1. ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 03.04.05 אשר דחתה את תביעת המערערת וקבעה כי לא נמצא קשר בין מצבה הנפשי של המערערת לבין תנאי שירותה הצבאי.
2. טוענת התובעת כי באוקטובר 99' החלה קורס קדם צבאי אינטנסיבי למקצוע קשה במיוחד (חמ"ן תלפיות). מהלך הקורס התאפיין בלחץ נפשי רב ולפיכך פנתה המערערת לקצינת בריאות הנפש (קב"ן). לאחר לבטים, הוחלט כי תישאר בקורס.
המערערת התגייסה ביום 12.03.00 ולאחר הטירונות שולבה במסגרת הכשרה למקצוע ספציפי, אשר נמשכה כ-3 חודשים והייתה כרוכה גם היא בעומס רב. בתקופה זו סבלה המערערת ממצב נפשי דיכאוני ולפיכך פנתה בשנית לקב"ן אשר סברה כי עם סיום הקורס והמעבר לבסיס יוקל לה.
עבודתה של המערערת בבסיס הקבע הייתה אינטנסיבית ולחוצה ומצבה הנפשי המשיך להתדרדר עד כדי התקפי בכי ומחשבות אובדניות. המערערת פנתה שוב לקב"ן וזו הפנתה אותה לטיפול פסיכולוגי. בהמשך, לאחר כשנה, הופנתה להערכה פסיכיאטרית (שהתבררה כמוטעית). הפגישות עם הפסיכיאטר נמשכו עד שחרורה, כעבור כשנה.
המערערת הועברה תפקיד, אך גם הוא היה בבסיס הסגור ובתנאים מלחיצים. בהמשך, בעקבות החמרה במצבה, הועברה לבסיס פתוח כ-7 חודשים לפני תום השירות.
לאחר השחרור המערערת המשיכה בטיפולים פסיכיאטרים, אשר גילו כי האבחנה שנקבעה במהלך שירותה הייתה מוטעית.
המערערת טוענת כי התגייסה כשהיא בריאה בנפשה. הבעיה הנפשית החלה במהלך השירות הצבאי בשל תפקיד יוצא דופן והטלת אחריות כבדה על כתפיה. הטיפול במהלך השירות היה נגוע באבחון לא נכון ומכאן לטיפול לא מתאים למצבה.
3.
הוכחת הקשר הסיבתי בין המחלה לתנאי השירות הצבאי:
כאמור, כדי להכיר בתביעתו של חייל חוק הנכים דורש הוכחה כי נכותו נגרמה "עקב" השירות הצבאי. משמעותה של דרישה זו היא הוכחת קשר סיבתי בין הופעת המחלה או החמרתה לבין השירות הצבאי. קשר סיבתי זה מוסק על
-ידי בית
-המשפט תוך התבססות על המידע הרפואי המוצג בפניו, אך גם תוך הפעלת שיקולים נוספים של מדיניות משפטית. כפי שנקבע על
-ידי כב' השופטת בייניש:
"שאלת הקשר הסיבתי (המשפטי) בין מחלה כלשהי לבין השרות הצבאי היא שאלה שבמשפט, ועל כן מסורה היא להכרעתו הסופית של בית המשפט ולא של הרופא; ואולם, בית המשפט יפעיל שיקול דעתו בהתבסס על חוות דעת המומחים המונחות לפניו..."
(ראה רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים, משרד הביטחון - אגף השיקום. וראה גם ע"א 137/64 וינשטיין נ' קצין התגמולים, בעמ' 519).
חלוקתו של נטל ההוכחה של הקשר הסיבתי הוסברה בעבר על
-ידי הנשיא שמגר בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט (להלן - הילכת רוט), בעמ' 214:
"נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי, המהווה אחד מהנדבכים הדרושים להקמת עילת התביעה, רובץ תמיד על התובע (בהיעדר הוראה אחרת בחוק...). אולם, בעוד שנטל השכנוע, הוא 'החובה מס' 1' כהגדרת השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"פ 28/49 בעמ' 523, רובץ על התובע מתחילתו של ההליך ועד לסופו... הרי שנטל הבאת הראיות, הוא 'החובה מס' 2', יכול שיעבור מצד אחד למשנהו במהלך ההליך. כך, גם כאן על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי לשירות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסוימות במהלך השירות, על קצין התגמולים הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה".
הוכחת הקשר הסיבתי המשפטי תישען בראש ובראשונה על הוכחתו של קשר סיבתי עובדתי בין המחלה לבין השירות הצבאי (ר' דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, בעמ' 747).
לשם הוכחתו של קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאי על התובע להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו. שאלת אופן הוכחת קיומה של אסכולה רפואית נדונה בהרחבה ברע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון (להלן - הילכת קליג'). באותו מקרה נדונה השאלה מתי ניתן לומר כי דעה של מומחים מסוימים הפכה אסכולה, וכך נאמר מפי השופט זמיר (שם, בעמ' 537):
"שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכול, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על
-ידי מחקרים".
עוד הובהר בפסק
-הדין כי על
-מנת שאסכולה תיתפס כמבססת קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין היווצרות מחלה נדרש שיתמלאו בה שני תנאים בסיסיים (שם בעמ' 539-538):
ראשית, על האסכולה להגדיר ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה, ואין די בקביעה כללית ומעורפלת.
שנית, נדרש שהאסכולה תקבע כי קיים קשר סיבתי ברמה גבוהה של הסתברות ("מתקבל מאד על הדעת") בין הנסיבות המסוימות שאליהן נחשף התובע במהלך שירותו לבין גרימתה או החמרתה של המחלה. היינו, שהאסכולה הרפואית תקבע כי "מתקבל מאוד על הדעת" שתנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה.
נזכיר כי קיומה של אסכולה התומכת בעמדתו של התובע היא הוכחה לכאורה בלבד לכך שמחלתו נגרמה עקב השירות הצבאי. במצב כזה עובר נטל הבאת הראיות לקצין התגמולים, ועליו להוכיח כי נכותו של התובע לא נגרמה ולא הוחמרה עקב תנאי השירות. במקרים קיצוניים ייאלץ בית
-המשפט להכריע בין אסכולות רפואיות מנוגדות ומבוססות שהוצגו על
-ידי הצדדים. אופן ההכרעה במקרים אלה הוסבר על
-ידי השופט ויתקון בד"נ 3/70 קצין התגמולים נ' בוסאני , בעמ' 643-640 תוך שהוא מתייחס לנסיבות המקרה שנדון בפניו:
"...לא היה כאן מקרה רגיל של אבחנת מחלה או קביעת סיבותיה, אלא מחלוקת בין שתי אסכולות על האטיולוגיה של מחלה מיוחדת זו [מחלת הסכיזופרניה - ת' א']. בהחלטת הוועדה לא הובאו כל נימוקים העשויים להראות, למשל, שהדעה, שד"ר פאליק דוגל בה, מקובלת יותר בעולם הרפואה מזו שהוצגה על
-ידי ד"ר אנין וד"ר הקר, או שהיא זכתה לתמיכה רחבה ונכבדה יותר. לא נאמר בשום מקום שאחת האסכולות אינה אלא דעת מיעוט או דעה מיושנת או יוצאת דופן או כל היוצא בכך. אף לא היה רמז שאחת מהן אינה אלא בחזקת שמא ואילו השניה בחזקת ברי. לדידנו, שתיהן ראויות להתקבל במידה שווה.