חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ביבי נ' אהרון ריינמן ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2683-07
24.4.2012
בפני :
אורי שהם

- נגד -
:
מיכאל ביבי
:
1. אהרון ריינמן
2. SC PETROCHEM CONSULTING SRL

פסק-דין

פסק דין

כתב התביעה

1.התביעה בתיק זה הוגשה ביום 29.11.2007, והתיק הונח על שולחני בחודש ספטמבר 2010. התביעה נסבה על הסכם שכותרתו "הסכם אופציה" שנקשר בין התובע, מיכאל ביבי (להלן: "מקבל האופציה" או "ביבי"), לבין הנתבע 1, אהרון ריינמן, ביום 09.03.2004 (נספח ב' לכתב התביעה). בפתח ההסכם, הצהיר הנתבע 1 כי בבעלותו ו/או בבעלות חברות השייכות לו (להלן: "הבעלים" או "ריינמן"), מחצית מהזכויות בקרקע בשטח של כ-7,000 מ"ר, המצויה ב-INTRAEA CRAITELOR ST. NR.4 , אוטופן, רומניה (להלן: "הנכס" או "המקרקעין").

עוד נאמר בהסכם, כי הבעלים נותן בזאת לביבי אופציה לרכישת הנכס לתקופה של 6 חודשים, עד לתאריך 30.09.2004. במידה שמקבל האופציה יודיע בכתב לבעלים, בתוך תקופת האופציה, על מימוש האופציה, עליו לשלם 170,000$ במזומן בישראל, בתשלום חד פעמי, ואו אז "יעשו הבעלים כל מאמץ להעביר למקבל האופציה את זכויותיהם (50%) בנכס, כאשר עלויות העברת הנכס על שמו יחולו על מקבל האופציה". בהסכם נאמר עוד, כי אם לא תמומש אופציה עד ליום 30.09.2004 "יתבטל הסכם אופציה זה והבעלים לא יהיה חייב דבר למקבל האופציה".

בכתב התביעה נטען, כי המחצית האחרת של הנכס הייתה בבעלות חברה אחרת SC OMRI INTERNATIONAL SRL (להלן: "OMRI"). התובע טוען, כי במקביל לחתימה על הסכם האופציה הוא רכש את המחצית האחרת של הנכס מידי OMRI, כך שכוונתו הייתה להיות הבעלים של הנכס בשלמותו.

במעמד חתימת הסכם האופציה, ביקש הנתבע 1 וקיבל מהתובע, סכום של 12,360$, במזומן, על חשבון התמורה הנקובה בהסכם, בסך 170,000$. הנתבע 1 סירב לקבל שיק לפקודת הנתבעים ודרש את הכסף, אך ורק, במזומן.

לטענת התובע, הוא הודיע בכתב, ביום 15.07.2004, בחלוף כ-4 חודשים ממועד חתימת הסכם האופציה, על מימוש האופציה, לאחר שהקדים והודיע על רצונו זה בעל-פה ובשיחות טלפון, וזאת לאחר שנכרת הסכם מחייב עם OMRI לגבי מחצית השטח.

בנספח ג' לכתב התביעה מופיע נוסח המכתב ברומנית, ותרגומו לעברית, כאשר המכתב נושא את התאריך 15.07.2004, ובו נמסרה הודעה על רצונו של ביבי לממש את האופציה, והוא מבקש מריינמן "להגיע לרומניה עם כל האישורים, כדי להעביר את הזכויות על הנכס ולקבל את יתרת הכסף שמגיע לך. אני מחכה לך ברומניה ב-09.08.2004".

התובע מוסיף וטוען, כי לאחר משלוח המכתב, החל הנתבע 1 "במסכת של התחמקויות, הטעיות, העמדת גרסאות שקריות, שכל כולן מעשי נוכלות לשמם".

לגרסת התובע, מגמתו הייתה לרכוש את הנכס בשלמותו ולא רק את מחציתו, ולפיכך הוא ניהל במקביל משא ומתן, הן עם ריינמן והן עם OMRI "כאשר כל צד יודע ומסכים למו"מ עם האחר ויודע כי מטרת התובע היא רכישת מלוא הנכס". לגישתו של התובע, אין כל משמעות לרכישת מחצית הנכס, ולו היה יודע כי כך יתגלגלו הדברים, לא היה נכנס לעסקה זו והיה רוכש נכס אחר ברומניה במחיר דומה, ואף נמוך יותר, לצורך עסקיו.

התובע מוסיף וטוען, כי טרם חתימת הסכם האופציה, סוכם בינו לבין ריינמן בעל-פה, כי מחיר מחצית הנכס יהיה 120,000$. בשל כך, הוסכם גם עם חברת OMRI למכור את חלקה בסכום של 120,000$, לתובע. משהושגה הסכמה עם OMRI לגבי מחיר מחצית הנכס, שינה הנתבע 1 את טעמו ודרש סכום של 170,000$, בניגוד למוסכם, ולתובע לא הייתה ברירה והוא הסכים לתפנית זו, כך שבהסכם האופציה מופיע סכום של 170,000$, בעוד שההסכם עם OMRI לא השתנה, והתמורה עמדה על 120,000$.

העסקה עם OMRI הושלמה בשנת 2006, לאחר ביצוע כל הנדרש בפני הרשויות ברומניה, כך שהתובע הינו הבעלים הרשום של מחצית הנכס, והוא הפך להיות, בעל כורחו, לשותפם של הנתבעים בנכס האמור. התובע הוסיף וטען, כי למרות שהעסקה עם OMRI מומשה פורמאלית בשנת 2006, הוא נהג בנכס מנהג בעלים מאז חודש מרץ 2004, מועד חתימת ההסכם עם OMRI.

בכתב התביעה נטען, כי לפי הדין ברומניה על הבעלים לחתום על אישורים ומסמכים שונים לפני נוטריון רומני, כאשר הסכם המכר כשלעצמו אינו מהווה אסמכתא מספיקה לצורך העברת הבעלות. כמו כן, התמורה עצמה צריכה להיות משולמת ברומניה, ולהירשם בספרי החברה הרומנית בעלת הנכס, כאשר אותה חברה צריכה לספק אישורים לעצם קבלת התמורה לחשבון הבנק שלה ברומניה. לפיכך, ולשם מימוש האופציה, היה על הצדדים להתייצב ברומניה בכדי לבצע את התשלום ולחתום על כל האישורים והמסמכים הנדרשים, אגב תשלום המיסים המתחייבים, על-מנת להירשם כבעלים.

בהתאם לכך, דרש התובע מהנתבעים כי יקבלו את מלוא סכום התמורה ברומניה, על-מנת שבמקביל ייחתמו כל המסמכים הנדרשים להעברת הבעלות. לעומת זאת, דרש הנתבע 1 כי הסכום ישולם בישראל, עוד לפני החתימה ברומניה בפני נוטריון רומני. התובע הסכים להפקיד את מלוא הסכום בישראל בנאמנות או תוך מתן ערבות בנקאית לטובת הנתבעים, על-מנת שכספים אלה יועמדו לרשותם בישראל, לאחר החתימה ברומניה על כל המסמכים הנדרשים. התובע פנה אל הנתבע 1, פעם אחר פעם, וביקשו להגיע עמו לרומניה לצורך מימוש האופציה, על-מנת לבצע את כל הנדרש לרישום הבעלות בהתאם לדין הרומני, אך הוא נתקל בסירוב ובטענות שווא, לפיהן, כביכול, לא מימש התובע את האופציה. הנתבעים אף התכחשו לתשלום המקדמה בסך 12,360$.

התובע מוסיף וטוען, כי היה ידוע לנתבעים כי אין כל ערך להסכם עם OMRI על רכישת חלקו, מבלי שתמומש האופציה במקביל, שכן המגמה הייתה לרכוש את הנכס במלואו ולא רק את מחציתו. במצב דברים זה, כך נטען על-ידי התובע, משנקשר ההסכם עם OMRI, והנתבע 1 ידע זאת בזמן אמת "הרי באותו רגע מומשה האופציה, גם ללא צורך בהודעה פורמאלית", הגם שהודעה פורמאלית ניתנה הן בכתב והן בעל-פה.

הנתבע 1 נהג בחוסר יושר, בכך שכיוון את מהלכיו לשם קבלת תמורה גבוהה יותר, ולאחר שנקשר ההסכם בין התובע ל-OMRI, על סכום של 120,000$, הוא דרש להעלות את הסכום ל-170,000$.

עוד נטען, כי במחצית השנייה של שנת 2004, לאחר חתימת הסכם האופציה, האמירו מחירי המקרקעין ברומניה, וככל הנראה התחרט הנתבע 1 על העסקה ועשה כל דבר על-מנת לסכלה. התובע מוסיף וטוען, כי הנכס עצמו רווי בבעיות משפטיות ובעיות תשתית, והשימוש בו מצריך עבודות שיפוצים נרחבות, כך שהמחיר המקורי של 120,000$ בגין מחצית הנכס הינו אופטימאלי, והנתבע 1 ידע על כך, וקל וחומר כאשר שינה את עורו ודרש תמורה גבוהה יותר.

בשל הפרת הסכם האופציה על-ידי הנתבע, נגרמו לתובע נזקים רבים, שכן סוכלה תוכניתו לפתוח במקום עסק לצמיגים וחלקי חילוף, והדבר גורם לו להפסד רווחים ניכרים. כמו כן, יכול היה התובע להשכיר את המקום לצד שלישי ולקבל דמי שכירות, כאשר בגין הסכסוך בין הצדדים עומד הנכס כשהוא ריק, והנתבע 1 אף מנע מהתובע להשכיר את חלקו בנכס, ואף איים עליו בפנייה למשטרה המקומית אם יעשה כן. עוד נטען, כי לו ידע התובע כי אלה יהיו פני הדברים, היה מאתר מקרקעין אחרים באותו סדר גודל, במחיר דומה ואף פחות מכך, והנכס האחר היה משמש אותו לעסקיו.

התובע חישב את הנזקים שנגרמו לו בסכום של 910,000$, בגין הפרת הסכם האופציה על-ידי הנתבע 1. כמו כן, מחויב הנכס במיסים לרשויות ברומניה, דבר שהיה נחסך מהתובע לו הושכר הנכס לגורמים אחרים. אין בידי התובע לכמת את סכומי המיסים שבהם חויב, עד להגשת התביעה.

התובע הוסיף וטען, כי בין השנים 2004 עד 2007, הוא פנה, פעם אחר פעם, אל הנתבע 1 על-מנת לשכנעו להעביר את הבעלות במחצית הנכס, כדי להימנע מהליכים משפטיים, אך ללא הועיל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>