אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בלום אורי נ' עיריית ירושלים ואח'

בלום אורי נ' עיריית ירושלים ואח'

תאריך פרסום : 08/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
64742-07
01/02/2010
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
בלום אורי
הנתבע:
1. עיריית ירושלים
2. מכבי שירותי בריאות

החלטה

בפני שתי בקשות מטעם התובעת. האחת, מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט. השנייה, תיקון כתב התביעה על דרך הוספת נתבעת נוספת בעקבות קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט. נסקור תחילה את הרקע לבקשות.

רקע : העובדות וההליכים

התובעת נולדה ביום 18.4.79 בבי"ח "הדסה" בהר הצופים בירושלים, השייך לצד השלישי 1 (ולהלן: "הדסה"). לאחר לידתה הייתה במעקב התפתחותי בתחנה לטיפול באם ובילד, "טיפת חלב", בירושלים, שהייתה במועדים הרלוונטיים בבעלות הנתבעת 1. כמו כן הייתה במעקב רפואי אצל רופאי הנתבעת 2 ובהם גם, כנטען, אצל הצד השלישי 2, רופא ילדים. כאשר הייתה כבת חמישה חודשים התעורר חשד אצל אמה של התובעת כי התובעת אינה מפשקת את רגליה באופן שווה. לאור כך פנתה לרופא אורטופד של הנתבעת 2. רופא זה החליט לטפל בתובעת בשיטה של החתלה כפולה לתקופה של חודשיים. בדצמבר 1979, בהיות התובעת כבת שמונה חודשים, טרם חזרתה לביקורת אצל האורטופד, אושפזה התובעת בהדסה עקב זיהום במערכת העיכול. במסגרת אשפוזה נבדקה גם התלונה לגבי הפישוק ברגליה. לאחר בצוע מספר בדיקות אבחון התברר שהתובעת סובלת מנקע מולד של מפרק הירך השמאלי. בשנת 1980 החלה התובעת טיפול ממושך במחלקה האורטופדית בהדסה. הטיפול כלל שחזור סגור של הפריקה בהרדמה כללית וגבס מסוג ספייקה, ומספר החלפות של הגבס שלא צלחו. ביוני 1980 בוצע שחזור פתוח של פריקה בפרק ירך שמאל. בהמשך שוב בוצעו מספר גיבוסים במשך מספר חודשים. הטיפול הופסק בשנת 1981 ואפשר הליכה עצמאית ללא שימוש באביזר רפואי. בשנת 1991, לאור הידרדרות במצבה התפקודי, עברה ניתוח אוסטאוטומיה של האגן בבי"ח רוקח בתל - אביב. בסוף שנות ה- 90 עברה להתגורר בארה"ב עם משפחתה ומצבה החמיר. היא עברה שם מספר ניתוחים לרבות ניתוח של החלפת פרק ירך שמאל בשנת 1999. בשנת 2002 עברה ניתוח נוסף של החלפה בבי"ח רמב"ם בחיפה.

ביום 15.4.04, שלושה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות ולפני שמלאו לתובעת 25 שנים, הוגשה התובענה דנן. התובענה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בתל - אביב (ת.א. 1546/04) וביום 18.11.07 הועברה לבית משפט זה. התובענה הוגשה כנגד הנתבעות 1 ו - 2 בלבד. עילת התביעה היא אחת: אבחון מאוחר של הנקע המולד במפרק הירך על ידי הנתבעות. נטען כי אם היו הנתבעות פועלות להפנות את התובעת לבצע צילום רנטגן בגיל שלושה חודשים ו/או לאחר שהתגלתה הבעיה בפישוק רגליה, ניתן היה לאבחן את הנקע, לטפל בו ולמנוע את נזקי התובעת. לתביעה צורפה חוות דעת של פרופ' ביאליק, מומחה בתחום האורטופדיה. בחוות הדעת סקר פרופ' ביאליק את מלוא התיעוד הרפואי לגבי התובעת, לרבות בכל הנוגע לטיפולים שעברה בהדסה. הוא ציין כי האבחון לנקע המולד היה מאוחר וניתן היה למנוע את מצבה של התובעת על ידי אבחון מוקדם של הבעיה וטיפול פשוט בגיל שלושה חודשים או בגיל חמישה חודשים, עם גילוי הבעיה בפישוק.

הנתבעות, בכתבי ההגנה שהגישו, הכחישו את חבותן. הנתבעת 1 ציינה בכתב הגנתה, שהוגש עוד בשנת 2004, כי היא אינה עוסקת במעקב רפואי. עוד ציינה הנתבעת 1 בכתב ההגנה כי "תמוה שהתובעת מנסה להטיל אחריות על הנתבעת 1 ובחרה למשל שלא לתבוע את בית החולים בו נולדה או את אותם רופאים אשר היו אמורים לגלות את הפגם האורטופדי" (סעיף 2) וכן: "על התובעת היה לכאורה לצרף כנתבע לכתב תביעתה את בית החולים - בית היולדות בו נולדה התובעת, כאשר ככל הידוע רופא בית היולדות עורך בדיקה ראשונית וכללית של כל ילוד ואמור לאתר כל בעיה שניתן לגלותה אם ניתן...לדעת הנתבעת 1 היה מקום לצרף את בית החולים הדסה הר הצופים בירושלים גם כמוסד הרפואי בו טופלה התובעת בגיל 8 חודשים וכן בהמשך" (סעיף 6, וכן ראה עוד סעיף 18). מטעם הנתבעת 1 הוצגה חוות דעת בתחום האורטופדי של ד"ר בר- און.

הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה שהגישה כי לא הייתה כל התרשלות בטיפול בתובעת על ידי הרופאים מטעמה. בשנת 2006 שיגרה הנתבעת 2 הודעה לצדדים שלישיים כנגד הדסה וכנגד צדדים שלישיים נוספים: רופא הילדים אשר לכאורה טיפל בתובעת ומבטחתו הנטענת. לעניין חבותה של הדסה נטען כי בהיותה המוסד הרפואי בו נולדה התובעת, היה עליה לאבחן את הנקע המולד מיד עם הלידה. מטעם הנתבעת 2 הוגשה חוות דעת בתחום האורטופדי ערוכה על ידי ד"ר שינדלר.

הדסה הכחישה את חבותה הנטענת בהודעה לצד השלישי וצרפה מטעמה חוות דעת בתחום האורטופדי ערוכה על ידי ד"ר קוינט.

לאור חוות הדעת השונות שהוגשו על ידי הצדדים החלטתי למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לעניין השאלות שבמחלוקת ולעניין סבירות הטיפול הרפואי שניתן לתובעת על ידי הנתבעות ועל ידי הצדדים השלישיים. בסופו של דבר מונה ביום 7.7.08 ד"ר יוג'ין כהן, מומחה בכירורגיה אורטופדית מבי"ח סורוקה, כמומחה רפואי בתיק. חוות דעתו ניתנה ביום 23.11.09. במסגרת חוות דעתו ציין כי יש לנתח את הממצאים עד כמה שאפשר "בפריסמה של רמת הרפואה של שנות סוף ה- 70" וצרף ביבליוגרפיה של מאמרים מאותה התקופה, לגביהם ציין כי הם "משקפים במידת מה רמת הידע באותה תקופה". במסגרת חוות דעתו ציין כי באשר לתקופה מהלידה ועד ינואר 1980 הטיפול שניתן לתובעת נראה סביר. הטיפול בהחתלה כפולה/ משולשת "עד כמה שניתן להבין מהספרות היה אז סביר" (הדגשה במקור). הוא ציין כי "באותה תקופה לא עמדה לרשות הרופא בדיקת סונוגרפית שמאפשרת זיהוי מדויק של פתולוגיה בקבוצת הגיל הזאת. היום החתלה כפולה או משולשת נחשבת כלא יעילה. אבל מה שמוסכם היום לא היה ברור לפני 30 שנה, וישנם עדיין רופאים שמשתמשים בהחתלה מרובה כאשר יש חשד ל DDH". ד"ר כהן סיכם נקודה זו וציין: "אינני רואה פגם מבחינת המעקב והטיפולים שקבלה גב' בלום עד האשפוזים בבית חולים בחודש נובמבר 1979 ולא מוצא פגמים בתפקוד המערכת של טיפת חלב או רפואה בקהילה".

ד"ר כהן המשיך ודן במסגרת חוות דעתו באחריות הדסה, אך לא לעניין הטיפול לאחר הלידה, נשוא ההודעה לצד השלישי, כאשר מחוות דעתו ניתן להבין כי לא נפל בטיפול זה פגם, אלא לעניין הטיפולים שניתנו לתובעת בהדסה החל משנת 1980. בנקודה זו הגיע למסקנות אשר לא הועלו על ידי מי מהמומחים מטעם הצדדים וגם לא בכתבי הטענות. ד"ר כהן ציין כי במהלך הטיפולים פיתחה התובעת, לדעתו, תסמונת של AVN, פגיעה באספקת הדם של חלק מראש עצם הירך. לדעתו, היו קיימים מספר אמצעי מניעה כנגד תסמונת זו, שלא ננקטו על ידי הדסה. עם זאת ציין כי לדעתו "הטיפולים בהדסה אינם הגורם הבלעדי לתוצאה הלא טובה אלא גורם אחד מתוך מספר גורמים".

לאחר קבלת חוות הדעת על ידי הצדדים הגישה הדסה הודעה לבית המשפט ובה נאמר כך: "בימים אלה התקבלה חוות דעתו של ד"ר יוג'ין כהן, המומחה מטעם בית המשפט, אשר חרג מסמכותו והעלה תזה רפואית חדשה הכוללת השגות על הטיפול האורטופדי בתובעת בבית החולים הדסה הר הצופים בשנת 1980. למען הסר ספק הסתדרות מדיצינית הדסה מבקשת מכב' בית המשפט להתעלם מהתייחסותו של המומחה באשר לטיפול שניתן לתובעת בבית חולים הדסה בשנת 1980, הן משום שהתביעה על פי התזה האמורה התיישנה, והן משום שהמדובר בתזה חדשה שעניינה עילה חדשה שלא הועלתה ע"י מי מהצדדים בכתבי הטענות ועניינה שינוי חזית תוך התייחסות לארוע שהיה לפני כ - 30 שנה ע"י מומחה שלא עסק ברפואה בתקופה הרלוונטית".

הבקשות

לאחר הודעה זו הגישה התובעת בקשתה זו, העומדת לדיון כעת. מדובר, כאמור, בשתי בקשות.

הבקשה האחת, עניינה מינוי מומחה רפואי נוסף. התובעת מבקשת למנות כעת מומחה שעסק בתקופה הרלוונטית לתובענה באורטופדית ילדים בפועל, כך שיחווה דעתו על הפרקטיקה הרפואית שהייתה נוהגת באותה העת מידיעה אישית ולא רק מהספרות הרפואית העולמית. נטען כי רק פרופ' ביאליק, המומחה מטעם התובעת, עסק בפועל באורטופדית ילדים בתקופה הרלוונטית לתובענה. התובעת טוענת כי בעת מינוי המומחה לא היה ידוע לה כי הוא לא היה רופא פעיל בתחום מומחיותו בתקופה הרלוונטית לתובענה. נטען כי הבסיס לקביעתו של המומחה הוא עיון בספרות בלבד ואין להסתפק בכך. נטען כי יש להפנות למומחה אחד או שניים שעסקו באורטופדית ילדים במועדים הרלוונטיים שאלה אחת או שתיים לגבי הפרקטיקה הנוהגת בשנת 1979.

הבקשה השנייה, עניינה תיקון כתב התביעה. התובעת מבקשת להוסיף כנתבעת נוספת את הדסה, בעילה של רשלנות בטיפול לאחר אבחון פריקת מפרק הירך, אשר גרמה להחמרה במצבה הרפואי של התובעת. נטען כי הבקשה מסתמכת על הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). נטען כי נודע לתובעת לראשונה אודות העובדות המקימות את עילת התביעה או את הקשר הסיבתי שבין החמרת נזקיה לבין הטיפול הרפואי שקבלה בהדסה רק עם קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט ולכן עילה זו לא התיישנה. נטען כי העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מעיניה מסיבות שאינן תלויות בה וכי אף בזהירות סבירה לא הייתה יכולה למנוע אותן. התובעת טוענת כי פנתה לאחד המומחים הבכירים בתחום אורטופדית ילדים על מנת לקבל חוות דעת ובחוות דעת זו לא הועלתה התיאוריה בנוגע להחמרה עקב AVN. גם בשלוש חוות דעת נוספות שהוגשו על ידי הצדדים בתיק לא הועלתה תיאוריה זו. נטען כי התובעת אינה בעלת ידע רפואי והעובדות המקימות את עילת התביעה נודעו לה רק עם קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט.

תגובות הצדדים

הנתבעת 2 הגישה התנגדותה לבקשה למינוי מומחה נוסף. בתגובתה, אליה הצטרפה גם הנתבעת 1, ציינה כי במהלך כל התקופה מאז מונה ד"ר כהן, למעלה משנה, לא טענה התובעת כל טענה לעניין כשירותו של המומחה לתת חוות דעת בתיק הנדון והבקשה מוגשת רק לאור כך שחוות הדעת "אינה נראית" לתובעת. מדובר בבקשה המוגשת בשיהוי ובחוסר תום לב. הנתבעת 2 מציינת כי לאחר ההחלטה הראשונית למנות מומחה מטעם בית המשפט, במסגרתה מונה תחילה מומחה אחר, הסכימה התובעת לפנות לאותו מומחה שמונה למרות שלא היה מומחה שעסק בפרקטיקה בשנות ה- 70 ועובדה זו הייתה ידועה לתובעת, כפי שניתן לראות מהתכתבויות בין ב"כ הצדדים שצורפו. מעבר לכך, טוענת הנתבעת 2, אין כל הצדקה למנוי מומחה נוסף. נטען כי ההלכה היא כי משמונה מומחה, חזקה כי יפעל באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה. לצורך סתירת חזקה זו על המבקש לטעון כנגד מקצועיות המומחה להצביע על חשש ממשי או אחר לכך. בענייננו לא הוצג כל נימוק שיש בו כדי לפגום בשקול דעתו ובמומחיותו של ד"ר כהן ואשר יש בו כדי להצדיק מנוי מומחה נוסף על פניו. כשירותו של המומחה אינה נבחנת על פי ידיעתו האישית אלא לפי מידת מומחיותו, הידע והניסיון העומדים לרשותו. המומחה אינו נדרש להוכיח כי היה רופא פעיל בתחום מומחיותו במועדים הרלוונטיים והוא רשאי להיעזר בספרות מקצועית. עוד טוענת הנתבעת 2 כי הדרישה למנות מומחה שהיה פעיל בתחום זה בתקופה הרלוונטית לתובענה, לפני 30 שנה, אינה בת יישום במדינת ישראל, בה מספר המומחים בתחום אורטופדית ילדים שניתן למנותם כמומחים מטעם בית המשפט נמוך יחסית ממילא.

הדסה הגישה את התנגדותה לתיקון כתב התביעה. בתגובתה ציינה כי בהתאם להלכה, לא ניתן לאפשר תיקון כתבי טענות על ידי הוספת עילה שהתיישנה. האירועים נשוא בקשת התיקון התרחשו לפני 30 שנים ועברה תקופת ההתיישנות להעלות כל טענה באשר להם. לעניין הסתמכות התובעת על סעיף 8 לחוק ההתיישנות - טוענת הדסה כי התובעת אינה מסבירה כלל מהן הנסיבות שמנעו ממנה לברר את העובדות מוקדם יותר. לא מוסבר מדוע, נוכח הנזק ממנו סבלה, לא פנתה למומחים כדי לברר את טיב הטיפול משנת 1980 וקשרו לנזקיה. גם לא מצוין אם כאשר פנתה התובעת למומחה מטעמה בקשר לתובענה הנוכחית העלתה בפניו גם את סוגיית הטיפול בשנת 1980 ואם לא - מדוע. התובעת כלל לא צרפה תצהיר לבקשתה ולא הובררו שאלות ידיעתה את העובדות, יכולתה לברר את העובדות וצעדים שננקטו ולא ננקטו על ידה בנדון. נטען כי התובעת לא פעלה בכל דרך משנת 1980 לברר אם הטיפול שקבלה היה תקין והאם נזקה קשור לטיפול זה. נטען כי לתובעת ולהוריה היה ברור לאחר הניתוחים והטיפולים שעברה בהדסה בשנת 1980 כי הם לא צלחו והיה עליה לפנות למומחים באשר לכך. העובדה שהמומחה שבחרה התובעת ואשר נתן עבורה חוות דעת לא העלה טענה המתייחסת רשלנות להדסה אינה מצדיקה את החלת סעיף 8.

יצוין כי ביום 22.12.09 הגישה הנתבעת 2 הודעה מתוקנת לצדדים שלישיים בהתבסס על תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. במסגרת ההודעה הוספו טענות בדבר התרשלות הדסה בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר כהן. הדסה ביקשה למחוק כל טענה בהודעה המתוקנת המתייחסת לטיפולים בשנת 1980, בטענת התיישנות. הנתבעת 2 בתגובתה ציינה כי עילת התביעה של הנתבעת כלפי הצדדים השלישיים אינה באה לעולם אלא לאחר שתחויב כלפי התובעת ולכן לא התיישנה עדיין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ