ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לבי נ' מדינת ישראל

פסק דין

מדובר באירוע של תאונת דרכים בו מעורבי שני כלי רכב, אחד נהוג בידי עד התביעה מבוטח אצל התובעת ואחד נהוג בידי עד ההגנה בבעלות הנתבעת.

ההליך שבפני הוא תביעה ותביעה שכנגד שהגישו שני הצדדים אחד נגד משנהו לפיצויו על הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח אצל התובעת והרכב שבבעלות הנתבעת .

על פי כתב התביעה נטען כי ביום התאונה 9/7/08 ברחוב נחלת צבי בפתח תקווה , פנה מבוטח התובעת ימינה על מנת להיכנס לחניית הבית ואז נפגע בצידו הימני על ידי רכב הנתבעת אשר עקף אותו מימין .

לעומת טענה זו טוענת הנתבעת כי שני הרכבים נסעו באותו כיוון , נהג הנתבעת הבחין כי רכב מבוטח התובעת עצר בצד שמאל של הכביש,ואילו נהג רכב הנתבעת המשיך בנסיעתו בצד ימין של הכביש, ולפתע , ובלי כל אזהרה מוקדמת התפרץ רכב מבוטח התובעת ימינה מבלי שטרח לבדוק אם יוכל לפנות בבטחה .

למעשה בנקודה זו אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב מבוטח התובעת פנה ימינה מקו הנסיעה שלו לצורך כניסה לחניית הבית .

על פי העדויות מדובר בכביש חד סטרי . עד התביעה טוען כי יש מקום רק לרכב אחד לעבור, וכי הוא עשה סיבוב ופתאום בא הרכב הצבאי ונכנס בו .

עד ההגנה מעיד כי נסע בכביש, ראה את רכב הנתבעת עומד בצד השמאלי של הכביש ואז המשיך לנסוע , ואז ללא איתות וללא כל רמז על כוונתו של עד התביעה פנה זה ימינה לחניית הבית.

לטעמי אין חשיבות לשאלה אם עד התביעה עשה את הפנייה ימינה ממצב של עמידה כטענת עד ההגנה או תוך נסיעה שוטפת. רק בזאת שאם עד התביעה עצר קודם בצד שמאל של הכביש , והשאיר לעד ההגנה להבין שהוא עוצר, וכך יוכל עד ההגנה להמשיך בנסיעה , ואז התפרץ ימינה מידת האשם המוסרי של עד התביעה תהיה גבוהה יותר . מידת האשם המשפטי של עד התביעה הינה במידה שווה בין א פנה ימינה ממצב נסיעה או ממצד של עצירה ואחר כך נסיעה .

הנקודה שאינה שנויה במחלוקת היא כי עד התביעה פנה ימינה כדי להיכנס לחניית הבית , כאשר רכבה של הנתבעת קרוב אליו מאחור , חסם את דרכו וגרם לתאונה .

אינני יכול לקבל את טענתו של עד התביעה כי מכיוון שמדובר בכביש חד סטרי, הרי שאין מקום לשני רכבים לעבור. שכן מצד אחד אם לא היה מקום לשני רכבים לעבור, אזי המגע בין שני כלי הרכב חייב להיות חזית רכב הנתבעת בחלק אחורי או לכל היותר אחורי ימני ברכב התובעת. ושנית שאלתי את עד התביעה אם חנו בצד ימין רכבים והוא ענה בחיוב, וכששאלתי אותו אם רכב הנתבעת פגע ברכבים החונים בצד ימין , ענה שהוא לא שם לב. כך שאין ראיה כי רכב הנתבעת פגע ברכבים מצד ימין שלו, והדבר מעיד על כך שלעד ההגנה. היה – טרם פנה עד התביעה ימינה – מספיק רווח לעבור בו מימין לרכב עד התביעה

ניתן על סמך זאת לקבוע כי רכב התובעת פנה ימינה לצורך כניסה לחניית הבית מן הצד השמאלי של הכביש, שעה שמימינו יש מספק מקום למעבר רכב הנתבעת.

הדבר גם מסתבר ממכלול הנסיבות, שכן ככל הנראה עד התביעה לא יכול היה לבצע את הפניה ימינה אל תוך החנייה מהצד הימני של הכביש ועל כן סטה שמאלה לצורך הרחבת קשת של הכניסה לחנייה , בין אם עצר לפרק זמן קצר אם לאו- לכך כבר אמרתי שאין הרבה חשיבות- ופנה ימינה מן הצד השמאלי של הכביש .

ברגע בו החל עד התביעה את הפניה ימינה , היה מימינו מספק רווח בו יכול היה עד ההגנה לעבור , והתאונה נגרמה רק עקב כך שעד התביעה פנה ימינה וחסם את דרך נסיעת עד ההגנה .

גם מיקום הנזקים בשני הרכבים תומך בגרסת הנתבעת התובעת שכנגד. הנזק ברכב התובעת הוא בעיקר בדלת אחורית ימנית, ואילו ברכב הנתבעת בפינה קדמית שמאלית, ונפגעו פנס קדמי שמאלי מגן קדמי , וכנף קדמית שמאלית . ללמדך כי בזמן המגע בין שני הרכבי רכב התובעת היה בפניה ימינה אך טרם התחיל להיכנס לשטח החניה והיה למעשה לרוחב הכביש .

גם עוצמת הנזק בדלת אחורית ימנית של רכב התובעת, והנזק ברכב הנתבעת, אינה מעידים על מהירות גבוהה בה נסע עד ההגנה , שכן אילו הדבר היה כך חייב להיגרם נזק הרבה יותר גדול.

מסקנתי היא כי יש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד.

לענין הנזק.

בין בעלי הדין לא היתה מחלוקת על גובה הנזק בשני הרכבים, ואיש מבעלי הדין לא בקש לחקור את השמאי של הצד שכנגד על חוות דעתו .

חוות הדעת של הצדדים צורפו כמצוות התקנה 214 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי , וכך הן הפכו להיות ראיה שהוגשה ונתקבלה .