ביה"ד רחובות - חיוב כתובה על סמך הוכחות נסיבתיות לבגידת הבעל

ענינו של פס"ד זה - הכרעה בתביעת הכתובה של האישה ובשאר תביעות הצדדים.

רקע כללי ותמצית ההליכים

הצדדים נישאו זל"ז בתאריך...... מנישואי הצדדים נולדו להן שלוש בנות, שתיים מהן בגירות, ובת אחת קטינה בגיל 16.

בכתובה נרשם סכום של 520 אלף ש"ח.

בתאריך 26.02.2023, הבעל פתח את תביעת הגירושין. יומיים לאחר מכן, הגישה האישה תביעת כתובה, מזונות אישה ומזונות ילדים. האישה תובעת את הכתובה והאיש מתנגד לכך.בתאריך 17.04.2023 פתח האיש תביעה לחלוקת רכוש.

בדיון שהתקיים ביום 23.04.2023, הסכימו הצדדים, בעקבות הצעת בית הדין, כי הגט יינתן תחילה, ורק לאחר מכן יתנהל הדיון במחלוקות שביניהם.

הצדדים התגרשו בתאריך 22.6.2023.

בהחלטת ביה"ד האזורי מיום 26.11.2023 בית הדין קבע שיבוצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים המשותפת (בעיר באר שבע). כדי להבטיח את תשלום הכתובה, הוחלט לעקל סכום של 520,000 ש"ח מחלקו של הבעל בתמורת מכירת חלקו בדירה המשותפת בבאר שבע.

האישה הגישה ערעור על כך לבית הדין הגדול. בעקבות הערעור, ניתנה על ידי ביה"ד הגדול החלטה מיום 11.02.2024, לפיה יש להמתין עם פירוק השיתוף עד לקבלת הכרעה סופית על ידי ביה"ד האזורי בנושא הכתובה.

לאחר התנהלות הצדדים בפני ביה"ד הוגשו סיכומים בכתב.

עיקר טיעוני האישה

האישה דורשת מבית הדין לחייב את האיש במלוא סכום כתובתה (520,000 ש"ח), בטענה כי הוא הגורם הבלעדי והמכריע לפירוק הנישואין.

לטענת האישה, האיש בגד בה באופן סדרתי לאורך הנישואין, ומציגה כראיה תמונות של חוקר פרטי והודאות כתובות ומפורשות של האיש עצמו, בהן הוא מודה בבגידה ומבקש סליחה. האיש ניסה להתכחש להודאות אלו, אך נתפס בסתירות מהותיות בגרסאותיו. בנוסף, הוצגו עדויות לקשרים וירטואליים שלו עם נשים אחרות, תמונות מאתרי היכרויות, ושתיקתו מול האשמותיה בקבוצה המשפחתית.

מעבר לבגידות, האישה טוענת כי האיש הפעיל כלפיה אלימות פיזית, מילולית וכלכלית. היא הציגה תמונות של חבלות על גופה וסיפרה אף על השפלות מילוליות.

האישה דוחה את טענותיו של האיש נגדה, וטוענת כי הן אינן מבוססות. היא מדגישה כי הוא לא עמד בנטל ההוכחה לפטור מתשלום כתובה. סירובו של האיש לעבור בדיקת פוליגרף, בניגוד להסכמתה של האישה, מחזק את טענתה כי הוא מסתיר את האמת.

האישה טוענת כי האיש יזם את הגירושין ועזב את הבית מרצונו, וכי טענתו ש"גורש" אינה נכונה. הודעותיה הכועסות אליו נשלחו רק לאחר שכבר עזב את הבית, וזאת על רקע בגידותיו.

עיקר טיעוני האיש

האיש טוען כי תביעת הכתובה של האישה צריכה להידחות, כיוון שהיא זו שהייתה אחראית לפירוק הנישואין, לאור התנהגותה האלימה והמורדת. הוא מכחיש מכל וכל את טענותיה ומציג גרסה עובדתית הפוכה.

האיש מכחיש את כל טענות האישה לבגידות מצידו וטוען שהראיות שהוצגו על ידה הן מטושטשות וחסרות משמעות. מנגד, הוא טוען כי האישה היא זו שבגדה בו. הוא מציג כראיה הודעות שבהן היא מודה כי היא נמצאת בקשר עם גבר אחר ש"מרים לה" וכי הם צוחקים עליו יחד. בנוסף, הוא מוכיח כי עוד לפני הגירושין היא הציגה עצמה ברשתות החברתיות כ"גרושה", מה שמוכיח לטענתו כי היא התנהגה כאישה שאינה מחויבת למסגרת הנישואין.

האיש מתאר את התנהגות האישה בשנה האחרונה לנישואיהם כקשה ופוגענית. היא אילצה אותו לישון בסלון ומנעה ממנו יחסי אישות. האישה התנהגה כלפיו בזלזול, כינתה אותו בשמות גנאי והשפילה אותו. כמו כן, היא מנעה ממנו מזון ואף סירבה לכבס את בגדיו.

לדבריו, הוא לא עזב את הבית מרצונו אלא גורש ממנו על ידי האישה, שהציבה לו אולטימטום לעזוב תוך איום שתשליך את חפציו ותזמין לו משטרה. הוא נאלץ לעזוב כדי למנוע הסלמה של האלימות המילולית ולמנוע את פתיחתם של הליכים פליליים שעלולים לסכן את רישיון הנהיגה שלו, שהוא מקור פרנסתו.

עוד טוען האיש שהאלימות הפיזית והמילולית הגיעה דווקא מצד האישה, ומציג תמונות של חבלות על גופו ומכחיש שנקט אי פעם באלימות כלפיה.

האיש גם טוען שמצבו הכלכלי הוא בכי רע. לצדדים הייתה דירה באזור ירושלים שעליה רבצה הלוואת משכנתא. האיש ירש מהוריו קרוב ל-400 אלף ש"ח שבהם הוא פרע כמעט את כל את הלוואת המשכנתא המשותפת. אח"כ הצדדים מכרו את הדירה וקנו את דירתם הנוכחית שבבאר שבע. לדברי האיש, מחצית מהכספים שהוא ירש, הוא למעשה נתן לאשתו. לעומתו, האישה מבית אמיד והיא צפויה לקבל רכוש רב בירושתה, אותה היא לא תחלוק עמו.

דיון והכרעה

1.  כתובה

פתיחת הליך הגירושין

נפתח בעובדת פתיחת תיק הגירושין. האיש הוא זה שפתח את התביעה בתאריך 26.02.2023, עובדה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

במהלך הדיון הראשון שהתקיים בבית הדין בתאריך 20.04.2023, הצהירה האישה כי היא רק מסכימה להתגרש. היא הסבירה את הסכמתה זו כמעשה שנכפה עליה עקב פתיחת התיק על ידי האיש, ולא כבחירה חופשית שלה. דבריה היו כדלקמן (שו' 32-34):

"האשה: אני ניסיתי שלום בית כמה פעמים, למרות שעברתי איתו בגידות, עברתי איתו התעללויות גם נפשית וגם פיזית, ברגע שהוא פתח תיק לא נשארה לי ברירה, אני מסכימה להתגרש כי לא נשארה לי ברירה."

דברים אלו ממחישים את העובדה כי האיש הוא זה שביקש להתגרש, והסכמתה לפירוק הנישואין נבעה מהליך שבו היא לא הייתה היוזמת.

וידועים דברי הטור באבע"ז סימן קיח וז"ל:

"מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה אין לה מן הדין לגבות זולתו וכו', ואם תבע הוא הגירושין אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת". עכ"ל.

טענת הבעל בבגידה מצד האישה - ניתוח והכרעה

בכתב התביעה של האיש לא הועלתה כל טענה ישירה על בגידה של האישה. האיש העלה טענות של ניכור הורי, אלימות והימנעות של האישה מביצוע מטלות הבית, אך לא הזכיר בגידה. הטענה היחידה שהועלתה הייתה שהאישה אמרה שיש לה חברים בעבודה ש"מרימים" לה.

עובדה זו הובהרה גם בדיון שהתקיים בתאריך 10.03.2025, כפי שהודה האיש בעצמו (שו' 93):

"ביה"ד: ובגידה?

האיש: בכתב התביעה אין, אבל בהוכחות ששלחתי לכם יש את זה."

העדר הטענה המקורית בכתב התביעה הראשוני מעיד ככל הנראה כי בגידה לא הייתה הסיבה המרכזית לתביעתו לגירושין. טענת הבגידה של האישה נטענה רק בשלב מאוחר יותר.

ב'כתב ההגנה' של האיש מיום 19.05.2024 הוא אף הודה בכתב זה כי טענת הבגידה התבררה לו רק "בדיעבד" וכך כתב ובהתייחס לאשתו:

"לעניין האמירות שהיא טוענת שאני אמרתי לה שאני שונא אותה ונגעל ממנה, זה שקר, מעולם לא אמרתי לה את זה, להיפך, וההיפך הוא הנכון, תמיד ניסיתי לחזור לישון ביחד איתה במיטה המשותפת, והיא זו שתמיד סירבה ואמרה שהיא לא מוכנה לזה, אמרה שהיא נגעלת ממני ולא מוכנה לשום שלום בית. בדיעבד הסתבר לי מדוע היא התנהגה כך.

ניסינו לעשות שיחת גישור בבית קפה כאשר אחותי ואחותה היו נוכחות בשיחה. אחותי ואחותה ניסו להגיע להבנות ולהסביר לאישה מדוע לא כדאי להתגרש, אך האישה הייתה נחרצת בדעתה להתגרש ואמרה שהיא נמצאת במקום טוב ושטוב לה ואין בכוונתה לעשות שלום בית. הפגישה התפוצצה ויצאנו ממנה ללא כל תוצאה. בדיעבד כבר היה לאישה מישהו ולכן הייתה נחרצת כפי שהייתה.

מעולם לא ניסיתי להשחיר את שמה של האישה וכל שטענתי עד כה, הכל מגובה בהודעות בוודאי לא פרי דמיוני, כפי שהיא עושה זאת באופן שיטתי ועקבי. כל מטרתה של האישה להשחיר אותי ואת שמי."

בדיון השני מיום 06.11.2023, כשבא כוח האישה העלה טענות על בגידות של האיש עצמו, הוא הכחיש זאת (שו' 81-84):

"ב"כ האשה: הצדדים הסכימו שהבית יישאר שכבטוחה ועד להכרעה בענין הכתובה. אני מזכיר שטענות האשה שגם ב 2019 וגם ב 2021 האיש נתן עיניו באחרות ואפילו יש תיעוד של קיום יחסי מין מלאים על ידי בעל...

הבעל: שקר."

נראה כי טענת הבגידה של האישה הועלתה לראשונה רק במהלך הליכי תביעת הכתובה, ולא הייתה הגורם לפירוק הנישואין.

האיש טען שהאישה אילצה אותו לישון בסלון, לא הכינה עבורו אוכל, לא כיבסה את בגדיו בטענה שהם "מגעילים" והימנעות מקיום יחסי אישות, וזאת תקופה ארוכה קודם פתיחת ההליכים.

האיש טען שהאישה הציגה את עצמה כ"גרושה" ברשתות החברתיות והודתה שיש לה מישהו בעבודה ש"מרים לה".

אולם, יש לבחון התנהגות זו בהקשר המלא של הדברים. התנהגות זו של האישה, אף שאינה ראויה, התרחשה לאחר שלטענתה היא תפסה את האיש בבגידות חוזרות ונשנות ולאחר שהודה בכך בפניה. במצב כזה, התנהגותה היא תגובה צפויה לתחושת הכאב, ההשפלה והבגידה.

הפתקים שצרף האיש לתיק, בהם האישה מציינת שהיא לא מוכנה להכניס את בגדיו "המזוהמים" למכונת הכביסה שלה:

"ואם עוד פעם תכניס את התחתונים המזוהמים שלך למכונת הכביסה שלי, כל הכביסה שלך תהיה בזבל ואז לא יהיה לך כביסה".

או שמסרבת להכין לו אוכל:

"מה קרה אחרי שהיית אצל השרמוטה שלך, מה לא שבעת? חי בסרט טוב אתה, אבל אל תדאג".

פתקים אלו נכתבו במרץ 2023, כלומר, לאחר שהאיש כבר הגיש את תביעת הגירושין והסכסוך היה בעיצומו.

כך גם לגבי שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"גרושה", צילום מסך שנסרק לתיק ב-17.04.2023, כאשר התאריך המצוין הוא 13 באפריל 2023 (כפי הנראה). כאמור בתאריך זה הצדדים מצויים בשיאו של סכסוך הגירושין, סמוך ונראה למועד סידור הגט.

ההודאה לכאורה של האישה על קשר עם מישהו בעבודה ש"מרים לה" אינה בהכרח הודאה בבגידה. סביר שאם היה אכן כך, האישה לא הייתה מנפנפת בו בפני בעלה, אלא הייתה בוחרת להצניע אותו.  יתכן והאישה באה לומר לבעל שלאחר הגירושין ממנו, סביר שהיא תמצא בעל מכבד ומעריך יותר. וכפי שכתבה לו מיד לאחר מכן כי היא מאמינה ש'אחרי שנתגרש' (ולא קודם) המזל רק יאיר לה פנים, וכפי שכתבה האישה לבעל:

"האמת לא אכפת לי. לא אמרתי סתם. אני במקום כ"כ טוב שסוף סוף אחרי השנים העלובות שהייתי נשואה לך הכרתי מישהו שלא מפסיק להרים לי איך אני נראת. אז באמת שלא אכפת לי כי מאמינה שאחרי שנתגרש המזל רק יאיר לי פנים גם מבחינה כספית. אני במקום טוב ואתה בכללללל לא מעניין אותי".

תכתובת זו תומכת בטענתה כי מטרתה הייתה ניסיון ל"דגדג" את האיש ולעורר בו רגש של קנאה, בתקווה שיפעל למען שלום בית או לחילופין ממניע של נקמה גרידא.

וכך הם טיעוני האישה בדיון מיום 06.06.2024 (שו' 216-232):

"האשה: אני חושבת שזה היה חודש בתקופה שהתלוננתי בפניו שאתה לא מקנא לי ולא אוהב אותי, ויותר מזה אני רוצה קודם כל בבקשה שתגיד להם מה אתה ענית לי על הדברים האלה ואז אני ימשיך את הדברים שלי.

הבעל: רשמתי לה בהצלחה.

האשה: הודעה שנייה מה רשמת לי?

הבעל: אין לי.

האשה: אז אני יגיד לך מה רשמת ואז אני יענה. רשמת "בהצלחה", והוא ענה לי בפעם השנייה "האמת מחייך".

ועכשיו אני יענה. לאורך כל השנים הוא מעולם ואני חוזרת ומדגישה שתבינו את הכאב של אשה מעולם הוא לא קינא בי, לא קינא לי, לא החמיא לי, לא אמר שהוא אוהב אותי, הייתי בוכה ועכשיו גם אוכיח בהודעות שלי כמה אני בכיתי לך... אתה לא אוהב אותי, אתה לא מתייחס אלי, ולכן ההערה הזו ותשים לב מה רשמתי, מרים לי, לא חס וחלילה שעשיתי משהו, אמרתי הוא מרים לי כדי לעורר אצלך טיפת רגש, וזה רק מחזק את מה שאני אומרת עצם התשובה שלו בהצלחה מראה כמה הוא התייחס אלי, ברוך ה' כל האמת מתחברת ויוצאת לאור, כל השנים בכיתי שאתה לא מקנא לי, ובהודעה אחת סגרת לי את כל הפינה. בהצלחה, האמת מחייך, כי זה מוכיח כמה התייחסת אלי וזה הסיבה שהיית הולך לחפש בחוץ."

תשובתו של האיש "בהצלחה" מחזקת את טענת האישה כי הוא אדיש כלפיה, וכי הוא למעשה ויתר על הקשר הזוגי.

משום כך, אין הוכחה לטענת האיש שהאישה בגדה בו.

טענת האישה בבגידה מצד הבעל - ניתוח והכרעה

בדיון הראשון שהתקיים בפנינו בתאריך 20.4.2023, הטיחה האישה בבעל האשמות על בגידות חוזרות ונשנות. הבעל בתגובה, בחר שלא להכחיש את הדברים באופן נחרץ, ולא השיב לאישה "מפאת כבודה" (שורות 234-237):

"האשה: גבר שבוגד והולך עם אשה זה מבחירה, והסכמתי לקבל אותך בחזרה ואחרי זה עוד פעם בגדת, ויש לי הקלטה שאתה מצטער, איך קראת לזה שנכנס לך מעשה שטן, אני צריכה לרחם עליך? מפאת כבוד הרבנים אני לא מראה תמונות.

הבעל: מפאת כבודך אני לא יענה לך."

לו האשמותיה של האישה היו שקריות לחלוטין, היה לכאורה מצופה מהבעל להזדעק ולהכחיש אותן בתוקף. הימנעותו מהכחשה והתייחסותו העמומה מעלות לכאורה 'רגליים לדבר' כי בדברי האישה יש אמת.

אך אין זה בהכרח. באותו דיון הבעל ביקש להתגרש והאישה הסכימה להתגרש. יתכן והאיש חשש שאם הוא ייכנס לוויכוח עם האישה ויכחיש את הבגידה הנטענת כלפיו, האישה תחזור בה מהסכמתה להתגרש והגט יתעכב. יתכן ומשום כך, העדיף הבעל להתחמק מוויכוח בעניין זה.

בהמשך, נחשפו הודעות של הבעל עצמו המאשרות את טענות האישה. בהודעה ששלח לבתו מיום 19.03.2019 הודה הבעל כי "האישה הזאת פיתתה אותי נפלתי" וכך כתב הבעל לביתו הגדולה:

"שתדעי אני יכול להבין את אמא, ואני כל כך מצטער, אבל אני רוצה שתדעי כמה דברים... נכנס בי מעשה שטן שלא יעשה, האישה הזו פיתתה אותי, נפלתי, בוודאי לא מצדיק את המעשה אני מאוד אוהב את אמא ואותכם אני מודע לזה שפגעתי באמא ובכם אבל... הפרט הכי חשוב שתדעי זה היה לא כזה משמעותי אין לי רגשות בכלל לאותה אישה! כל התכתובות אני מניח שהציגו לאמא היו אמנם נכונות אבל ברור שהמון שקרים מצידי כך שמצטיירת תמונה של רומן סוער... לא כך הם פני הדברים אני מדגיש אמא היא אשתי ואני לא רוצה לפרק את החבילה. אני מדגיש אני לא אחפור לך על זה מבטיח, אבל הדברים יצאו מעט מפרופורציות. המשפחה חשובה לי עם אמא, התקשורת מעט קשה ואני מאוד מבין לליבה, צר לי שאני כותב לך כזאת הודעה כי אני יודע שאת מאוד נבונה וחכמה... אוהב אותך ואת הבנות וכמה שזה נשמע לא אמיתי גם את אמא... מקווה שאת מעט מבינה אני לא מצפה..." [ההדגשה אינה במקור]

אין לתת לדברים אלה פרשנות אחרת מלבד בגידה. לו היה מדובר בתכתובות תמימות בלבד, לא היה הבעל משתמש במונח הדרמטי "נפלתי" המעיד על חטא ועבירה על חובת הנאמנות בנישואין.

הודאה נוספת נכתבה כחודש לאחר מכן, ביום 17.04.2019, כאשר הבעל כתב לאישה שהוא "מכה על חטא ומודה שטעה ומצטער מאוד":

"בסוף ידעתי שזה יוביל לשם, אני מכיר אותך... ידעתי שאת לא תסלחי לי... את חושבת שלי זה קל אין לי מילים כאילו נהפכתי לאילם אני מכה על חטא מודה טעיתי מצטער מאוד א-לוקים עדי. בהזדמנות זאת אני מבקש סליחה פעם נוספת.

נ.ב. אוהב אותך ואת הבנות.

אגב יש פרטים ממה שהבנת שהם ממש לא נכונים... אחד מהם לא הייתי איתה בצימר אף פעם."

האיש ניסה לדייק ולהסתייג רק לגבי הפרט ש"לא היה עם אותה אישה בצימר". אולם מכלל 'לאו' אתה שומע 'הן', הבעל הודה שהיה עם האישה אך ניסה לצמצם את היקף המעשה בכך שטען שלא היה איתה בצימר.

הבעל ניסה ליישב את הסתירה בדבריו וטען בדיון מיום 25.11.2024 כי "הטעות" עליה דיבר בהודעותיו מתייחסת לעזיבתו את הבית בשנת 2010 (שו' 134-145):

"הבעל: ...באותה תקופה רבנו ריב בין בני זוג, בסביבות 2010, אני אז באותה תקופה עזבתי לאמא שלי, גרתי אצל אמי למשך חודשיים 60 יום כתוצאה מעוד אז שהיתה עושה לי טרור פסיכולוגי. 

כאשר רציתי לחזור לבית, האשה לא היתה עונה לי בטלפון, התקשרתי לביתי הבכורה... , שהיה בגיל 12-13 לערך, שלחתי לה את ההודעה הזו, וגם בהודעה הזו לא הודיתי שהלכתי עם אשה אחרת, סך הכל הודתי, ושאני אוהב את אמא ורוצה לחזור לבית. 

ביה"ד: איזה טעות עשית כביכול?

הבעל: טעות שעזבתי את הבית. ומאז חזרנו, רבנו, חזרנו רבנו, היו עליות וירידות."

הסברו של הבעל חלש ביותר. הניסיון לפרש את אמירתו: "האישה הזאת פיתתה אותי, נפלתי" כמתייחסת לעזיבת הבית בלבד הוא חסר היגיון, ומתעלם ממשמעותן הברורה של המילים.

יתרה מכך, בתכתובת מתאריך 14.04.2019 מודה הבעל בפני האישה "קרה מה שקרה כל מילה שלי בנושא מיותרת, את צודקת בהכול, סליחה טעיתי, מצטער מעומק ליבי, פגעתי בך ובבנות שלי", כך:

"השאלה לאן אנחנו סוחבים את העגלה הזאת אני לא מוכן לוותר את חייבת לתת לי צ'אנס אני מודע לאמון שהוא נפגע. אני מצטער, אני נשבע לך, תתני לי הזדמנות אוכיח לך, אני אוהב אותך ואת הבנות... קרה מה שקרה, כל מילה שלי בנושא מיותרת את צודקת בהכול סליחה טעיתי מצטער מעומק ליבי פגעתי בך ובבנות שלי אני כבר לא כאתמול, אני מודה, חטפתי כאפה, הראש הסתובב לי 360 מעלות, מתבייש מעצמי וממך..."

גם דברים אלה המעידים על חרטה עמוקה ועל פגיעה באמון, אינם יכולים להתייחס למריבה טכנית שאירעה שנים קודם לכן. מדובר בחרטה על בגידות.

לכן גם מובנת תשובת האישה. כשהיא מגיבה להודעתו היא כותבת לו 'ברחל ביתך הקטנה' על כך שהוא מהתל בה, בוגד בה שוב ושוב וחושב שהיא תקבל אותו בחזרה:

"פשוט חצוף מה שחשבת שאתה שוב תבגוד ושוב אני יעלים עין??? איפה אתה חי? איזה חינוך קבלת?

אבל לא נורא זה מראה עד כמה אתה מעריך את האישה שלך... כי גבר צריך להתייחס לאשתו כמו מלכה ואצלנו זה היה הפוך אני עשיתי אותך מלך. מראה איך אתה מתייחס אלי כמו סמרטוט. אתה תבגוד בי ואני שוב אקבל אותך? עכשיו אני מבינה את י' למה צחק עלי ואמר לי "לכי לבעלך הבוגד". כולם ידעו!

והעניין זה לא הצימר טינופת, ... [צונזר מחמת כבוד הנייר] תענה לי נהנית??? או שפשוט צחקת עלי מאחורי הגב, שלי לא הסכמת לעשות דברים כאלו ולה כן.

עד עכשיו לא באת ומסרת לי פרטים אפילו לא היראת מה היא חרטה מעומק הלב!"

מכאן עולה שכשהאיש מודה "מכה על חטא" ו"מצטער מאוד" ומבקש סליחה, דבריו מכוונים על בגידתו באישה.

בדיון שהתקיים ביום 25.11.2024 הודה האיש שכתב לאישה כי "נכנס בו מעשה שטן", אך טען כי מדובר בהודעה השייכת לעבר בשנת 2010 (שו' 171-181):

"השאלה איך אתה מיישב עכשיו שוב את הסתירה בדבריך שמדובר כביכול באיזה שהיא בגידה מ- 2010 ולא מ- 2019.

הבעל: ההודעה הזו משוייכת לעבר, אני יכול היום בבינה מלאכותית גם להיות ליד ביידן עם תאריך ושעה. 

ביה"ד: ממתי הודעה הזו?

הבעל: זו הודעה שנכתבה שנים אחורה.

ביה"ד: אתה יכול לבדוק בווצאפ שלך. 

האשה: תיכנס בבקשה להודעות שלך בווצאפ אני על חשבון הזמן שלי מוכנה להמתין. 

הבעל: אני לא מצליח למצוא את זה זה רחוק מדי. לא עשיתי אז גיבוי להודעות. 

ביה"ד: כתבת נכנס בי מעשה שטן?

הבעל: לא זוכר שכתבתי כזה דבר. יכול להיות שזה היה לפני שנים רבות."

האיש מודה שהוא כתב את ההודעה המכילה הודאה על בגידה, אך מנסה להתחמק מאחריות על ידי טענה לתאריך אחר. בעוד האישה מתייחסת לשנת 2019, האיש טוען לשנת 2010. מובהר כי מבחינה הלכתית תאריך הבגידה אינו משנה את עיקר החיוב בכתובה. יתר על כן, הודאתו על בגידה בשנת 2010 לצד טענת האישה על בגידה חוזרת בשנת 2019, מחזקת את הרושם שהאיש הוא בוגד סדרתי. למרות שהאישה לכאורה סלחה לו בעבר, האיש שב על בגידותיו פעם אחר פעם.

בהמשך הדיון, כאשר ב"כ האישה השמיע בפני הדיינים הקלטה מתאריך 17.04.2019 בה הבעל מודה כי "מעד", הוא שוב ניסה להתחמק. תגובתו המתפתלת לפיה מדובר רק ב"אינטראקציה בטלפון או הודעות עם נשים בפייסבוק", נראית כלא אמינה (שו' 182-189):

"ב"כ האשה: אז נרענן את זכרונו בהקלטת שמע.

האשה משמיעה הקלטה. 

האשה: ההקלטה מתאריך 17.4.19.

הבעל: אני זוכר את השיחה, אבל כל השיחה האשה מדברת ואמרתי לה לא נכון מה שהיא חושבת. 

ביה"ד: מה הכוונה שאתה אומר שם מעדתי?

הבעל: יכול להיות שהיה אינטראקציה בטלפון או הודעות עם נשים מסויימות בפייסבוק. מאז היא לקחה את זה לכיוונים אחרים. שהיא דיברה איתי אמרתי לה זה לא נכון כאילו, בשיחה אפילו שומעים את זה."

השימוש שלו בביטוי "יכול להיות" מלמד על חוסר יכולתו לעמוד על גרסה חד-משמעית ומוחלטת.

לא זו אף זו, הבעל אף כתב לבתו בהודעה אחרת כי "אמא לא תסלח לי" והתבטא בלשון "נכשלתי":

"היא לא תסלח לי אין טעם ראיתי בגישור את הנחישות שלה.

לגבייך אין טעם לערב אותך. אפילו בגישור היא אמרה לאמא שהיא לא הייתה צריכה לערב אותך. אני לא שחקן! אם זה מה שאת חושבת על אבא שלך. אז כן נכשלתי אני מודה אם הכעס כלפי יכול להביא אותך לא לדבר איתי אז כן נכשלתי! אין לי כוחות נפשיים להתמודד עם הסיטואציה שנקלענו את בוחרת לא לדבר ולשים עלי פס זאת בחירה שלך אני השתדלתי להיות לך לאבא טוב אוהב ומכבד אבל את מחרימה אותי... יבוא יום שאולי תביני אותי אני תמיד אוהב אתכן אתן הבנות שלי לטוב או לרע."

אדם שעזב את הבית עקב מריבה בלבד, לא היה משתמש בלשון של "נכשלתי".

בנוסף, העובדה שהאישה ביצעה צעד קיצוני כשכתבה הודעה בקבוצת הוואטסאפ של משפחת הבעל על בגידתו, מגבירה את הרושם שלא מדובר היה בחשדות בלבד אלא בידיעה מוצקה וברורה:

"האשה: יש כאן הודעה שאני רשמתי למשפחה שלו, מ 5.4.19. משפחת... היקרה, קודם כל מזל טוב, מכיון שאני יודעת שתוציאו אותי מהקבוצה, בעלי בגד בי, לאורך כל שנות הנישואין תמיד היו לי חשדות, רק שהפעם הביאו לי תמונות, לכן לא נשארה לי ברירה, כדי לשמור על בריאות ילדיי. אולי הוא מצטייר כמסכן שחי איתי, אבל אני באמת חושבת שהשתדלתי לשמור על שלום בית. 

הבעל: זו הודעה שנשלחה ממנה לקבוצת הווצאפ' של משפחתי

ביה"ד: מה הם אמרו?

הבעל: שהיא לא הכי בריאה בנפשה.

האשה: האם שלחת עוד הודעה מנגד והכחשת? זאת אומרת אתה טוען שאני אומרת עליך דברים לפי דעתי חמורים ביותר, האם הכחשת? שלחת הודעה?

הבעל: דיברתי איתם, מה את רוצה שאני יכתוב בווצאפ המשפחתי לא בגדתי כן בגדתי? התקשרתי לאחי הגדול, אני לא מדבר בווצאפ, התקשרתי לאחים שלי הגדולים, וההמשך ידוע."

ברור הדבר כי הודעה כזו מצד האישה "שורפת את הגשרים" ומביאה את היחסים לנקודת אל-חזור. העובדה שהאיש בחר בזמן אמת שלא להכחיש את הדברים בפני משפחתו באותו הרגע אלא רק בשיחה טלפונית, אינה מסייעת לחיזוק גרסת האיש.

יתר על כן, הבעל הודה במסגרת הדיון כי היה בקשר עם נשים דרך הפייסבוק בשנים 2015-2020 בעודו נשוי (שו' 189):

"האשה: היית בקשר עם נשים בפייסבוק?

הבעל: כן. הייתי בקשר עם נשים וירטואלית.

ב"כ האשה: באיזה שנים?

הבעל: בזמן שפתחתי את הפייסבוק.

ביה"ד: בערך?

הבעל: 2015 מתי שיצא הדבר המטומטם הזה.

האשה: 2019 2020?

הבעל: יכול להיות. אני לא מכחיש.

ב"כ האשה: באיזה אופן מה סוג הקשר?

הבעל: קשר וירטואלי.

ב"כ האשה: מה זה אומר?

הבעל: קשר שהוא רק דרך המקלדת ואולי פחות מזה.

ב"כ האשה: כשאתה נשוי לאישה?

הבעל: כן.

האשה: האם לא ככה מתחיל קשר דרך הודעות?

הבעל: לא היה קשר."

תמונות הנשים איתן היה האיש בקשר 'וירטואלי' דרך הפייסבוק, מלמדות יותר מכל על סוג וטיב הקשר שהתקיים. אף בעידן המתירני של היום, קשר וירטואלי עם נשים זרות מעין אלו בעת נישואין אינו מקובל. קיים יותר מיסוד סביר להניח שקשר כזה יכול להוביל לקשר אינטימי ומהווה הפרה של חובת הנאמנות בנישואין.

[בשולי הדברים נציין גם שהבעל התנגד במהלך הדיון לבדיקת פוליגרף:

"למה אתה מתנגד לפוליגרף, בן אדם שדובר אמת.

הבעל: אני טיפוס רגשן, ראית עכשיו מה קרה לי. "

הוא שב על דבריו בדיון האחרון (שו' 171-173):

"ב"כ האשה: מאחר והוא לא עונה לשאלות הוא בטוח בצדקתו והיא בטוחה בצדקתה, אני מציע שילכו הצדדים לפוליגרף. 

האיש: אני לא מסכים אני פה מתרגש מהשאלות אז בפוליגרף עוד יותר אתרגש. "

ישנם הסבורים לגבי התחמקות מבדיקת פוליגרף, שהגם שאין בבדיקת פוליגרף הוכחה חד-משמעית (עי' בשו"ת יביע אומר ח"ז חו"מ סימן ח' אות ג' ובתחומין ח"ה עמוד 315 וח"ז עמוד 381), מכל מקום הימנעות ממנה מהווה אומדנא וניתן לצרפה כסניף לראיות נוספות. ע' בספר עטרת דבורה של הגר"א לביא (חלק א' סימן נא).]

בהמשך הדיון הבעל הודה כי כתב לבתו על כך שהוא מצטער שפגע ובגד באמה, וטען כי עשה זאת למען שלום בית בלבד (שו' 284-287):

האשה: האם כתבת באחד הפעמים הודעה לבת הגדולה שבה אתה מצטער שפגעת ובגדת בי, כתבת "בסוף ידעתי שזה יוביל לשם, אני מכיר את אמא, ידעתי שהיא לא תסלח לי, מכה על חטא, את חושבת שלי זה קל"?

הבעל: בשביל שלום בית יכול להיות שהייתי גם מוכן להודות ברצח ארלוזורוב."

אין זה סביר שבעל יודה בבגידה למען שלום בית. ההיפך הוא הנכון: לו לא ביצע הבעל בגידה, היה עליו להכחיש את הדבר נמרצות כדי להוציא מכל חשש מליבותיהן של אשתו ובנותיו.

סיכום והכרעה

רצף התכתובות שצורפו, יחד עם יתר הראיות, מובילים למסקנה שיש לקבל את גרסת האישה. על פי גרסתה, הבעל בגד בה מספר פעמים לאורך השנים. בכל פעם, האישה, בעקבות תחנוניו, בקשותיו והצהרותיו כי יחדל ממעשיו, ניסתה לסלוח לו, לשקם את חייהם ולחזור לשגרה. אולם, הבעל חזר  לסורו פעם אחר פעם, עד שהאישה נאלצה לדבריה לאחר מסכת השקרים שמסר לה הבעל לאורך תקופה ארוכה, לסיים את הקשר עימו.

האיש מבחינה הלכתית מוגדר "רועה זונות", וכבר נפסק בשו"ע סימן קנד סעיף א' שיוציא וייתן כתובה. ואף על פי שלדברי החכם צבי (סימן קלג) יש צורך בהתראה, כבר כתב השבות יעקב (חלק ג' סימן קכז) שבדבר מפורסם אינו צריך התראה, ובכל דבר שידיעתו ברורה נחשב הדבר כהתראה.

וברור הדבר כי במקרה שלפנינו הוא ידיעה פשוטה לכל העולם שהתנהגות זו היא איסור ופגיעה אנושה בחיי הנישואין, ואי אפשר להעלות על הדעת שאישה כלשהי תסכים לחיות עם בעל שעושה מעשים אלו.

ועוד, שברגיל בכך אין צריך התראה, וכפי שנראה שנוטה דעת הגר"א (סימן קטו אות יב), וכאן הרי כבר שנים רבות נוהג כן, כפי שהוכח שהודה בפני האישה והבנות על בגידותיו. הרי שהדברים שעשה הבעל לאישה הם מעשים ממושכים של תיעוב ורמייה ושל קלקול חיי המשפחה.

יש לקבל את גרסת האישה. גרסה זו נתמכת במסמכים, תכתובות בינה לבין האיש, ובינו לבין הבנות, כמו גם בבקשות הסליחה החוזרות ונשנות שביקש הבעל על "מעידותיו". חברותו באתרי היכרויות מפוקפקים בהן מופיעות נשים חשופות מלמדת מעל לכל ספק על התנהגות לא נאותה שהתקיימה על פני רצף של שנים.

מנגד, תשובותיו של הבעל היו מתפתלות, הסבריו לא סיפקו את דייני המותב, והוא החליף את טענותיו מספר פעמים (החל בטענה כי "הטעות מתייחסת לעזיבתי את הבית", המשיך ב"הטעות מתייחסת לתכתובות בלבד", וסיים ב"מדובר במקרים בעבר הרחוק"). התנהלות זו הופכת אותו ל'הוחזק כפרן' ועל כן שוב אינו נאמן (ראה שו"ע חו"מ סימן עט). טענותיו הנגדיות, שלא הוכחו, בדבר בגידת האישה, ושהועלו רק בהמשך ההליכים, מטילות צל כבד על כל גרסתו.

עובדת עזיבת הבית

האיש טען כי גורש מביתו על ידי האישה, אשר לטענתו איימה עליו שתזמין לו משטרה ותפנה את חפציו, ואף הציבה לו אולטימטום לעזיבה עד לתאריך מסוים. לדבריו, הוא נאלץ לעזוב את הבית מתוך חשש שמא ייפגע רישיון הנהיגה שלו, שהוא מקור פרנסתו. כפי שהצהיר בדיון מיום 10.03.2025 (שורות 8-12):

"ב"כ האשה: אני אתחיל, למה עזבת את הבית ואם אתה יכול לציין מתי עזבת את הבית?

האיש: לא זוכר תאריך מדוייק, לפני שנתיים בערך, לא עזבתי את הבית אלא גורשתי מהבית היות והלקוחה שלך רשמה לי הודעה בכתב מהטלפון שלה שאם אני לא יעזוב את הבית עד תאריך מסויים היא תביא לי משטרה, אני אזרח שומר חוק, מתפרנס מהרשיון נהיגה שלי, במיידי ידעתי שאם היא תביא משטרה יקחו לי את הרשיון, אז נעניתי לבקשה וגורשתי מהבית."

אולם, ההתכתבות בנושא זה התרחשה לאחר שהאיש כבר הגיש תביעת גירושין, כך שלא ניתן לטעון שהאישה היא זו שיזמה את פירוק הנישואין על ידי סילוקו.

כתובה מוזגמת - הכרעה

במעמד הנישואין התחייב הבעל בכתובה סך של 520,000 ש"ח. בית הדין מוצא כי התחייבות זו היא התחייבות מוגזמת. כתיבת סכום כה גבוה, במיוחד מצד אדם שתיאר את עצמו כדל אמצעים ושהגיע משכונת עוני בירושלים לפני 25 שנה, מעידה על כך שלא הייתה "גמירות דעת" אמיתית מצד הבעל. 

התחייבות זו נכתבה ככל הנראה לשם כבוד והתרברבות ו/או כסגולה, ואין בה התחייבות של ממש. עמדה זו תואמת את ההגדרה ההלכתית של הכתובה כ"אסמכתא" – התחייבות שאינה חלה משום שהמתחייב סבור שלא יגיע לידי גבייה.

במיוחד אמורים הדברים באשר לסכום גבוה ומופרז בקרב אנשים שאינם בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה.

יש גם לקחת בחשבון שבמסגרת ההליכים בבית הדין נוכח בית הדין במצוקה הכלכלית של האיש. (הדירה בבאר שבע צברה חובות ולא הייתה מושכרת והיו חובות נוספים ופירוק השיתוף בדירה התעכב). כמו כן, היו לאיש עתודות כספיות מירושת הוריו, אולם הוא השקיע אותם בפירעון הלוואת המשכנתא המשותפת, ובכך ההון שלו פחת בצורה משמעותית כשמחצית הכסף למעשה ניתן לאשתו.

נחלקו הפוסקים מצד הדין ומהו המנהג כיום, אם במקרה של כתובה מוגזמת יש לחייב את האיש על כל פנים בחלק ממנה, כדין 'אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי' (בבא מציעא קה, א) שחייב על כל פנים 'במיטבא'. ומכוח זה עשו בפסקי דין רבים פשרה וחייבו בסכום נמוך מסכום הכתובה, בטווח של מאות אלפי ש"ח או עשרות אלפי ש"ח.

הצד השני הוא, שאם הכתובה מוגזמת אין לחייב גם מעט, כיון שאין מנהג בזה. ולפי צד זה, אין זה דומה לסוגיית 'אם אוביר ולא אעביד', שרק בסוגיה שבבבא מציעא 'אם אוביר ולא אעביד' שהיה מנהג לשלם מעט, מחייבים, לא כן בכתובה שאין מנהג.

הדברים עתיקים ואין כאן מקום להאריך בהם. סקירה מקיפה ניתנה בפסק דין בתיק 1376465/7 מביה''ד ת''א יפו (וכן תיקים 1337422/2,3 מביה''ד הרבני הגדול, וכן בתיק מס' 1054415/2 מביה''ד חיפה), וישנם לכך מקורות רבים, ואכמ"ל.

עמדת רוב הפוסקים שיש לשקול כל מקרה לגופו.

הדעת נוטה, שגם בכתובה בסכום מוגזם, נהי שלא נחייב את הסכום המוגזם, ככל והאישה זכאית לכתובה, היא תקבל את הסכום הנחשב כסביר ואינו מוגזם.

לאור האמור, בשיקול דעת רחב ובהתאם לנסיבות המקרה, אנו בדעה שיש לחייב את האיש לשלם לאישה בגין הכתובה סך של 180,000 ש"ח.

הרב יהודה שחור – אב"דהרב ירון נבון - דיין

עמדת הגר"י לרנר:

רקע - עובדתי

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1998 ולהם שלש בנות, שתיים בגירות ובת אחת קטינה. לצדדים דירה משותפת באזור הדרום. הצדדים מתגוררים בנפרד.

בתאריך 20.4.23 התקיים דיון ראשון, במהלכו הודיעו הצדדים שהם מסכימים להתגרש וביה"ד הוציא פסק דין לגירושין.

בהמשך הדיון דן ביה"ד במזונות הילדים, האיש היה מעוניין למכור את הדירה והאישה רצתה להשכיר את הדירה.

במהלך הדיון האישה תבעה את כתובתה בסך חצי מיליון ש"ח ועוד 20,000 ש"ח, (סה"כ 520,000 ש"ח). נקבעו תשלומי מזונות בהסכמה ונקבע מועד לסידור גט.

בתאריך 6.11.23 התקיים דיון ביה"ד,בו נדונו מזונות ילדים ופירוק שיתוף של הדירה המשותפת.

להלן מפרוטוקול הדיון מתאריך 20.5.24 בנושא תביעת כתובה:

"ב"כ האשה: האיש עזב את הבית המשותף, והגיש תביעת גירושין, והוא הודה והתנצל על בגידותיו... האיש פנה אל בתו הבכורה שתסלח לו על הבגידה, ותנסה לבקש מאמא שלה לסלוח לו, האיש בגד באשה וניהל קשרים עם נשים אחרות.

האשה: ...הרבה תקופות גם אלימות מצידו... מכות... השפלות ליד הילדים... מכות מספר פעמים, היה אומר "את גמדה" "את מכוערת" לא הוגשה תלונה במשטרה כי יש ילדים, היו יחסי אישות ואני יזמתי מהפחד שילך ויחפש בחוץ... אני יודעת שהיה עם 3 נשים, מצאתי קונדומים במונית... יש הקלטה שהוא אמר שנכנס בו מעשה שטן, שהיא פיתתה אותו...

האיש: לא היה אלימות עובדה שלא הלכה למשטרה, היא סילקה אותי מהבית, ההקלטה שהיא מדברת (בנושא הבגידה) זה מלפני 15 שנה, ועשינו שלום בית.

הצדדים בשלב זה מסכימים ללכת לפוליגרף.

הבעל: לגבי הלינה בסלון, אני ישנתי בסלון שנה וחצי ולא היו יחסי אישות, הייתה אומרת לי מפגר, טיפש, האישה הייתה מבשלת בבית וקונה לבית, הייתה זורקת את האוכל שלא אוכל.

האיש: ...היא שלחה לי הודעות טקסט שנמצאת אצלכם, שיש לה מישהו בעבודה, שמרים לה, מחמיא לה, והיא כביכול מדברת אתו עלי... יש לכם הודעה אצטט, אם לא תצא מהבית... וידעתי שאם לא אצא מהבית היא תזמין לי משטרה... וייקחו לי את הרישיון ואני עובד על אוטובוס, ולא יהיה לי פרנסה, היא נשכה אותי, אלימות...

האשה: יום אחד... מתקשר אלי מישהו ואומר לי בעלך בוגד בך... הבעל של אותה אישה, הוא הראה לי תמונות... את ההקלטה הצלחתי לשמור, הוא פשוט מתוודה שנכנס בו מעשה שטן, האישה פיתתה אותו והוא הלך אחריה... בשנת 2022 הייתה לו עוד מישהי, חזר בערב עם חולצה הכול אודם... הוא עזב את הבית מיוזמתו... פשוט החליט להתגרש, הוא אמר לי, אני לא נמשך אלייך, לא רוצה לחיות איתך...".

בסוף הדיון האישה הסכימה להיבדק בפוליגרף, האיש סירב.

להלן מפרוטוקול הדיון מתאריך 6.6.24:

"האשה: הוא היה מקניט ומשפיל אותי... אפילו המכות שנתת לי... היו לפני הבת שפרצה בבכי וצעקה אבא די... לא הלכתי למשטרה כי אני אישה של בית...

האיש: קיבלתי כספי ירושה מההורים שלי כ 385,000 ש"ח והחזרנו את המשכנתא שהייתה לנו על הדירה באזור ירושלים לפני שקנינו באזור הדרום.

האשה: מודה, אני מודה לאמא שלך ז"ל שעזרה לנו לסיים את המשכנתא שרשומה על שנינו.

האיש קורא מפתקים שהשאירה האישה:

"בעשירי הבא אתה לא בבית, אני רוצה שתעזוב את הבית, ועוד מה קרה אחרי שהיית אצל השרמוטה שלך, מה לא שבעת ...?"

ופתק שלישי "אם עוד פעם תכניס את התחתונים המזוהמים שלך למכונת הכביסה שלי, כל הכביסה שלך תהיה בזבל",

האשה: הוא היה חוזר בשעות לא סבירות... קמתי בבוקר והוא לא היה במיטה... היה על התחתון סימני זרע, והחולצה שלו יש לי צילומים מוכתמות באודם... וחוזר עם ריח של בושם על הבגדים, ומה שכתבתי לו "מישהו מרים לי" לא ח"ו שעשיתי משהו, אמרתי מרים לי כדי לעורר אצלך טיפת רגש... ".

להלן מפרוטוקול הדיון מתאריך 25.11.24 - המשך חקירות הצדדים:

"האיש חוקר את האשה: שלחת לי הודעה שאם לא אצא מהבית תדאגי להעיף לי את הדברים ולהזמין לי משטרה...?

האשה: זה בא אחרי שהרבצת לי... הייתה אלימות קשה, ויש לי תמונות... סימנים כחולים על הידיים... לא הזמנתי משטרה מבחינת גידול הבנות...

ב"כ האשה: מקריא הודעה מתאריך 19.3.19 שבה הוא (האיש) אומר הודעה לבת שלו: "אני יכול להבין את אמא, ואני כל כך מצטער, אבל אני רוצה שתדעי כמה דברים, נכנס בי מעשה שטן שלא יעשה, האישה הזו פיתתה אותי, נפלתי, ובוודאי לא מצדיק את המעשה ...לא ניתן לשנות את התאריך... (של ההודעה) ...

האישה משמיעה את ההקלטה.

ביה"ד: מה הכוונה שאתה אומר "מעדתי"?

האיש: יכול להיות שהיה אינטראקציה בטלפון... מאז היא לקחה את זה לכוונות אחרים...

האיש: הייתי בקשר עם נשים וירטואליות בשנת 2015.

האיש: בנושא התכתבויות עם נשים אחרות, יכול להיות שהתכתבתי ויכול להיות שלא...

האשה: האם כתבת הודעה לבת: "בסוף ידעתי שזה יוביל לשם, אני מכיר את אמא, ידעתי שלא תסלח לי, מכה על חטא, את חושבת שלי זה קל?"

האיש: בשביל שלום בית הייתי מוכן להודות ברצח ארלוזורוב."

להלן מפרוטוקול הדיון מתאריך 10.3.25:

"האיש: האישה סילקה אותי מהבית, לא אהבה אותי, בגדה בי, התנהגה אלי באלימות... לא בישלה לי... היה אלימות קלה... לא הגשתי תלונה במשטרה כי אני לא כזה...

ב"כ האשה: שאתה אומר לאשה ב 2019: "אני מצטער, אני נשבע לך, תני לי הזדמנות, אני אוכיח לך, אני אוהב אותך, קרה מה שקרה, אני מודה, חטפתי כאפה, הראש הסתובב לי 360 מעלות, מתבייש מעצמי וממך..." אני רוצה לדעת על מי זה נכתב?

האיש: אתם עדים להונאה...

ב"כ האשה: ולגבי התמונות של האוטובוס שבו קיימת יחסי מין עם אישה אחרת...

האיש: לא היה ולא נברא...

האיש: אני לא מסכים ללכת לפוליגרף, אני פה מתרגש מהשאלות אז בפוליגרף עוד יותר אתרגש.

לאחר שמיעת הצדדים בפני ביה"ד, הגישו את סיכומיהם בכתב.

להלן אדון בנושאים הבאים:

• הודעת טקסט של האישה המתייחסת לעובד במקום עבודתה אשר "מרים לה ומחמיא לה", ובו מצוין כי היא כביכול מדברת איתו על בעלה, אינה מעידה על בגידה. אין בתוכן זה כדי להגדיר את האישה כמי ש"משחקת עם בחורים", ואין לראות בהודעה זו משום "מעשה כיעור" כהגדרתו ההלכתית.

• האיש הגיש את תביעת הגירושין והוא עזב את הבית, לדברי האיש הוא גורש מן הבית, במקרה זה האיש מוגדר שהגירושין יצאו ממנו.

• ההודעות ששלח האיש בדבר סליחה ומחילה על המעשה שעשה מוכיחים שהוא בגד באשתו עם אשה זרה, ולכן הוא מוגדר כ"רועה זונות".

• הסכמת האשה להיבדק בפוליגרף, ומאידך גיסא, התנגדות האיש להיבדק בפוליגרף, הוי כאומדנא קצת שאכן האיש בגד באשה.

   

  א. הודעת טקסט של האישה המתייחסת לעובד במקום עבודתה אשר "מרים לה ומחמיא לה", ובו מצוין כי היא כביכול מדברת איתו על בעלה, אינה מעידה על בגידה. אין בתוכן זה כדי להגדיר את האישה כמי ש"משחקת עם בחורים", ואין לראות בהודעה זו משום "מעשה כיעור" כהגדרתו ההלכתית והמשפטית

  מקור הדין של "מעשה כיעור": הגמרא ביבמות בדף כ"ד ע"ב:

  "דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר, אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא...

  והרמב"ם (הלכות אישות פרק כ"ד הלכה ט"ו) פסק:

  "כיצד היא יוצאה משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשתה שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהייתה שם עבירה... כגון שהייתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד אחר יציאתו, ומצאו אותה עומדת מעל המיטה והיא לובשת המכנסיים... אם רצה בעלה להוציאה תצא.."

  וכתב המבי"ט בתשובה (חלק א' סימן רפ"ז):

  "ומה שכתב הרמב"ם וכיוצא בדברים אלו היינו דוגמתן ממש שיהיו הדברים מכוערים, אבל מה שאינו כל כך מכוער אינה מפסדת, דכתובתה בחזקתה היא..."

  ולכן במקרה דידן, נראה שגבר שמחמיא לאשה בעבודתה, בזמן הזה, שלצערנו הרב מקרים אלו מצויים מאד במקום עבודה שעובדים שם גברים ונשים בצוותא, אין מחמאות מסוג אלו מוגדרים שהאישה עשתה דבר מכוער.

  וכן עוד במקרה המונח שלפנינו אין האישה מוגדרת כעוברת על דת יהודית - משחקת עם בחורים.

  מקור דין עוברת על דת יהודית נמצא בגמרא במסכת כתובות דף ע"ב ע"א:

  "ואלו יוצאת שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזוהי דת יהודית... מדברת עם כל אדם... אמר רב יהודה אמר שמואל במשחקת עם בחורים."

  וכתב המשנה למלך:

  "והנראה אצלי ודת יהודית שיוצאה בלא כתובה... אלא כיון שעשתה מעשה פריצות אימור זונה היא וזנתה תחתיו, ומשום הכי הפסידה כתובתה, לפיכך בהתברר לנו דאשה זו שעברה על דת יהודית טהורה היא.. פשיטא שאינה מפסדת כתובתה".

  במקרה המונח על שולחן בית הדין, כולי עלמא לא פליגי (גם לפי טענת האיש)  שאשה זו מעולם לא זינתה, אלא טענתו של האיש נתמכת בהודאת האישה על כך שחבר בעבודת האישה "החמיא לה", "והרים לה", ולכן לא הפסידה כתובתה.

  ועוד, הגמרא במסכת סוטה (דף כ"ה ע"א) מסתפקת האם עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא, והגמרא מסיקה שהאישה צריכה התראה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שצריכה התראה, ולכן במקרה דידן שלא הייתה התראה נראה שאשה זו אינה תחת ההגדרה של "משחקת עם בחורים" (עוברת על דת יהודית).

  סוף דבר, נראה כי אישה זו אינה מוגדרת שעשתה מעשה כיעור, וכן אישה זו אינה מוגדרת "עוברת על דת יהודית" - "משחקת עם בחורים", ובנוסף לא התרו באשה כעוברת על דת יהודית, ולכן אישה זו לא הפסידה את כתובתה.

   

  ב. האיש הגיש את תביעת הגירושין והוא עזב את הבית, לדברי האיש הוא גורש מן הבית, במקרה זה האיש מוגדר שהגירושין יצאו ממנו

  מחד גיסא, האיש הוא שהגיש את תביעת הגירושין, והוא אף עזב את הבית בפועל, ומשכך נראה כי הגירושין יצאו ממנו. מאידך גיסא, האיש טוען כי 'גורש' מהבית, וזאת אל מול דברי האישה בתגובתה בכתב כי האיש בגד בה עם נשים אחרות. האישה אף ציינה כי האיש 'הסכים להתגרש ולהשאיר לי את כל תכולת הבית', דבר אשר לדבריה 'הדליק לה נורה אדומה' לגבי קיומה של אישה נוספת בחייו.

  הנה מצינו במה שכתב רבנו פלטוי גאון (מובא בהגהות אשרי כתובות פרק י"ג סימן ה' הג"ה ג'):

  " ...וכן מצאתי בתשובת רב פלטוי גאון וזה לשונו ,והיכא דארגילו קטטה, אם היא מרגלת כמורדת הוי, ואין לה כלום, ואם הוא מרגיל יש לה כל כתובתה".

  מוכח מדברי הרב רבנו פלטוי גאון שאין הדבר תלוי מי הגיש ראשון את תביעת הגירושין אלא מי אשם בפירוק ובחורבן הבית.

  וכן כתב הטור (סימן קי"ח):

  "מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתו מה שהיא טוענת, ויתברר מסכום נדונייתה, ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה, כי כתב לה אדעתה למיקם קמיה, אדעתא למיפק ולמיטב לא כתב לה, ואם תבע הוא גירושין, אינו יכול לגרשה אלא לרצונה אלא לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת...".

  מסיכום דברי הטור מוכח שאותו צד שגרם להרס הנישואין והוא אשם בגירושי הצדדים הוא יוצא נפסד בכתובה.

  וכל זה לגבי עיקר הכתובה.

  ולגבי "תוספת כתובה" יש חילוק והבדל בין אם יש לביה"ד ספק בדין או ספק במציאות ובעובדות, דהיינו אם יש ספק בדין כגון האם האישה מוגדרת כמורדת או לא, אז במקרה הזה אין להוציא מהבעל את הכתובה כי הבעל נחשב מוחזק בכתובה, אבל אם יש ספק בעובדות המעשה ובמציאות של התרחשות הדברים כגון מי גרם לגירושין בין הצדדים, אז האישה נחשבת כמוחזקת בכתובה ובתוספת, ולכן האיש צריך לשלם לאשה את הכתובה והתוספת.

  כך כתבו הרבניים הדיינים י.מ. בן מנחם . י. הדס. ב. זולטי זצ"ל – בפס"ד בית הדין הגדול בפד"ר חלק ג' עמוד 163:

  "וגם לדעת הבית מאיר יתכן לומר שרק בספיקא דדינא אין להוציא מהבעל את הכתובה שהוא מוחזק, כיון שהוא טוען טענת ודאי " קים לי" כדעת הפוסקים שדינה כמורדת והפסידה הכתובה, אבל בספק העובדא אם היא מורדת או לא, בזה גם הבית מאיר מודה שמספק היא לא הפסידה כתובתה, שהרי אין בפנינו טענת ודאי שהיא מורדת, והרי זה כאומר הלויתני ואיני יודע שפרעתי לך שחייב לשלם".

  והרי במקרה המונח על שולחן ביה"ד, גם לפי דברי האיש שהאישה גירשה אותו מן הבית, הרי האישה מכחישה אותו ואומרת שהאיש עזב את הבית כי הוא רצה להתגרש, וספק זה מוגדר כספק במציאות מי גרם לפירוק הנישואין, ולכן האישה נחשבת כמוחזקת בכתובה והאיש חייב לשלם את הכתובה.

   

  ג. ההודעות ששלח האיש בדבר סליחה ומחילה על המעשה שעשה מוכיחים שהוא בגד באשתו עם אישה זרה, ולכן הוא מוגדר כ"רועה זונות"

  הנה מתוכן ההקלטות שהונחו על שולחנו של ביה"ד ומצילומי תכתובות הנ"ל, לפיהם כתב האיש לבתו בשנת 2019 כגון:

  "נכנס בי מעשה שטן שלא יעשה, האישה הזאת פיתתה אותי, נפלתי, בוודאי זה לא מצדיק את המעשה... אני מודע לזה שפגעתי באמא ובכם... טעיתי, מצטער מעומק ליבי פגעתי בך ובבנות שלי אני כבר לא כאתמול, אני מודה חטפתי כפה, הראש הסתובב לי 360 מעלות, מתבייש מעצמי וממך... ידעתי שאת לא תסלחי לי... אני מכה על חטא מודה טעיתי... מצטער מאד..."

  נראה מתוכן ההודעות שהאיש קיים יחסי אישות עם אישה זרה, ודינו של האיש כרועה זונות המובא בספר האגודה (יבמות פרק ו' סימן ע"ז) ונפסק כך ברמ"א בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קנ"ד סעיף א') שיש חיוב גט וכתובה ברועה זונות.

  ונראה שגם לשיטת החכם צבי (סימן קל"ג) הובא בבאר היטב אבן העזר סימן קנ"ד ס"ק ו' שיש צורך בהתראה לאדם שזנה עם אישה זרה, שכתב שם:

  " ...ולענ"ד הוא צריך גם כן התראה אפילו לדעת בעל האגודה לא מיבעיא לענין הכתובה דצריך התראה ...הכא דלהוציא כתובה מיד הבעל עאכ"ו דצריך התראה ...". 

  ומאחר  שבמקרה שעומד לפנינו אף אחד לא התרה באיש שבגד באשתו, והיה מקום לומר שפטור מלשלם את הכתובה והתוספת, הרי כבר פסקו האחרונים כדעת השבות יעקב (חלק ג' סימן קכ"ז) שדבר מפורסם אינו צריך התראה, וכך כתבו בפסק דין בקובץ תשובות הרב הגאון י.ש. אלישיב זצ"ל (חלק ב' סימן קע"ט), וכן בפסקי דין של בתי דין הרבניים (חלק א' עמוד 331) פסקו הדיינים הגאונים הרבניים, הדס, אלישיב וזולטי זצ"ל, על דברי השבות יעקב שכתבו שם:

  "ואם כן גם במקרה דידן, שדבר ידוע הוא שמעשה כזה של שפיכת נוזל חריף על הבעל הוא מעשה פלילי ועבירה חמורה, אינה צריכה התראה על זה, והיא יוצאת בלא כתובה גם בלא התראה."

  וכך פסקו בבית הדין הגדול תיק 1375421/1 הרבנים הדיינים הגאונים איגרא, עמוס ושפירא שליט"א.

  לפי האמור לעיל, הרי במקרה דנן המונח על שולחנו של ביה"ד שאדם נשוי מקיים יחסי אישות עם אשה זרה, דבר זה מפורסם שזהו דבר אסור ומכוער, וגם האיש היה מודע למעשה המכוער שביצע, וראיה לכך כל ההודעות בדבר הסליחה שאדם זה מבקש מאשתו, ולכן במקרה הזה אין צריך להתרות באיש וחייב בכתובת אשתו.

   

  ד. הסכמת האשה להיבדק בפוליגרף, ומאידך גיסא, התנגדות האיש להיבדק בפוליגרף, הוי כאומדנא קצת שאכן האיש בגד באשה

  הנה מצינו בפסק דין של בית הדין הרבני בחיפה בתיק 763672/2 מתאריך 5.9.14 בדברי הגאון הרב מימון נהרי שליט"א שכתב שם:

  "וכבר האריכו רבים בנושא אמינותה של בדיקת הפוליגרף, ראה על זה בספרו של מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל בספר יביע אומר (חלק ז' סימן ח') שם הביא בשם ספר עמק הלכה שיש לבדיקה זו ערך של "אומדנא דמוכח" , וחלק עליו בזה וסבירא ליה שיש לה ערך של "אומדנא גרועה".

  אולם הוסיף:

  "ואולי אם במשך הזמן ישכללו אנשי מדע המכונה שתהיה אמיתית ומדויקת יותר, אז יש לדון בהתאם לתוצאות הבדיקה של המכונה, אבל לעת עתה אין נראה לי לסמוך על תוצאות בדיקת הפוליגרף".

  וכן הביא בספר משפטיך ליעקב (חלק רביעי עמוד שנ"ה סעיף י"ג - "בדיקת הפוליגרף כאומדנא") להרב הגאון צבי בן יעקב שליט"א, דיין בית הדין הגדול, עי"ש שכתב שאין בבדיקת הפוליגרף אומדנא דמוכח טובא.

  וראוי להביא את מש"כ הציץ אליעזר (חלק ט"ו מ"ז י'):

  "והעיקר בזה על שאין לסמוך ולדון על יסוד מכונה כזה הוא מפני שגזירת הכתוב היא שרק על פי עדים יקום דבר... אמנם במקום שנראה לביה"ד נחיצות גדולה לשלוח את הצדדים להיבדק בפוליגרף, על ביה"ד לקבל בקניין סודר מהצדדים... וביה"ד יסבירו לצדדים שעל פי תוצאות הפוליגרף יהיה ביה"ד רשאי לפסוק את הדין... הצדדים יקבלו בקניין סודר... נראה שביה"ד יצרף את הוצאות הבדיקה לנתונים אחרים הקיימים בתיק ושעלו במסגרת הדיונים בבית הדין, ואפשר שצירוף כמה אומדנות יכולים לעיתים להוות גם אומדנא דמוכח, אמנם במקרים בהם אחד הצדדים מתנגד להיבדק, פשוט שאין ביד ביה"ד לכופו על זה, ובוודאי שאין ביה"ד יכול לראות בסירובו משום אומדנא דמוכח שהצדק עם שכנגדו".

  ונראה במקרה דידן, אפילו לשיטות המובאים לעיל, אין ביה"ד מסתמך שאכן האיש בגד באשתו רק על פי סירובו להיבדק במכונת פוליגרף אלא כסניף וצירוף להודעות שלו ששלח לביתו ולמשפחתו, ובמכלול כל הדברים הללו נראה שאכן האיש קיים יחסי אישות עם אישה זרה.

  מסקנה: הכתובה המונחת לפנינו היא בסכום של 520,000 ש"ח אולי נחשבת ככתובה שסכום הכסף בה הוא מוגזם וגבוה מאד.

  מצינו בנושא של כתובה מוגזמת מחלוקת גדולה בין רבותינו האחרונים, האם יש לחייב את האיש במלוא סכום הכתובה או לא (כדין אסמכתא).

  אולם במקרה שלנו, בהתחשב בכך שהצדדים מודים שהדירה באזור ירושלים שנמכרה בזמנו בתקופת הנישואין, רבצה עליה משכנתא בסך גודל של 420,000 ש"ח, ובתקופה זו האיש ירש את אימו ז"ל בסכום של 385,000 ש"ח, והרוב הגדול של המשכנתא כוסתה מכספי הירושה של האיש, ולאחר מכן קנו הצדדים דירה באזור הדרום ללא משכנתא בתקופת הנישואין (הצדדים היו נשואים כ 22 שנה), בהתחשב בכספי הירושה שהכניס בזמנו האיש לכיסוי המשכנתא באזור ירושלים, נראה שיש לחייב את האיש סכום של 260,000 ש"ח על חשבון הכתובה שחייב בה האיש.

  הרב יאיר לרנר – דיין

  סיכום בעניין הכתובה

  לדעת הרוב, האיש חייב לאישה בגין הכתובה סך של 180,000 ש"ח.

  לדעת המיעוט, האיש חייב לאישה בגין הכתובה סך של 260,000 ש"ח.

  ההכרעה כדעת הרוב.

   

  להלן נימוקי הדיינים בשאר מחלוקות הצדדים:

  2. משמורת והסדרי שהות

  בית הדין קובע כי משמורת הבת הקטינה, תהיה אצל האם.

  בהתחשב בגילה של הבת הקטינה (גיל 16), סדרי השהות שלה עם האב יתקיימו בהתאם לרצונה החופשי (ביה"ד בדעה שבנסיבות המקרה דנן ובגיל זה, אין טעם לכפות על הבת הסדרי שהות עם האב).

  3. מזונות הילדים

  בית הדין דן בקביעת מזונות הילדים, תוך התייחסות להליכים קודמים ולהחלטות זמניות שניתנו בעבר.

  בהחלטת בית הדין מיום 06.06.2023, נקבעו מזונות ילדים זמניים לשתי הבנות שהיו אז קטינות בסך כולל של 3,200 ש"ח לחודש. צוין גם כי ייתכן וגובה המזונות ייבחן מחדש בעתיד, כפי שצוין בהחלטה כך:

  "ככל ויבוצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים בבאר שבע, ולבעל יהיו יותר כספים מחלקו בתמורת הדירה וככל שיהיו לו הכנסות נוספות, ישקול בית הדין להעלות את גובה המזונות והמדור לילדים."

  בדיון שהתקיים ביום 06.11.2023, הבעל טען כי הוא מתקשה לעמוד בתשלומים, והציג את הוצאותיו הכבדות, כולל חובות משותפים על הדירה בבאר שבע, שהאישה מסרבת לשתף פעולה במכירתה, ובכך "חונקת" אותו כלכלית. כפי שהעיד הבעל בדיון בזה הלשון:

  "לגבי הכסף, יש לנו דירה משותפת בבאר שבע, זה קשור גם לפירוק שיתוף, היא לא מעוניינת למכור את הבית, הבית הזה אני מעריך אותו היום עם המלחמה בין 1.5 ל 1.7 מיליון, אין לי מושג, לא אני ולא היא היינו שם, יש לנו חובות בבנק אוצר החייל ע"ס 200 אלף שקל כמו שאני זוכר, חובות משותפים שהיינו בחשבון המשותף ביחד, כל אחד מאיתנו אמור לשלם 1,600 שקל כל חודש, עד שייגמר החוב הזה והחוב הזה לא נגמר. מה שקורה שעכשיו אני משלם בימים אלו את הארנונה, חשמל אני לא משלם הם כנראה ניתקו אותי, ומים, ועוד הוצאות שוטפות על הבית בבאר שבע, כל כמה ימים אני מקבל הודעות מוועד הבית שרוצים לתבוע אותנו, אני שולח לה את זה היא אומרת זה לא מעניין אותי. הוצאות הבית הם עלי, אני משלם את הוצאות הבית, פחות או יותר בין 600 ל- 800 שקל כי אני בוחר מה לשלם, חשמל אני לא משלם כי אין שם אנשים, הוועד בית אמר שיתבע אותי, אני מנסה לדבר איתה אין תקשורת ביני לבינה. 

  ארנונה גובים מאיתנו, שילמתי פעם אחרונה שנה אחורה כי שמו עיקול על החשבון שלי, כי אני מופיע בחשבון משלם, היא לא מופיעה, כשפניתי לעיריית באר שבע, אמרו לי לך תביא מבית משפט שאתם בהליך פירוק שיתוף ואז נסדר את זה, אני לא רוצה לעשות לה רע, אני יכול בשנייה וחצי.

  יש אפשרות למכור את הבית, להחזיר חובות, ככה יהיה לה יותר אויר והיא תהיה יותר משוחררת.

  [...]

  ביה"ד: מה לגבי המזונות?

  הבעל: אני גם ככה בקושי עובד, אני עובד חצי, אני נהג אוטובוס עובד עם ילדים, בגלל המצב עכשיו הכול ירד, משתכר בחודש תלוי באיזה חודש בין 8 ל- 11 אלף שקל נטו. תוריד מזה את השכירות שלי 3,500, את החוב של בנק אוצר החייל, כלכלה שלי, לא נשאר לי כלום.

  כלכלת הבית מינימום 1,500-2,000 שקל, אני מקווה שייעשה פה צדק."

  בהחלטת בית הדין הגדול מיום 11.02.2024 הוגדלו המזונות הזמניים, בזה הלשון:

  "לגבי המזונות, אמנם מדובר בסכום נמוך יחסית, אך מכיוון שבסכום זה כלולה גם מעט השתתפות במדור, שהאיש מחויב בו כלפי ילדיו, כפי שכתבנו בהרחבה בפסקי דין קודמים. אמנם בהתחשב בעובדה כי מדובר בהחלטה זמנית, ואחת הבנות כבר קרובה לגיל בגרות, נראה לחייב את האב להוסיף עוד סך 500 ש"ח על חשבון מדור עד הגיע הבת לגיל 18 כמו כן יש להוסיף מחצית הוצאות. בהמשך ייתן בית הדין האזורי החלטה קבועה."

  לכן, סך המזונות הזמניים עמד על 3,700 ש"ח בחודש ועוד מחציות.

  לאור בגרותה של הבת השנייה, נבחנה מחדש תביעת המזונות. הבעל הגיש בקשה להפחתת המזונות עבורה, בטענה כי החל מגיל 18 עליו לשלם רק שליש מהסכום המלא.

  בית הדין קיבל את בקשת האב וקבע כי יש להפחית את סכום המזונות עבור הבת השנייה החל מתאריך בגרותה. כפי שנקבע בהחלטה מיום 06.01.2025:

  "לאחר עיון בבקשת האב מחליט בית הדין לקבל את בקשת האב, ואין לחייבו לשלם יותר משליש מחיוב מזונות של הבת השנייה, החל ממועד הגיעה לגיל 18 ועד הגיעה לגיל 21.

  הפחתת מזונות הילדים החל ממועד הגיעם לגיל 18 ועד לגיל 21 מקובלת, ואין מניעה שלא להיעתר לבקשת האב."

   

  הכרעה

  בשים לב לנסיבות ובשיקול דעת רחב, בית הדין קובע כי סכומי המזונות שנקבעו בהחלטה מיום 06.01.2025 הם סופיים וקבועים.

  לפיכך חיובי האב למזונות 3 הילדים יהיו כדלהלן:

  1. עבור הבת הגדולה הבגירה, האב לא ישלם כלל מזונות.

  2. עבור הבת השנייה (הבגירה שמתחת גיל 21): האב ישלם לאם סך של 617 ש"ח בחודש (שליש מסכום המזונות הקודם שעמד על 1,850 ש"ח לכל בת), החל מיום הגיע הבת השנייה לגיל 18 ועד הגיעה לגיל 21. 

  3. עבור הבת השלישית הקטינה: האב ישלם לאם  סך של 1,850 ש"ח בחודש עד הגיעה לגיל 18. לאחר מכן, האב ישלם עבורה לאם שליש מהסכום (617 ש"ח לחודש), עד הגיעה לגיל 21.

  4. סכומים אלו כוללים את חלקו של האב במזונות הילדים וכן השתתפות במדור.

  5. בנוסף, על האב לשלם מחצית מהוצאות החינוך והרפואה החריגות, כמקובל (המכונות גם: "מחציות").

      

     4. פירוק שיתוף

     בתאריך 26.11.2023 בית הדין קבע את פירוק השיתוף בדירת הצדדים בבאר שבע, בהתאם להחלטה הבאה:

     "לפיכך מחליט ביה"ד:

     1. יבוצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים בבאר שבע.

     2. תמורת הדירה תחולק בשווה בין שני הצדדים.

     3. הצדדים ינסו למכור את הדירה בכוחות עצמם. אם הדירה לא תימכר בתוך 4 חודשים, יהיה זכאי כל אחד מהצדדים לבקש את מכירתה באמצעות כונסי נכסים.

     4. מחלקו של הבעל בתמורת הדירה, יעוקלו 520,000 ש"ח, להבטחת תשלומי הכתובה לאשה ככל וביה"ד יכריע שהאשה זכאית לסכום זה."

        כפי שצוין לעיל, פירוק השיתוף עוכב בעקבות הוראת בית הדין הגדול.

        כעת משסוגיית הכתובה הוכרעה, בית הדין האזורי מורה להמשיך בהליכי פירוק השיתוף בנכס.

        בית הדין קובע שהאישה זכאית לרכוש את חלקו של האיש בדירה, תוך שימוש בסכום הכתובה שנפסק לטובתה (180,000 ש"ח).

        עם זאת, כדי להבטיח את מחיר השוק המקסימלי לנכס המשותף, ניתנת לבעל הזכות לדרוש את מכירת הדירה כולה לצד שלישי, במחיר שוק ולא במחיר שמאי בלבד. במקרה כזה, תינתן לאישה זכות קדימה לקנות את חלקו של האיש בדירה, במחיר הגבוה ביותר שמציע קונה צד ג'.

         

        לאור כל האמור לעיל, פוסק בית הדין:

        כתובה:

        • האיש חייב לאישה בגין הכתובה סך של 180,000 ש"ח.

        • האישה תקבל כספים אלו במסגרת הליכי פירוק השיתוף בדירת הצדדים.

          משמורת והסדרי שהות:

        • בית הדין קובע כי משמורת הבת הקטינה, תהיה אצל האם.

        • בהתחשב בגילה של הבת הקטינה (גיל 16), סדרי השהות שלה עם האב יתקיימו בהתאם לרצונה החופשי.

          מזונות הילדים:

          חיובי האב למזונות 3 הילדים יהיו כדלהלן:

        • עבור הבת הגדולה הבגירה, האב לא ישלם כלל מזונות.

        • עבור הבת השנייה (הבגירה שמתחת גיל 21): האב ישלם לאם סך של 617 ש"ח בחודש (שליש מסכום המזונות הקודם שעמד על 1,850 ש"ח לכל בת), החל מיום הגיע הבת השנייה לגיל 18 ועד הגיעה לגיל 21. 

        • עבור הבת השלישית הקטינה: האב ישלם לאם  סך של 1,850 ש"ח בחודש עד הגיעה לגיל 18. לאחר מכן, האב ישלם עבורה לאם שליש מהסכום (617 ש"ח לחודש), עד הגיעה לגיל 21.

        • סכומים אלו כוללים את חלקו של האב במזונות הילדים וכן השתתפות במדור.

        • בנוסף, על האב לשלם מחצית מהוצאות החינוך והרפואה החריגות, כמקובל (המכונות גם: "מחציות").

          פירוק שיתוף:

        • יבוצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים בבאר שבע.

        • תמורת הדירה תחולק בשווה בין שני הצדדים.

        • הצדדים ינסו למכור את הדירה בכוחות עצמם. אם הדירה לא תימכר בתוך 4 חודשים, יהיה זכאי כל אחד מהצדדים לבקש את מכירתה באמצעות כונסי נכסים.

        • לאישה תינתן הזכות לרכוש את חלקו של הבעל בדירה, גם באמצעות כספי הכתובה (180 אלף ש"ח) שנפסקו לטובתה. 

        • עם זאת, כדי להבטיח את מחיר השוק המקסימלי לנכס המשותף, ניתנת לאיש הזכות לדרוש את מכירת הדירה כולה לצד שלישי, במחיר השוק המירבי.

          במקרה כזה, תינתן לאישה זכות קדימה לקנות את חלקו של האיש בדירה, במחיר הגבוה ביותר שמציע קונה צד ג'.

          אין צו להוצאות משפט.

          פסק הדין מותר בפרסום לאחר השמטת שמות ומספרי ת"ז של הצדדים.

           

           

          ניתן ביום כ"ב במרחשון התשפ"ו (13/11/2025).

          הרב יהודה שחור – אב"ד הרב יאיר לרנר הרב ירון נבון