בלאל נ' מועצה מקומית אעבלין

פסק דין

1.לפני תביעה כספית ע"ס של 5,222 ₪, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע מסוג סיטרואן ברלינגו, מ.ר. 93-892-24 (להלן: "הרכב").

2.לטענת התובע, ביום 29/1/2010 בשעה 18:30 או בסמוך לכך, נהג הוא ברכב בכפר אעבלין, כאשר במהלך נסיעתו, סמוך לאתר בניית תחנת דלק, הגלגל השמאלי- קדמי של רכבו נכנס כולו בתוך בור עמוק שהיה בכביש. לטענת התובע, הרכב נהדף בחוזקה וניזוק (להלן:" התאונה").

3.לגרסתו של התובע, בשל היות הערב בו ארעה התאונה סוער וגשום, ועקב היות הכביש חשוף, התמלא הבור מים כתוצאה מהגשמים ולא ניתן היה להבחין בקיומו.

4.טענתו של התובע היא כי על הנתבעת מוטלת חובה חקוקה, בין היתר, לתחזק את הדרכים שבשטחה ולמנוע ולהסיר מכשולים, וכי בנסיבות המקרה דנן, הפרה הנתבעת חובתה זו כלפי התובע . עוד טוען התובע כי הנתבעת נהגה כלפיו ברשלנות והפרה את חובת הזהירות בה היא חבה כלפיו ומשכך עליה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.

5.התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, במסגרתה הוערך הנזק שנגרם לרכב בסך של 3,160 ₪ בתוספת מע"מ. מעבר לנזק זה נגרמו לתובע, לטענתו, הוצאות בגין שכ"ט שמאי בסך של 557 ₪ וכן הוצאות כלליות, לרבות טרדה ועוגמת נפש בסך של 1,000 ₪ .

בסה"כ העמיד התובע את תביעתו על סך של 5,222 ₪.

6.הנתבעת, רשות מקומית המאוגדת כדין כמועצה מקומית, הגישה כתב הגנה, במסגרתו הכחישה את גרסתו העובדתית של התובע, לרבות עצם קרות הארוע ותיאור נסיבותיו.

7.לחילופין, טענה הנתבעת כי התאונה נגרמה עקב מחדלי ו/או מעשי התובע ו/או בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו. לטענתה, מאחר והתאונה הנטענת התרחשה בנסיעה, בשעת לילה, בתקופת החורף ובתוך שטח בנוי, אזי נסיבות אלה חייבו נסיעה זהירה ואיטית מעבר לרגיל.

8.משום כך, טענה הנתבעת, כי גם אם אכן נגרם נזק, המוכחש על ידה, הרי שהוא תוצאה של נהיגה בלתי זהירה של התובע.

9.טענת הנתבעת, כפי שהובאה בכתב ההגנה, היא כי לא היתה מצידה התרשלות כלשהי אשר היא צריכה לחוב בגינה וכי לא הופרה חובה חקוקה כלשהי על ידה, אשר גרמה ו/או תרמה להתרחשות התאונה. בנוסף להכחשת האחריות, היא גם מכחישה את גובה הנזק הנטען.

10.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם; מטעם התובע הוגש תצהירו שלו ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מהנדס המועצה. בתצהיריהם חזר, כל אחד מהצדדים, על טענותיו בכתב התביעה ובכתב ההגנה.

התובע ומהנדס הנתבעת נחקרו בקצרה, בישיבת ההוכחות, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בתום החקירה.

11.להשלמת התמונה, יצויין כי ביום 13/4/2011 הגישה הנתבעת בקשה למתן ארכה לשלוח הודעת צד ג'.

בבקשתה זו, ביקשה הנתבעת לשלוח הודעת צד ג' נגד תאגיד המים והביוב סובב שפרעם (להלן "תאגיד המים") וכנגד "כ.מ. על יזום והשקעות בע"מ" (להלן "החברה הקבלנית"), בטענה כי על פי בדיקתה, במקום התאונה ובסמוך למועד בו ארעה, בוצעה חפירה לחיבור תחנת דלק למערכת המים, כאשר מיום 1/8/2009 תשתית המים והביוב של הנתבעת נמצאת באחריות בלעדית של תאגיד המים.

הנתבעת טענה כי אין ולא היתה לה כל נגיעה לעבודות החפירה, וכי עבודת החפירה בוצעו על ידי תאגיד המים או על ידי בעליה של תחנת הדלק - כ.מ. על יזום והשקעות בע"מ.

12.בהחלטתי מאותו יום דחיתי את הבקשה, בעיקר, לאור האיחור בהגשתה, שכן היא הוגשה כ-4 חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה בתיק, לאחר שהתקיימה ישיבה מקדמית במעמד הצדדים וכעשרים ימים לפני ישיבת ההוכחות. בהחלטה הודגש, וכמובן שהדברים נכונים גם היום, כי ככל שתחוייב הנתבעת בהליך זה, הרי שהדרך בפניה פתוחה להגשת תביעה נפרדת נגד מבצעי העבודות במקום, ככל שהיא סבורה שיש לה עילה נגדם.

13.זה המקום לציין כי הצדדים הסכימו, בישיבת ההוכחות, כי תצהיר מהנדס המועצה שצורף לבקשה למשלוח הודעת צד ג', יהווה חלק מחומר הראיות בתיק, כאשר לב"כ התובע ניתנה אפשרות לחקור את המהנדס על תצהיר זה.

נסיבות האירוע

14.אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי עיין היטב בכתבי טענותיהם ובתצהיריהם של הצדדים על צרופותיהם ולאחר שהתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, הנני נותנת אמון בגרסת התובע בדבר התרחשות התאונה לאחר היתקלות הרכב בבור/מהמורה שהיו בכביש.