בלאק היזמי נ' בובליל ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.12.12 בצומת רנתיה.

2. לטענת התובעת, בעלה נסע ברכב כשהיא יושבת לצדו. כארבעים מטרים לפני הצומת, החל בעלה לבלום את הרכב, עד לעצירה מלאה, עקב רמזור שהתחלף לאדום. כאשר עמדו בקו העצירה, פגע ברכב התובעת בפתאומיות רכב הנתבע בצד האחורי ימני וגרם לנזקים לרכב התובעת.

3. הנתבעים טענו כי רכבם התקרב לצומת בנתיב הימני, כאשר החל הרמזור הירוק להבהב. לפתע, ללא כל איתות או אזהרה, סטה רכב התובעת שהיה האמצעי מבין 3 כלי רכב בנתיב השמאלי כשהראשון החל לעצור, במהירות וחדות ימינה, על מנת להימנע מלפגוע ברכב שלפניו ולהספיק לעבור את הרמזור, בתוך כך חסם את דרכו של רכב הנתבע 1 והתאונה היתה בלתי נמנעת.

4. בעלה של התובעת טען כי נסע ישר בנתיב השמאלי באיטיות בגשם השוטף וכארבעים מטר לפני הצומת הבחינו שהרמזור אדום והחלו להאט עד שהגיעו לעצירה מלאה. בשלב זה, הגיח רכב הנתבעים במסלול הימני, החליק כתוצאה מהגשם, פגע ברכבם בזווית מצד ימין והדפם לעבר מרכז הצומת בצידו הימני.

התובעת העידה אף היא כי כארבעים מטר לפני הצומת החלו לבלום עד אשר הגיעו לעצירה מלאה. לפתע חשה חבטה מצד ימין והבחינה שרכב הנתבע פגע בהם מהצד האחורי ימני וכתוצאה נזרקו למרכז הצומת בחלקו הימני.

5. הנתבע גם הוא חזר על גרסתו וציין כי ביום גשום נסע ישר בנתיב הימני כשהבחין שהאור הירוק מהבהב. לפתע, סטה רכב התובעת לעבר נתיב נסיעתו, כנראה על מנת לעקוף את הרכב שהיה לפניו ולעבור את הרמזור. הנתבע בלם והסיט את רכבו ימינה, אך לא הצליח למנוע את התאונה.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע 1 וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעים.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע 1 והיא מהימנה עלי. מנגד גרסאות התובעת ובעלה היו זהות האחת לשניה וגם זהות לחלוטין לכתב התביעה, באופן המעורר חשד כבד לתיאום עדויות.

שנית, הנטל מוטל על התובעת ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובעת הטתה את כף המאזניים לטובתה ומשלא עמדה בנטל, דין התביעה להידחות.

שלישית, מצאתי ממש בטענת הנתבעים לפיה במידה והתאונה היתה מתרחשת כגרסת התובעת, הרי שהרכב היה נזרק שמאלה ולא קדימה וימינה בצומת. בנוסף, גרסת התובעת לפיה רכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני, סטה ופגע ברכבם בזווית חדה, איננה סבירה ואינה הגיונית.

לפיכך, הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבע 1, סבורה אני כי היה על בעלה של התובעת, לנסוע בזהירות, להבחין במראה ברכב המצוי מימינו ולהימנע מעקיפה ומעבר לנתיב שאיננו פנוי. משלא עשה כן, הרי הוא האחראי לקרות התאונה. לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם על הנתבע 1, אשר ברגע שהבחין בסטייה בלם את רכבו והסיט אותו ימינה, במאמצים למנוע את התאונה, ללא הועיל.

7. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

8. סוף דבר - התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, תישא התובעת בהוצאות משפט בסך 400 ₪ לכל אחד מהנתבעים, קרי סך כולל של 800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.