהם עולה לכאורה, כי אין סעד אכיפתי חלופי במסגרת הליכי הוצאה לפועל במקרה דנן.

טענות המשיב באשר להשבת הכספים ששילם למבקש עלו וידונו במסגרת תביעה כספית נפרדת שהגיש המשיב.

בפסק הדין לא נקבעה כל התניה של השבת הדלתות בהשבת הכספים ששולמו.

לטענות המשיב לקיומה של זכות עיכבון אין ביסוס בדין או בחוזה ועל כן אין הן יכולות לעמוד, במיוחד כאשר קיים פסק דין חלוט, עליו המשיב לא ערער.

המשיב אינו יכול לעשות דין לעצמו ולנקוט בסעד עצמי בעניין זה, ללא כל מקור שבדין.

בנוסף, פסק הדין לא קשר בין תשלום ההוצאות על ידי המבקש לבין השבת הדלתות.

ככל שההוצאות לא ישולמו, פתוחה הדלת בפני המשיב לנקוט בהליכי גבייה במסגרת ההוצאה לפועל.

גם בעניין זה, לא יכול המשיב לעשות דין לעצמו ולנקוט בסעד עצמי.

בכל מקרה, כאמור בפתח החלטה זו, הוריתי למבקש להפקיד את סכום ההוצאות שנפסק בקופת בית המשפט, בתוך פרק הזמן שנקבע להשבת הדלתות.

סוף דבר - אני מורה כאמור ברישא של החלטה זו.

אני שב וממליץ לצדדים להידבר ביניהם על מנת לפתור באופן מלא וכולל את הסכסוך ביניהם, שכן ההתנהלות אך מעמיסה הוצאות מיותרות על שני הצדדים.