בלום ויקטור נ' מילבוים ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו של התובע, לטענתו כתוצאה מפגיעת אופנוע שנהג בו נתבע 1.

להלן גרסת התובע בכתב התביעה:

"... רכב הנתבע 1 אשר היה נהוג ע"י הנתבע 1 פגע ברכבו של התובע במוקד ימני קדמי וגרם לנזקים של רכבו של התובע כפי שמופיע בחוות דעת השמאי ...".

התובע מבקש לפסוק לו את הנזקים התאונתיים סך של 9,150 ₪ וכן שכ"ט שמאי 600 ₪ ופיצוי עבור עוגמת נפש והוצאות סך 2,250 ₪.

להלן גרסת הנתבעים בכתב ההגנה:

"עת נסע רכב הנתבע בנתיבו כדין, רכב התובע נסע בנתיב שמאל לנתיב רכב הנתבע..לפתע, סטה ברשלנות ובפזיזות רכב התובע לנתיב רכב הנתבע ופגע ברכב הנתבע".

2.שני הצדדים זומנו בפני והם העידו לגבי נסיבות אירוע התאונה וכל אחד גרסה משלו הסותרת את הגרסה של משנהו:

א.עדות התובע בבית המשפט:

"... התחלתי לפנות לצד ימני כדי לעצור, היה רציף של אוטובוסים ורציתי לעצור מייד אחרי הרציף ושם עמד אוטו וראיתי אנשים עומדים... ופתחתי בסטיה ימינה ואותתי והאטתי... קודם הסתכלתי במראות הצדדים והכל היה בסדר ... התנועה לא היתה עמוסה, התחלתי לפנות ופתאום... הסתכלתי לצד ולאחור וראיתי שמופיע או ט וטו, הופיע מצד ימין שלי... וזיהיתי שהוא עוקף אותי מצד ימין ומיד נתתי ברקס כי המהירות שלי היתה נמוכה מאד ועצרתי על הקו הצהוב, עדיין לא נכנסתי לשוליים, רבע המכונית היתה בשול הימני ושלושת רבעי מהעבר השני לכיוון הכביש .... הוא נגע בדלת הנוסעת שהיתה לידי, אח"כ הוא שבר את המראה הימנית ואח"כ את הפנס והפנס הלך והטמבון ... נפל...". ראה עמ' 1 לפרו' ש' 10-20.

העד נשאל מדוע לא עצר בתחנת דלק, קצת לפני המקום שעצר בו ולהלן תשובתו:

"אולי לא ראיתי שיש תחנת דלק שם. רק בתחנת דלק צריך לעצור?". ראה עמ' 2 ש' 30-31.

העד נשאל מהם אמצעי הזהירות שהוא נקט בבואו לרדת לשוליים והוא ענה:

"הסתכלתי בראי שהוא בתוך הרכב, במראה הפנימית ובמראות הצדדיות וזהו. ראיתי שיש מכוניות מאחורה, לא ראיתי את האופנוע כשהסתכלתי". ראה עמ' 3 ש' 7-9.

ב.עדות נתבע 1 בבית המשפט:

"... בעודי נוסע על כביש 4 במהירות של 80 קמ"ש אין עומס תנועה ואני נוסע על הנתיב הימני אני רוצה להדגיש שלא היה לי סיבה לנסוע על השול הימני ואני גם לא נוהג לנסוע שמה, נהג הרכב מסוג אופל בצבע ירוק היה בנתיב האמצעי, יש בכביש 4 שלושה נתיבים כאשר לפתע הוא סטה ימינה אינני זוכר אם הוא אותת או לא, הסטיה שלו היתה קרובה לחנית האופנוע שלי ולא יכולתי לתמרן שמאלה ולהתחמק ומה שנותר לי לעשות זה לסטות לימין לכיוון השוליים". ראה עמ' 5 ש' 21-30.

3.דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובמוצגים שהוגשו במהלך הדיון ובדברי העדים אני קובע את הממצאים דלהלן:

רכב התובע נסע בנתיב אמצעי. האופנוע נהוג בידי נתבע 1 נסע בנתיב השמאלי לו מאחור ומשראה התובע כי יש מקום להחנות בו את רכבו ,להתרעננות , סטה לצד ימין לאחר שהסתכל במראה וראה שהוא כן יכול לפנות. לטענתו ראה מכוניות אך לא ראה את האופנוע ודבר זה הגיוני כי אופנוע קטן יותר וזז בקלות יותר.

פנייתו של התובע לצד ימין לשול הימני היתה בפזיזות תוך לקיחת סיכון ולכן מצאתי לנכון לייחס לתובע אשם תורם מכריע בשיעור של 65%.