פסק דין
בפניי תביעת התובע בגין נזקי רכוש, שנגרמו לחלק האחורי של רכבו בעת שעמד בחניה.
אני מקבלת כהשתק פלוגתא, כלומר כטענה שהוכרעה, את קביעת כב' השופטת ר. חוזה בת"ק 19467-11-10 אליאש נ' בדרה, (יקרא להלן: "התיק הראשון") לפיה התובע "לא נסע כלל ברכבו בעת התאונה..." וכי "התאונה התרחשה כאשר מר שימי התקרב קירבת יתר אל רכב הנתבע" [הוא התובע כן, מר בדרה, הערה שלי, ג.ס.ב] (פסק הדין מיום 15/3/13, נספח ת/4 לכתב התביעה).
הנתבעים אינם מכחישים את גירסת התובע לתאונה, אלא טוענים כי אין קשר סיבתי בין הנזק נשוא התביעה לתאונה מיום 15/5/10, וכי התובע לא הוכיח את נזקיו.
בדיון הוצגו שלוש תמונות, אשר הוצגו גם בתיק הראשון, ומאחר ושם נסרקו באיכות טובה יותר עיינתי בתיק הראשון. כמו כן קבלתי מהתובע את העותק שלו של תמונות רכבו, שצולמו ע"י השמאי, שהינו טוב יותר מהעותק הסרוק בתיק, אף כי לא הוצגו תמונות רכב התובע בצבע אלא רק בשחור-לבן.
לאחר שהתרשמתי מהראיות, אני מוצאת לנכון לקבוע כי חלק מהנזק, הנכלל בחוות דעת השמאי מטעם התובע מיום 13/11/11 לא ארע בתאונה מיום 15/5/10. המסקנה מתבססת על כך שרכב התובע מסוג מונית נבדר ע"י השמאי רק ביום 13/11/11, שנה וחצי אחרי התאונה ושמונה חודשים אחרי שניתן פסק הדין בתיק הראשון, המקבל את גרסת התובע לתאונה.
המסקנה מתחזקת לאחר עיון בתמונות שצולמו ע"י השמאי ביום 1/11/11 והשוואתן לתמונה ת/2, שצולמה ע"י התובע לאחר תיקון הפנס השמאלי אך טרם תיקון שאר הנזקים, ולאחר שנתבע בתיק הראשון (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 26-32, וראה גם עמ' 3, שורות 12-13, ופרוטוקול בתיק הראשון עמ' 2, שורות 7-10).
ההשוואה בין התמונות מגלה כי אין חולק כי נגרם נזק לפנס שמאל, שתוקן ע"י התובע ואינו נכלל בתביעה (ת/1, ת/3, פרוטוקול, עמ' 2, שורות 3-7). בתמונה ת/2 נראה רק שקע בדלת ימין אחורית של רכב התובע, לא נחזה כל נזק בדלת השמאלית, מעל למספר, בעוד שבתמונות שבחוות דעת השמאי רואים בבירור נזק בשתי הדלתות, כאשר בולט במיוחד הנזק מעל המספר בדלת השמאלית, כולל מדבקה למונית, ונזק בחיבור בין הדלתות, שאין לקבל כי נגרם מהתאונה נשוא התביעה.
התובע לא ידע להסביר כיצד כבעל מונית תיקן את הפנס, בעלות 1,500 ₪ ולא תבע את הנתבע, ואילו את שאר הפרטים כולל "מנעול לדלת מטען ימנית" ו"חיישני נסיעה לאחור" לא תיקן ואף עבר מבחן רישוי לרכב (רישיון רכב מצולם בחוות דעת השמאי, ופרוטוקול, עמ' 4, שורות 25-28).
הסיכום הינו כי לאור העובדה שהתובע נמנע מלהציג תמונות צבעוניות, שצולמו ע"י השמאי, למרות שנדרש לכך בכתב ההגנה (סעיף 9 לכתב ההגנה), ההבדלים הבולטים בין התמונות שצולמו ע"י השמאי לבין אלה שצולמו ע"י התובע בסמוך לתאונה, הזמן הרב שחלף מאז התאונה ועד הגשת התביעה, לרבות ממתן פסק הדין בתיק הראשון, מביאני למסקנה כי הנזק הנתבע, והכלול בחוות דעת השמאי לא נגרם כולו בתאונה מיום 15/5/10, ואני דוחה את התביעה.
מאחר ואין מחלוקת על הנזק לפנס, אך התובע לא הביא כל ראייה על עלות התיקון, ולא תבע אותו, איני יכולה לפסוק לו כל סכום בעניין, אך אני פוטרת אותו מתשלום הוצאות משפט לנתבעת.
לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בתשלום הנזק לדלת השמאלית, הנצפה בתמונות ת/1 עד ת/3, מאחר וספק בעיני אם יכול היה להיגרם מאותה תאונה ללא שיוצג נזק מתמשך מהפנס השמאלי עד הדלת הימנית, ואני מקבלת את עדות הנתבע לפיה הנזק שנגרם היה רק לפנס, דבר המתיישב טוב יותר עם שאר הראיות, שפורטו לעיל, לרבות התמונות של הנזק לרכב הנתבע.
הסיכום הינו כי התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.