בוגנים ואח' נ' קופל ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לכלי הרכב של בעלי הדין, בתאונה שאירעה ביום 6.6.13.

לטענת התובעת, בעת שנסעה בכיכר, האטה את נסיעתה על מנת לתת זכות קדימה לבאים מימין, בהתאם לתמרור שניצב במקום. בעת שהאטה, פגע בה רכב הנהוג על ידי הנתבע, מאחר שלא שמר מרחק. הפגיעה ברכב התובעת היתה בחלק האחורי שמאלי. לכתב התביעה צירפה התובעת שרטוט שצורף להודעה שלה על התאונה לחברת הביטוח. השרטוט תומך בעדותה, ותואם את מוקד הנזק ברכבה.

הנתבע, התובע שכנגד, שהינו נהג מונית, טוען כי נסע בכיכר ברחוב ויצמן בקרית ים, וכי כאשר היה בפניה, לחזור לכיוון חיפה, הגיחה מימין מכוניתה של התובעת במהירות ובפראות. לטענתו, התכוונה אף היא לנסוע לאותו כיוון, ומאחר שהנתיב היה צר פגעה עם החלק האחורי של רכבה, בצדו הימני קדמי של רכבו.

לכתב התביעה שכנגד שהגיש הנתבע לא צורפה חוות דעת שמאי אלא הצעת מחיר לתיקון המסתכמת ב- 3,622 ₪. לא ניתן ללמוד על הפגיעה ברכב הנתבע, אלא מטענות הצדדים. לטענתו נפגע בחלק הימני קדמי.

לטענת התובע שכנגד שילם לבעל המונית 5,500 ₪ השתתפות עצמית. הטענה לא גובתה במסמך כלשהו. הראיות להוכחת נזקי התובע אינן מספקות, אך לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרשת להכריע בשאלת הנזק שנגרם לתובע שכנגד.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הנהגים, ועיינתי בתמונות ממקום התאונה, ובתמונות המדגימות את הפגיעה ברכב התובעת, שוכנעתי כי עדותה של התובעת מהימנה בעיני מעדותו של הנתבע.

גרסתה של התובעת היתה עקבית לכל אורך הדרך, החל מהדיווח שמסרה לחברת הביטוח, כולל השרטוט בצורף אליו, המדגים בדיוק את מנח כלי הרכב בעת התאונה. במהלך עדותה חזרה התובעת על גרסתה, והדגישה כי גרסת הנתבע בלתי מתקבלת על הדעת, שכן לא יתכן שהיא זו שפגעה ברכבו, אם היתה לפניו. לשאלות הנתבע השיבה, כי טענתו לפיה היא עקפה את רכבו אינה מתקבלת על הדעת כי לא ניתן לעקוף במקום בו אירעה התאונה.

מעיון בתמונה נ/1, אכן עולה כי מדובר במעגל תנועה בעל נתיב אחד, וכי לא ניתן לבצע עקיפה במקום. טענת הנתבע לפיה נסע בצמוד לכיכר ולפיכך התאפשרה העקיפה, אינה מקובלת עלי. בתמונה נ/1 ניתן לראות בבירור כי רכבו של הנתבע נצמד אל הכיכר, לטענת התובעת, היה זה לבקשת השוטר שהגיע למקום התאונה. לא מתקבל על הדעת כי נסע צמוד כל כך לכיכר.

גרסת התובעת מתיישבת עם מוקד הפגיעה ברכבה באופן מלא. טענת הנתבע לפיה אם היה פוגע ברכבה מאחור, צריכה היתה להיות מכה בפגוש האחורי אינה נכונה בהכרח. מיקום הפגיעה ברכב התובעת מתיישב עם טענתה לפיה הנתבע נסע מאחוריה, ונראה כי אמנם ביקש להיצמד אל הכיכר, על מנת לעקוף את רכב התובעת, אך בשל העובדה ששני כלי רכב לא יכולים לנסוע בכיכר במקביל, פגע ברכב התובעת מיד עם תחילת נסיון העקיפה.

הפגיעה ברכב התובעת, כפי שניתן לראות בתמונה נ/3 היא מכת מעיכה ברורה. מכה כזו מעידה על כך שרכב הנתבע הוא שפגע ברכב התובעת ולא להיפך. לו היתה התאונה מתרחשת כפי שטען הנתבע, היה ניתן לראות על רכבה של התובעת שפשוף ולא מכת מעיכה.

גרסת הנתבע לקרות התאונה בלתי מתקבלת על הדעת. לאור רוחב הנתיב, לא יתכן שהתובעת ביצעה עקיפה במקום, ולגרסת הנתבע אף השלימה אותה וביקשה לפנות שמאלה, שכן כך מבקש הנתבע להסביר את העובדה שרכבה נפגע בחלקו האחורי ולא בחלקו הקדמי.

עדות הנתבע בלתי מהימנה בעיני, בלתי מתקבלת על הדעת, ואינה מתיישבת עם מוקד הנזק ברכב התובעת, ולפיכך אני דוחה אותה.

לא מצאתי מקום לייחס לתובעת רשלנות תורמת כלשהי לקרות התאונה, שכן לא יכולה היתה למנוע אותה.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,232 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר בטלה בסך 560 ש"ח.

הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ד, 25 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.