אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בג"צ: העולה תירשם שוב כיהודיה- לא היו בידי משרד הפנים די ראיות לשינוי הרישום.

בג"צ: העולה תירשם שוב כיהודיה- לא היו בידי משרד הפנים די ראיות לשינוי הרישום.

תאריך פרסום : 04/11/2009 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
4504-05
04/11/2009
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. ע' ארבל
3. ח' מלצר


- נגד -
התובע:
1. ראיסה ולדימיר סקבורצוב
2. אלכסי סקבורצוב
3. טאטינה סקבורצוב

עו"ד רענן כרמון
עו"ד איתני אהרוני
הנתבע:
1. השר לבטחון פנים
2. שר הפנים

עו"ד אילאיל אמיר
פסק-דין

השופט ח' מלצר:

1.              לפנינו עתירה, בגדרה הוצא, בתאריך 15.2.2007, צו על תנאי המורה למשיבים לבוא ולנמק מדוע הוטל ספק ביהדותה של העותרת מס' 1 (להלן - העותרת) וכן מדוע שונה הכיתוב העברי בתעודת הזהות שלה. כמו כן התבקשו המשיבים לנמק מדוע הם דורשים מבנה של העותרת ומאשתו, העותרים 2 ו-3 (להלן - העותרים 2 ו-3) לעזוב לאלתר את הארץ. במסגרת העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, להימנע מגירוש העותרים 2 ו-3 מן הארץ עד להחלטה בעתירה. חברי, השופט א' גרוניס, נענה חלקית לבקשה והורה למשיבים להימנע מהרחקתו של העותר 2 מן הארץ עד להכרעה בעתירה (בפועל אף העותרת מס' 3 לא גורשה עד הנה).

           על מנת שהתשתית שבבסיס העתירה, שהיא מורכבת יחסית - תובן, נסקור, ראשית לכל, את הרקע הרלבנטי לה.

הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים

2.              העותרת פנתה בשנת 1999 לבית משפט מקומי במדינת אוקראינה בבקשה לשנות את פרטי המרשם של אמה, כך שיוצהר כי היא (העותרת) בתה של גב' רוזה ליחנוב ז"ל, שהיתה בתם של פורטנוי ליחנובה אולגה בת יעקב וליחנוב אברהם בן יעקב (הסבא והסבתא של העותרת) ואלה היו יהודים (ומכאן שאף אמה של העותרת היתה יהודיה). לצורך הוכחת יחסי הקירבה הנ"ל העידו שני עדים מטעמה של העותרת וסיפרו כי הכירו את אמה של העותרת בתור יהודיה. כמו כן הוצגו בפני בית המשפט באוקראינה רישומים מהארכיון של מחוז וויניצה באוקראינה, על פיהם הסבא והסבתא של העותרת היו יהודים והם השתייכו לקבוצות אנטי-נאציות שפעלו באוקראינה בשנים 1944-1942 ונהרגו בסופו של דבר על ידי הגרמנים (שהשליכו אותם בעודם חיים לבאר מים, שם מצאו את מותם). בית המשפט האוקראיני, לאחר ששמע את העדים ועיין במסמכים ארכיוניים שונים, נעתר, בתאריך 17.6.99, לבקשת העותרת והורה על שינוי רישומה של אם העותרת - מרוסיה ליהודיה. שינוי רישום זה התבצע, בין השאר, בתעודת הלידה של העותרת (מתאריך 16.4.1948) על דרך של הנפקת תעודת לידה מחודשת וכן בתיקון תעודות הנישואין והגירושין של העותרת.

3.              כשלושה שבועות לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט באוקראינה פנתה העותרת לראשונה (בתאריך 8.7.1999) לקונסוליה הישראלית בעיר דניפרופטרובסק שבאוקראינה, הציגה את תעודת הלידה המחודשת שלה וביקשה לקבל מעמד מכוח חוק השבות, התש"י - 1950 (להלן - חוק השבות). בקשתה זו סורבה מאחר שתעודת הלידה שהציגה היתה תעודה מחודשת (ולא מקורית) ולא הוגש כל מסמך אחר המלמד על זכאותה לשבות. יש לציין כי העותרת לא גילתה בתחילה בעתירתה שבפנינו את דבר פנייתה האמורה והסירוב אותו קיבלה.

חודשים ספורים לאחר מכן, בחודש דצמבר 1999, פנתה העותרת שוב - זו הפעם לקונסוליה הישראלית בקייב בבקשה נוספת לקבלת מעמד מכוח חוק השבות. העותרת הביעה רצונה להשתקע בישראל וצירפה לבקשתה השניה תעודת לידה מקורית לכאורה שלה, שהוצאה בשנת 1948 ובה מצוין כי אמה של העותרת - הינה יהודיה. העותרת כללה בבקשתה אף את תעודת הפטירה של האם, שהונפקה ב-1999 (למרות שהאם הלכה לבית עולמה בשנת 1980) ובה נאמר כי שמה של הנפטרת הוא: "רוזה בת אברהם". על בסיס הבקשה החדשה, שנסמכה כאמור על שתי התעודות הנ"ל - פנייתה של העותרת התקבלה והיא נרשמה כיהודיה המורשית לעלות לישראל מכוח חוק השבות. ואכן, בתאריך 12.6.2001 הגיעה העותרת לישראל, על פי אשרת עולה, ביחד עם בתה - ילנה, בעלה של הבת - סרגיי, ונכד של העותרת (מבתה ילנה ובעלה סרגיי) - אלכסנדר (שהיה במועד הגשת העתירה לפני גיוסו לצה"ל). כל אלה השתקעו בפועל בארץ וקיבלו אזרחות ישראלית על פי חוק האזרחות, התשי"ב- 1952 מכוח חוק השבות.

4.              בתאריך 19.2.2004 הגיעו העותרים 2 ו-3 (שהם, כאמור, בנה של העותרת ואשתו) לביקור בישראל באמצעות אשרת תייר. לאחר כניסתם לישראל גם הם הגישו בקשה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות, נוכח יהדותה הנטענת של העותרת - אמו של העותר 2. בבדיקת בקשתו של העותר 2 הסתבר כי בתעודת הלידה של העותר 2 רשומה העותרת 1 כרוסיה ולא כיהודיה. בשים לב לעובדה זו נערכה בדיקה מחודשת של התעודות ששימשו כבסיס לקביעת זכאותה של העותרת לשבות ונוכח החשדות שהתעוררו באשר לאמינותן - נעשה בירור מקיף יותר ביחס לתעודות שהציגה העותרת (תעודת הלידה של העותרת ותעודת הפטירה של אמה של העותרת) אל מול ספרי הרישום המקוריים באוקראינה. לאחר בדיקה זו נציג השגרירות הישראלית בקייב דיווח כי התיעוד בספרי הרישום המקוריים שבחן איננו עולה בקנה אחד עם תצלום התעודות שמסרה העותרת וכי בספר הרישום - אמה של העותרת הייתה רשומה כרוסיה עד אשר הדבר שונה בשנת 1999, בעקבות ההוראה של בית המשפט המקומי כאמור. כן ציין נציג השגרירות הישראלית כי בספרי הרישום שבחן - בפריט הרישום לגבי פטירתה של אם העותרת, הנפטרת איננה רשומה כ"בת אברהם", כמצויין בתעודת הפטירה שהמציאה העותרת. נוכח כל האמור לעיל, נציג השגרירות הישראלית בקייב חיווה דעתו, כי תעודת הלידה שהמציאה העותרת - איננה אמינה.

5.              בעקבות החשדות - זומנו, בחודש מאי 2005, העותרת והעותר 2 למשרד הפנים לצורך עריכת שימוע.

           בשימוע העלתה העותרת על הכתב את גירסתה לגבי הדרך בה השיגה מעמד בישראל מכוח חוק השבות. בהודעתה זו מסרה העותרת כי יהודים רבים באוקראינה החלו לעלות למדינת ישראל בסוף שנות ה-90 וגם היא החליטה לעשות כן בשנת 1999. עוד היא סיפרה כי המסמך היחיד שהיה בידיה, שבו קרויה אמה "רוזה בת אברהם", היה תעודת הלידה המקורית שלה (של העותרת). העותרת הבהירה כי היא יודעת שבתעודת הפטירה של אמה היא אכן נזכרת כ-"רוזה בת סרגיי" ורשומה כבת הלאום הרוסי. העותרת אמרה כי זו היתה הסיבה שהיא פנתה לבית המשפט המקומי באוקראינה כדי שיורה על תיקון הרישומים וכן כי תתועד העובדה שהיא נכדתם של פורטנוי אברהם בן יעקב ופורטונויה-ליחנובה אולגה בת יעקב היהודים. העותרת מסרה עוד בשימוע כי במשפט שנוהל באוקראינה היא הביאה שני עדים שהתגוררו בסמוך למי שהיא טוענת שהיו סבה וסבתה, הכירו את אמה וידעו לספר כי מדובר במשפחה יהודית. העותרת הבהירה, עם זאת, כי שני העדים שהעידו בבית המשפט באוקראינה ידעו על יהדות המשפחה רק מפרטים שקיבלו בשעתו מאמה של העותרת ומשמועות שהסתובבו באזור העיר גייסין שבאוקראינה בדבר יהדותם של סבה וסבתה. העותרת הוסיפה עוד כי בהתבסס על עדויות אלה החליט בית המשפט באוקראינה להכיר באמה של העותרת כבתם של סבה וסבתה הנטענים של העותרת, שהיו יהודים. בשימוע נרשם מפי העותרת עוד כדלקמן: "אין לי ולא היו מסמכים המוכיחים את יהדותי וקשר משפחתי בין פורטנוי אברהם וליחנובה אולגה עם אמי. הכל בנוי על עדויות. אני משוכנעת שסבי היה יהודי, אבל לאום של סבתי אני יודעת רק לפי מסמכים ארכיוניים, אך אין לי מסמך. אני מודה שאני נכדה של יהודי פורטנוי אברהם בן יעקב ומוכנה לתקן רישום לאום בתעודת הזהות שלי..." (נספח מש/10 לכתב התשובה של המשיבים).

           במקביל מסרה העותרת למשרד הפנים - לבקשתו - את תעודת הלידה המקורית שלה (אותה הציגה בקונסוליה הישראלית בקייב) לצורכי בדיקה.

           לנוכח מה שנאמר בשימוע, ולאחר שהעותרת חתמה על טופס "בקשה לשינויים, השלמות ותיקונים בפרטי מרשם האוכלוסין", הוחלט על שינוי פריט הלאום של העותרת ברישומי מרשם האוכלוסין מ"יהודיה" ל"חסרת דת" ובמקביל נמחק תאריך הלידה העברי מתעודת הזהות שלה (שזהו, לטענת העותרת, "הסימן המוסכם" במשרד הפנים לכך שמחזיק תעודת הזהות איננו יהודי, בעקבות ביטול רישום סעיף הלאום שלו בתעודת הזהות. להבנת נושא אחרון זה וגלגוליו - עיינו: בג"ץ 6539/03 גולדמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 385 (2004)). יצוין כי תיאור זה של שינוי פרט הלאום של העותרת מבוסס על האמור בכתב התשובה האחרון מטעם המשיבים, ואולם בתגובות קודמות שלהם נאמר כי פריט הרישום ששונה היה דווקא סעיף הדת.

           להשלמת התמונה יש להוסיף עוד כי במעמד השימוע - בנה של העותרת, העותר מס' 2, התחייב כי יעזוב את ישראל עם אשתו (העותרת 3) במועד פקיעת אשרת הביקור שלהם (בתאריך 9.5.2005). במקביל לכך נאמר לעותר באותו מעמד כי במידה ויעלה בידי העותרת להוכיח את יהדותה - הוא ואשתו יקבלו מעמד של עולים על פי חוק השבות (ראו: סעיפים 22 ו-65 לתגובת המשיבים מתאריך 1.6.2005).

6.              העתירה שבפנינו הוגשה בתאריך 10.5.2005 והועלו בה השגות כנגד אותו שימוע, ההחלטות שנתקבלו בעקבותיו והשלכותיהן על העותרים. לעתירה צורפו גם מסמכים המעידים כי הסבא והסבתא של העותרת רשומים בספר זיכרון רשמי של מחוז ויניציה באוקראינה כיהודים שהיו לוחמי מחנות פרטיזנים, אשר פעלו בשנות מלחמת העולם השנייה בעיר גייסין שבאוקראינה כנגד הנאצים, וכי הם נתפסו על ידי הגרמנים והומתו באכזריות, בינואר 1944.

7.              מסתבר כי לאחר הגשת העתירה - תעודת הלידה שנלקחה מהעותרת בעת השימוע נשלחה על ידי משרד הפנים לבדיקה במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל (להלן - מז"פ). יצוין כי דבר קיומה של הבדיקה האמורה וממצאיה לא דווחו בתחילה לב"כ העותרים ואף לא לבית המשפט בתגובותיהם המקדמיות הראשונות של המשיבים. הדבר התגלה רק במקרה, לאחר שבית המשפט באחד הדיונים שקוים בתיק (בתאריך 23.2.2006) הציע לערוך בדיקה שכזו. בתגובה מסרה ב"כ המשיבים כי משרד הפנים הודיע לה בדיעבד שכבר נערכה בדיקה שכזו וכי הדבר לא דווח גם לה קודם לכן. לעיצומם של דברים - בדיקת המז"פ העלתה כי התעודה הינה מקורית ואולם אחד הממצאים היה כי: "בתעודה ישנם כתמים רבים והרישומים הידניים שבה חלשים מאוד בחלקם. על רישום לאום האם יש ככל הנראה העברה קווית ולא אוכל לקבוע אם רישום זה מקורי, אם לאו" (נספח מש/8 לכתב התשובה של המשיבים). כאן יש להסביר כי "העברה קווית" הינה "כתיבה חוזרת על גבי כתיבה קיימת, זאת אומרת שיש רישום (או הדפסה) ועל קווי הכתיבה (הדפסה) מוסיף הכותב קווים מקבילים בערך לאלה של הרישום (הדפסה) שלפניו" (נספח מש/9 לכתב התשובה של המשיבים).

8.              לאחר הגשת העתירה וההשתלשלות המפורטת לעיל, העבירה העותרת עוד שני תצהירים, שלטענתה תומכים ומבססים את ההכרה בה כיהודיה. תצהיר אחד נחתם על ידי גב' סימה קנצ'יק, אזרחית ישראל שטענה כי לימדה את העותרת בבית הספר היסודי, הכירה את אמה של העותרת ואף שוחחה עם האם ביידיש. גב' קנצ'יק זומנה לשיחה בלשכת הקשר "נתיב" בעקבות תצהירה. לאחר אותו ראיון -הממונה הקונסולארי ב"נתיב" הגיע למסקנה כי התעוררו אי-התאמות מסוימות בין העובדות שעליהן חתמה המצהירה בתצהירה ובין נתונים עובדתיים שהתבהרו, כמו, למשל, מקום עבודתה בשנים שבהן, לטענתה, לימדה את העותרת.

תצהיר אחר נערך על ידי גב' ראיסה חוציאנוב, שטענה כי למדה ביחד עם העותרת בבית הספר היסודי. גם גב' חוציאנוב זומנה לשיחה בלשכת הקשר "נתיב" ואולם היא לא התייצבה לפגישה.

9.              לאחר שהוצא צו-על-תנאי בעתירה זו, בתאריך 15.2.2007 כאמור - לא עמדו המשיבים בזמנים שנקצבו להם להגשת תשובה. חלף זאת הם שלחו לעותרים בקשה לפרטים נוספים (שלא נענתה) וביקשו דיון לגביה, זאת לאחר שהעותרים פנו לבית המשפט וביקשו כי הצו-על-תנאי יהפוך למוחלט - באין תשובה.

בתאריך 30.4.2008 החלטנו לחייב את העותרים ליתן את הפרטים הנוספים המבוקשים והענקנו למשיבים הזדמנות נוספת להגיש תצהיר תשובה מטעמם. מן המענה לבקשה לפרטים נוספים התברר למשיבים, לטענתם, כי תעודת הלידה המקורית שהציגה העותרת בבקשתה השניה בקונסוליה בקייב על מנת לקבל מעמד בישראל - היתה בידיה לכאורה "מאז ומתמיד" (ומכאן שעל פני הדברים התעודה הנ"ל היתה קיימת גם במועד שבו פנתה העותרת לבית המשפט באוקראינה, אף שבפסק הדין נאמר כי תעודת לידה זו אבדה). עוד הסתבר למשיבים, בשלב זה, על פי האמור בתשובתם, כי המסמך שאותו הציגה העותרת ובו נכתב כי פורטנוי אברהם בן יעקב וליחנוב אולגדה בת יעקב "קיימו קשר עם הפרטיזנים", מוען למעשה לגב' ולנטינה ליחנוב בת פיודור. לשאלת המשיבים באשר לזהות אותה אישה, הסבירה העותרת כי מדובר בבתה של סבתה של העותרת מנישואיה הראשונים לגבר בשם ליחנוב (דהיינו, באחותה החורגת של אמה). כאן המקום להעיר כי שם המשפחה של אמה של העותרת, כפי שהוא רשום בתעודות המצויות בידי המשיבים, הוא ליחנובה (כשמו של בעלה הראשון של הסבתא) ועל כן לא ברור לגמרי הקשר של העותרת לאברהם בן יעקב פורטנוי (שהוסבר כי הוא בעלה השני של הסבתא), ואשר דבר יהדותו לא נסתר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ