בלויגרונד ואח' נ' אגבאריה ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.1.12 בכביש חמש.

2. לטענת התובעת 1, ביום התאונה נסעה בנתיב הימני מתוך שני נתיבי נסיעה בכביש חמש לפני היציאה למחלף תקווה. לפתע, רכב הנתבעים אשר נסע משמאל לדרך רכב התובעים, סטה לתוך נתיב נסיעתה של התובעת 1, ללא נקיטת אמצעי זהירות, פגע ברכב התובעים וגרם לו לנזק.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי במועד התאונה, התובעת עקפה את רכב הנתבע 1 מצד ימין על השוליים כאשר ניסתה לעקוף בפקק תנועה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה נסעה בנתיב הימני בנסיעה איטית ולפתע שמעה רעש וחשבה כי רכבה נפל לבור, עד שהבחינה במשאיתו של הנתבע 1 מאטה מאחוריה. לאחר התאונה שני הרכבים נעצרו בצד והנתבע 1 סירב לתת פרטים ורק לאחר הגעת המשטרה למקום מסר את פרטיו. התובעים טענו כי מיקום הנזקים עולה בקנה אחד עם גרסתם שהנתבע 1 שנהג במשאית פגעה במכוניתם ולא הם בו. עוד נטען כי בהודעה מטעם הביטוח שהתקבלה, ניתנה גרסה אחרת של הנהג לפיה סטתה התובעת 1 לנתיבו ובהודעה זו אין זכר לגרסה החדשה שעלתה בכתב ההגנה לפיה נסעה בשוליים וניסתה לעקוף את מכוניתו.

5. הנתבע 1 העיד וטען כי עמד בנתיב הימני מאחר והתנועה היתה מאוד עמוסה. הנתבע 1 טען כי לפתע הגיחה התובעת 1 מצד ימין בשטח המת של שדה ראייתו, ביקשה לעקוף ולכן נכנסה לנתיב נסיעתו ופגעה ברכבו. הנתבע 1 טען כי במידה והיה פוגע ברכב התובעת 1 הנזקים היו רבים יותר. בהמשך טען הנתבע 1 כי התובעת נסעה בשוליים ועקפה אותו מימין. הנתבע 1 טען כי העברית השגורה בפיו אינה טובה ועל כן לא ציין זאת בתחילת הדיון.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת 1 ולפיכך, יש לדעתי לקבל התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת 1 והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נסעה לכל אורך הדרך בנתיב הימני והנתבע הוא שסטה למסלולה ופגע בה.

מנגד גרסתו של הנתבע 1 אינה עקבית, שכן בעוד בהודעת חברת הביטוח שנמסרה לתובעים נאמר כי התובעת סטתה "מנתיבה" למסלול נסיעתו, הרי שבכתב ההגנה נמסרה גרסה שונה מהותית מזו ולפיה התובעת 1 נסעה בשוליים וביקשה לעקוף את רכב הנתבע 1 מימין.

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה קרי, פגיעה מתמשכת ברכבם של התובעים. בנוסף, גם התובעת ציינה כי הנתבע 1 פגע בה ואז המשיך בנסיעה. קרי, לא מתוארת פגיעה חזקה.

רביעית, גם הנתבע עצמו ציין כי בחלק הימני בו היתה התובעת 1 קיים שטח מת בשדה ראייתו.

סבורה אני כי היה על הנתבע 1 להבחין בתובעת 1 הנוסעת במסלול הימני ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לסטות לנתיב נסיעתה ולפגוע בה.

לרכיב טרחה עוגמת הנפש הנתבע, יינתן ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 18,459 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 8.11.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.