בלדב ואח' נ' ודים ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים, לטענתם, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 06.05.2012 במעורבות רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג אותה עת ע"י הנתבע 1.

על-פי הנטען בתביעה, במועד הנקוב, נסע רכב התובעים בנתיב השמאלי מאחורי רכב אחר מסוג פולקסווגן, כאשר לפתע התחלף אור הרמזור המוצב בנתיב הנסיעה של רכב התובעים לאדום. לנוכח התחלפות מופע האור ברמזור, האט רכב התובעים את מהירות נסיעתו. לפתע, רכב הנתבעים שנסע מאחורי רכב התובעים התנגש ברכב התובעים והדף אותו אל עבר רכב הפולקסווגן שהיה לפניו.

כתוצאה מההתנגשות נפגע רכב התובעים בחלקו האחורי והקדמי.

התובעים טוענים, כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1, אשר לא שמר מרחק מרכב התובעים.

מנגד, טוענים הנתבעים כי הרכב הראשון שהיה בשיירה בלם באופן פתאומי, וכך גם רכב התובעים. נטען כי הנתבע 1 בלם אף הוא את רכבו, ברם פגע ברכב התובעים פגיעה קלה ביותר. הנתבעים שוללים את הטענה, כי רכב התובעים נהדף אל עבר הרכב שהיה לפניו.

עוד טוענים הנתבעים, כי הנזק בחלק הקדמי ברכב התובעים עולה בהרבה על הנזק בחלקו האחורי, באופן התומך בעמדתם כי רכב התובעים נפגע תחילה בחלק הקדמי ורק לאחר מכן נפגע בחלקו האחורי עקב התנגשות עם רכב הנתבעים.

למעשה, מודים הנתבעים בכתב הגנתם כי פגעו ברכב התובעים בחלקו האחורי ודוחים כל קשר לנזק שארע בחלק האחורי של רכב התובעים.

בדיון שהתקיים בפניי העידו הנהגים המעורבים.

במהלך הדיון, חזר נהג רכב התובעים על גרסתו שבכתב התביעה, בעוד שהנתבע 1 מסר גרסה שונה מזו המתוארת בכתב ההגנה. בעדותו בפניי, ציין הנתבע 1 כי רכב אחר שנסע מאחורי רכב הנתבעים (להלן: "הרכב הפוגע") פגע ברכב הנתבעים והדף אותו אל עבר רכב התובעים. לטענתו, בנסיבות אלו יש להטיל את האחריות לנזקי התובעים על שכמו של נהג הרכב הפוגע אשר נסע כאמור מאחורי רכב הנתבעים.

יצוין, כי גרסה חדשה זו לא היה לה כל זכר בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים והיא עלתה לראשונה במהלך הדיון, כאמור.

הנתבע לא נתן כל טעם, לא כל שכן טעם סביר, לעדותו הכבושה.

עוד ייאמר, כי הגרסה המאוחרת שהעלה הנתבע במהלך הדיון עומדת בסתירה גמורה לגרסה אשר נמסרה ע"י הנתבעים בכתב הגנתם, ולפיה הודו באחריותם לנזקים שנגרמו לחלק האחורי של רכב התובעים. למיותר לציין, כי סתירה מהותית זו פוגמת במהימנות עדותו של הנתבע 1.

חרף טענת הנתבעים, כי נהג הרכב הפוגע נעצר לאחר התאונה ומסר פרטים מזהים, הנתבעים לא טרחו להזמין את הנהג הנ"ל לעדות בבית המשפט על מנת שיתמוך בגרסתם. הנתבעים אף לא טרחו להגיש הודעה לצד שלישי כנגד נהג הרכב הפוגע, על אף שידעו כאמור את פרטיו. בנסיבות אלו, יש להחיל את ההלכה הפסוקה בנושא, ולפיה הימנעות בעל דין מהבאת עדים היכולים לתמוך בגרסתו, מבלי שנתן למחדל זה נימוק סביר, ראוי כי תיזקף לחובתו.

משום כל הטעמים שמניתי לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.

התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעת שמאי אשר העריך את הנזקים ברכב התובעים עקב התאונה בסך של 9,818 ₪. עוד נשאו התובעים בשכ"ט שמאי בסך 500 ₪, ובסה"כ 10,318 ₪.

למעט הכחשה כללית וגורפת של הנזקים הנטענים, לא הגישו הנתבעים חוות דעת שמאית נגדית וויתרו על חקירת השמאי מטעם התובע. בנסיבות אלו, אין אלא לאמצה.

על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 10,318 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (13.01.2013) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 350 ₪.

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.