בוהדנא ואח' נ' דרגלו ואח'

החלטה

לא ראיתי מקום לבקש תגובת המשיב לבקשה.

המבקשים 1-2 הגישו בר"ע על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב ב-ת.ק. 35257-01-10 (כב' השופט חאג' יחיא) לפיו חוייבו המבקשים 1-2 (הנתבעים 1-2 בבימ"ש קמא) במחצית סכום התביעה שהגיש נגדם משיב פרומלי 3 (התובע בבימ"ש קמא). התביעה בבימ"ש קמא הוגשה גם כנגד המשיבים 1-2 (הנתבעים 3-4 בבימ"ש קמא), שחוייבו במחצית השנייה של סכום התביעה.

הבר"ע נסובה על הטענה המרכזית כי היה על בימ"ש קמא לסמוך על עדותו של העד הניטרלי, מר סרברניק, שלשיטת המבקש תומכת חד משמעית בגירסתה כי המשיב 1 הוא הנהג אשר נכנס לצומת ברמזור אדום.

בימ"ש קמא קבע ממצא עובדתי לעניין עדותו של העד סרברניק כדלהלן:

"ועל פי עדותו של העד הניטראלי, הוא קודם שמע את המכה הראשונה, לאחר מכן את המכה השנייה, כאשר הוא מעיין במחשב שלו. אחרי המכה השנייה, הוא קם, ניגש את פתח החנות והסתכל לכיוון הרכבים. ובאותו זמן גם הסתכל על הצומת וראה אור אדום ברמזור שמול הנתבע 3.

מכיוון שאין לדעת באיזו שנייה אירעה כניסת כל אחד מהנהגים לצומת, ומכיוון שעברו בוודאי מספר שניות בין הרגע שהעד שמע את ההתנגשות עד אשר יצא וראה את האור ברמזור, אין כל דרך לקבוע האם האור שהוא ראה, היה זה אותו אור שתחתיו נכנס הנתבע 3 לצומת, או זהו האור האדום שהופיע אחרי הירוק תחתיו נכנס הנתבע 3 לטענתו לצומת. עם כל הכבוד עדותו של מר סרברניק, אינה יכולה להועיל".

עיינתי בפרוטוקול עדותו של מר סרברניק בבימ"ש קמא (עמ' 2 לפרוט' מיום 22.7.2010) וממנו אכן עולה כי נכון הבין בימ"ש קמא את עדות מר סרברניק לפיה מתבקשת המסקנה כי עברו בוודאי מספר שניות בין ה"בום" הראשון ששמע העד ועד שקם וראה את הרמזור האדום. טענת המבקש כי סרברניק העיד כי עברו שניה או שתיים מהבום השני עד שהוא קם וראה הרמזור האדום לא יכולה להועיל לו כיוון שיש לצרף לכך את פרק הזמן שעבר מה"בום" הראשון, שבו אירעה ההתנגשות, ועד ל"בום" השני שבו התנגש הרכב בוויטרינת חנותו של סרברניק ורק אז הוא קם ממקומו וראה את הרמזור האדום. יש לצרף לכך את העובדה כי סרברניק אף הודה מפורשות כי ממקום מושבו לא רואים את הצומת. איני רואה צורך להכריע בשאלה האם סרברניק התכוון לומר שהוא רץ לפתח חנותו ורק אז ראה הרמזור האדום, כפי שקבעה הערכאה קמא ופרשנותה אכן אפשרית בעיניי למקרא פרוטוקול עדותו, או שמא כטענת המבקש כי סרברניק התכוון לומר שרק נעמד במקומו ומשם הוא כבר ראה את הרמזור האדום. גם בשאלה זו המדובר בקביעה עובדתית של הערכאה קמא, שהתרשמה באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעד סרברניק, והגיעה למסקנה שהגיעה, מסקנה שלא עולה ממנה טעות גלויה על פני הפסק, ואיני רואה מקום להתערב במסקנתה. כמו כן, ממילא היה פרק זמן נוסף בין ה"בום" הראשון ל"בום" השני, כך שגם לפי פרשנותו של המבקש בוודאי שעברו מספר שניות בסך הכל מרגע ההתנגשות שב"בום" הראשון עד לרגע שבו המבקש קם מקומו וראה את הרמזור האדום.

לאור האמור לא מדובר בטעות עובדתית או משפטית גלויה על פני הפסק, ואין המדובר בפסק דין שגוי או במקרה שהוא מסוג העניינים השכיחים בתביעות קטנות שעלול לשמש תקדים שגוי לתביעות נוספות דומות.

למעלה מן הצורך אוסיף ואמר, כי גם אם הייתה ניתנת הרשות לערער, דין הערעור היה אף הוא להידחות מאחר שהערעור כולו נסב על קביעות עובדתיות של הערכאה קמא, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם, ולא מצאתי מקום לחרוג במקרה דנן.

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

ניתנה היום, כ"ה אדר א תשע"א, 01 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.