ביהמ"ש ביטל תניית שיפוט בחוזה עם לאומי קארד- תנייה מקפחת בחוזה אחיד

הבקשה המונחת בפני הינה בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, ולחילופין בלבד - להעברת הדיון בה לבית משפט השלום בתל אביב, בשל קיומה של תניית שיפוט ייחודית בהסכם בית העסק אשר מסדיר את היחסים העסקיים בין הצדדים.

במסגרת תגובתה לבקשה, התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה משני טעמים: האחד, נעוץ בכך שעילת התביעה היא נזיקית (ולא חוזית) ולפיכך תניית השיפוט אינה חלה במקרה זה. השני, עניינו בהיות תניית השיפוט תנאי מקפח שיש בו פגיעה ממשית בתובעת ולפיכך התניה בטלה.

בהקשר זה, התובעת טוענת כי אם הדיון יתנהל בבית המשפט בתל אביב, התובעת תאלץ לוותר על תביעתה הצודקת, מאחר והנזק שייגרם לה בהשבתת העסק, עקב הצורך בהעדרות שלושה עובדים מהעסק, גבוה מסכום התביעה.

במסגרת תשובתה לתגובה, הנתבעת טוענת כי אין לקבל את הטענה כי אין תחולה לתניית השיפוט במקרה דנן, שכן עסקינן בתביעה בגין הפרה נטענת של ההסכם, אשר מסדיר את מכלול היחסים בין הצדדים, לרבות עסקאות אשראי במסמך חסר, כבמקרה דנן, ולפיכך תניית השיפוט הייחודית נוגעת למכלול היחסים בין הצדדים, תהיה ההגדרה של העילה המשפטית אשר תהיה. לעניין הטענה להיות תניית השיפוט תנייה מקפחת בחוזה אחיד, הנתבעת טוענת כי מאחר והתובעת היא חברה, אין היא זכאית להגנה שמעניק חוק החוזים האחידים. הנתבעת טוענת עוד כי התובעת אינה מראה סיבה אמיתית מדוע תורתע מלהתדיין בבית משפט השלום בתל-אביב. מעבר לכל האמור, הנתבעת טוענת כי גם אילולא תניית השיפוט, בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא בית משפט השלום בתל אביב, וזאת בהסתמך על החלופות השונות של תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ואלה נימוקיי-

בקשת הנתבעת נסמכת על תניית השיפוט הקבועה בסעיף 67 להסכם בית העסק שנכרת בין התובעת לנתבעת, ואשר קובע, כדלקמן:

" הצדדים מקנים סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בתל-אביב".

נוכח לשונו הברורה של הסעיף הנ"ל, לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, אשר מעניקה סמכות שיפוט בלעדית בכל הנוגע להסכם לבתי המשפט במחוז תל אביב".

כבר אציין, כי אין בידי לקבל את טענת התובעת כי אין תחולה לתנייה הנ"ל על התביעה עסקינן מאחר ומדובר בעילה נזיקית, שכן בבסיס העילה הנזיקית עומד ההסכם בין הצדדים, והחובות שעליהן מתבססות הטענות הנזיקיות אינן אלא חובותיה של התובעת על פי ההסכם, אשר מסדיר את מכלול היחסים העסקיים הצדדים. לפיכך, סבורני כי ניתוק העילה הנזיקית מההסכם הינו מלאכותי.

הטענה הנוספת שבפיה של התובעת, הינה כי עסקינן בתנייה מקפחת בחוזה אחיד, שדינה להתבטל.

עיון בהסכם הלקוח אשר צורף לבקשה ובפרט נוכח דרך ההתקשרות המצויינת שם - חתימה על בקשת הצטרפות להסכם בית עסק, מלמד כי עסקינן בחוזה אחיד, ואין נפקא מינה אם הלקוח הינו חברה או אדם פרטי. ההגדרה של "לקוח" בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), חוסה בגדרה אף חברה אשר מתקשרת עם ספק לפי חוזה אחיד.

סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, כפי שתוקן ביום 1.6.04 קובע כי חזקה על תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט כי הוא מקפח.

יחד עם זאת, בשורה עקבית של פסקי דין שניתנו לאחר התיקון הנ"ל נקבע כי אין בתיקון כדי לבטל את מבחן ההרתעה מפני מימוש הזכות, אשר נקבע על ידי בית המשפט העליון ברע"א 188/02 מפעל הפיס נגד כהן , פ"ד נז (4) 473.  מבחן זה ישמש את בית המשפט בבחינת השאלה אם נסתרה חזקת הקיפוח ביחס לתניית שיפוט ספציפית.

יאים לעניין זה דבריו של כבוד השופט פוגלמן ברע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (לא פורסם), תוך התייחסות לע"א 6916/04 בנק לאומי בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם):

" כאמור, בעניין בנק לאומי, נפסק כי "לא נס ליחה" של הלכת מפעל הפיס (שם, פסקה 127 לפסק-דינו של השופט י' אלון). נקבע כי "הגיונה וטעמה" של הלכת מפעל הפיס, בדגש על הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית ככלי לקדם את נוחות בעל הדין... עודם רלוונטיים, גם לאחר התיקון בחוק. מכאן, שבשלב השני, שבו בוחן בית משפט אם נסתרת חזקת הקיפוח ביחס לתנית שיפוט ספציפית, ייקח הוא בחשבון את שיקול ההרתעה מפני מימוש זכויות. לשון אחר, ככל שיצליח הספק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויותיו המשפטיות, כן ייטה בית המשפט לקבוע כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין. עם זאת, בכך לא מתמצה הבדיקה. כאמור בסעיף 3 לחוק, יש לבחון את התניה "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות", כאשר בשל החזקה האמורה, נטל ההוכחה להראות כי התניה אינה מקפחת מוטל על כתפי הספק".

בענייננו, התובעת טוענת כי יישום המבחן של ההרתעה מפני מימוש הזכות מוביל למסקנה כי עסקינן בתנייה מקפחת, שכן בשים לב לסכום התביעה ולנזק שעלול להגרם לתובעת עקב ניהול התביעה בבית משפט השלום בתל-אביב - דבר שכרוך בסגירת העסק ליום שלם, התובעת תאלץ לוותר על תביעתה ככל שיועבר הדיון בתביעה לבית המשפט בתל אביב.

טענות אלו לא נסתרו על ידי הנתבעת, אשר לא עמדה בנטל להראות כי אין עסקינן בתנייה מקפחת. מעבר לטענות כלליות שעסקינן בטענה לחוסר נוחות, הנתבעת לא הפריכה את טענותיה של התובעת בעניין הנזקים שעלולים להגרם לה אם יועבר הדיון בתביעה לבית משפט השלום בתל אביב, לא כל שכן, הטענה כי תסוכל זכותה המשפטית מאחר ותאלץ לוותר על תביעתה אם יועבר הדיון לתל אביב.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי לא נסתרה חזקת הקיפוח נשוא סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, ולפיכך דין תניית השיפוט הקבועה בסעיף 67 להתבטל.