בדארנה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, ובקשה לשנות את צו ההפטר שניתן ביום 15.11.2001, כך שהחוב של המבקש יוחרג מההפטר שניתן לחייב.

המבקש מר סכראן מוחמד (להלן: "המבקש") נושה בחייב בחוב בגינו ניתן פסק דין ביום 18.8.91 אשר הוגש לגבייה בהוצל"פ בתיק 02-24148-94-8, ביום 5.12.94.

הרקע:

החייב הגיש בקשה לפשיטת רגל ביום 9.1.92 וביום 14.4.92 הוכרז פושט רגל.

בהמשך ההליך הגיש החייב בקשה למתן הפטר ובית משפט זה, ביום 15.11.2001, נעתר לבקשתו.

דיון והכרעה:

סעיף 181 לפקודה קובע, כהאי לישנא;

"בית משפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו".

המבקש עותר להפעלת סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 181 לפקודה, וטוען בקצירת האומר, כי אין ליתן לחייב להתחמק מתשלום החוב למבקש, עת לא הצהיר על החוב בבקשה שהגיש לפשיטת רגל, והגדיל לעשות כשלא שלח את צו הכינוס לנושה.

עיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו מטעם החייב והכונ"ר, ומצאתי לדחות את הבקשה.

ככלל, מדובר בחוב שנוצר טרם צו הכינוס ועל כן הפטר שניתן ביום 15.11.2001 חל עליו.

אכן, החייב לא הצהיר על החוב של הנושה, מושא הבקשה, בבקשה שהגיש לפשיטת רגל, והוסיף למחדלו זה, כשלא הודיע לנושה על הבקשה לפשיטת רגל ,וכשלא הגיש עדכון בדבר הליכי פשיטת הרגל בתיק ההוצל"פ, שנפתח לאחר מתן צו הכינוס בשנת 1994.

דא עקא, שכנגד אלה יש למנות מספר עובדות אשר לטעמי משמיטות את הבסיס לבקשה;

א.במסגרת תיק הוצל"פ שפתח הנושה, הוצא בלשכת הוצל"פ צו הבאה כנגד החייב, ובתגובה לצו הגיש החייב בקשה ביום 10.9.1997 לביטול צו הבאה.

בבקשה נאמר במפורש ע"י החייב, כי עותר הוא לביטול הצו, נוכח העובדה כי מתנהל בעניינו תיק פש"ר שמספרו 20/92.

בהודעת החייב, בנסיבות דנן, אני רואה כהודעה עבור הנושה בתיק הוצל"פ על קיומו של תיק פשיטת רגל, וכפועל יוצא הודעה על צו הכינוס.

הנושה התעלם ממסמך שהגיש החייב בלשכת ההוצל"פ, והדבר נזקף, לשיטתי, לחובתו עת טוען עתה להחרגת החוב מההפטר שניתן בשנת 2001, כאשר משנת 1997 לא עשה דבר לקדם עניינו, לרבות הגשת בקשה למתן ארכה להגשת תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל, או כל בקשה אחרת למיצוי זכויותיו.

ב.בתאריך 22.11.2001 התקיים דיון בלשכת ההוצל"פ בתיק הוצל"פ, האמור, בנוכחות ב"כ המבקש והחייב, במסגרת הדיון הצהיר החייב כי ניתן לו בסמוך הפטר בהליך פשיטת הרגל, כאשר מנגד טען המבקש כי יבדוק את הנושא. מני אז ועד מועד הגשת הבקשה דנן, לא טרח הנושה להגיש בקשות בתיק פשיטת הרגל ואין לי אלא לקבוע כי במחדלו, מלמד הוא על עצמו, שוויתר על טענותיו כנגד החייב, ומכל מקום חל שיהוי רב אשר יש בו כדי לדחות הבקשה דנן, שהוגשה כאמור בשנת 2012, באיחור של 11 שנה.

באלה הנתונים, אני סבורה כי לא הונחה תשתית לדיון בבקשה ל"עיון חוזר" ולהפעלת שיקול הדעת המסור לבית משפט זה, לשוב ולדון בהחלטות שניתנו בהליך פשיטת הרגל; על כן אני מורה על דחיית הבקשה.