בכר נ' וקנין

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים.

בכתב התביעה נטען כי ביום 14.2.10 בעת שחצה צומת ברחוב בן אליעזר נכנס רכב הנתבעת לצומת מבלי שציית לתמרור עצור ופגע ברכבו בצד שמאל.

לטענת הנתבעת האחריות המלאה לאירוע התאונה רובץ לפתחו של התובע אשר הגיח במהירות ופגע בפינה האחורית ימנית של רכב הנתבעת אשר עצר קודם הכניסה לצומת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי שלה. להלן טעמיי והיקף החלטתי.

השאלה המהותית לה נדרשתי במסגרת תיק זה הינה שאלת דרך התרחשות התאונה.

בעניין זה מצאתי לקבל את גרסת התובע, אשר מצאתי עדותו בפני כמהימנה.

מאידך מצאתי את גרסתה של הנתבעת תמוהה.

בכתב התביעה טען התובע כי הגיע מרחוב בן אליעזר.

בכתב ההגנה של הנתבעת לא נטען כי עובדה זו אינה נכונה אלא שהמפגש בין הרכבים ארע בעת שהתובע הגיח תוך נסיעה מהירה ופגע ברכב הנתבעת בפינה האחורית הימנית.

במסגרת הדיון בפני טענה הנתבעת כי התאונה ארעה בשעה שהתובע הגיע אף הוא לאותה צומת כשל הנתבעת מכיוון נגדי ופנה לרחוב בן אליעזר.

ניתן היה לצפות כי טענה כה מהותית על כניסת שני הרכבים לרחוב, מרחובות אחרים מאונכים לרחוב בן אליעזר, תמצא ביטויה בכתב ההגנה, בוודאי כאשר מדובר בכתב הגנה מתוקן שהותר להגישו זמן רב לאחר קבלת התביעה.

טענה הנתבעת בפני כי הפגיעה ברכב התובע היתה בחלק הקדמי השמאלי.

עם זאת, עיון בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מלמד כי אין כל אזכור לפגיעה בחלק קדמי שמאלי, והתמונות שצורפו מלמדות על נזק במקום אחר לחלוטין.

הדעת נותנת כי ככל שהתאונה היתה מתרחשת כפי שתואר על ידי הנתבעת, בוודאי נוכח התמונות שצורפו על ידה ביחס לנזקים שנגרמו לרכבה, היתה הפגיעה ברכב התובע באותו חלק קדמי נחזית לעין וברורה מאוד.

במסגרת הדיון בפני טענה הנתבעת כי הנזק של השפשוף בדלת התובע, היה קיים ברכב קודם לכן (עמוד 2 שורה 7 לפרוטוקול). גם עובדה זו לא נזכרה כלל במסגרת כתב ההגנה של הנתבעת.

הנתבעת הכחישה את אחריותה כמו גם את חובת הפיצוי בגין הנזק הישיר עקב אי תיקון הרכב והצגת חשבוניות, אך לא העלתה כל טענה כי מקורו של הנזק באירוע קודם.

עיון בתמונות שצורפו על ידי הנתבעת (נ/1) אינו עומד בקנה אחד עם טענותיה של הנתבעת באשר לדרך התרחשות התאונה שהרי בנסיבות שתוארו על ידי הנתבעת, על פיהן פנה רכב התובע, אשר נסע במהירות ופגע ברכב הנתבעת, סביר כי הנזק היה על דרך של כיפוף הפח בפועל ולא שריטות לאור כל החלק האחורי של הרכב.

מן הטעמים שנמנו לעיל אני מוצאת שיש להורות כי התאונה ארעה בדרך שתוארה על ידי התובע ומכאן כי על הנתבעת לשאת בנזקיו.

ויש להדגיש מפורשות, משמבקש נהג לפנות בצומת בה יש זכות קדימה לרכבים אחרים, עליו לוודא כי יוכל להשלים את הפנייה קודם שהוא יוצא אליה. העובדה כי התאונה התרחשה, מלמדת יותר מכל שלא אלו היו פני הדברים.