בג"ץ 7435-15 עו"ד רפ נ' וועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין ואח'

השופט א' שהם:

1. עניינה של העתירה שלפנינו היא בהחלטת המשיבים 5-3 (להלן: המשיבים), חברי מותב בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין (להלן:בית הדין), מיום 21.9.2015, שלא לפסול את עצמם מלגזור, בשנית, את דינה של העותרת (להלן: ההחלטה). כמו כן, עוסקת העתירה בהחלטתם הנוספת של המשיבים, מיום 22.10.2015, לדחות את בקשתה של העותרת לעיין מחדש בהחלטה האמורה. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, אשר יורה למשיבים שלא לגזור את דינה של העותרת, ביום 11.11.2015, הוא המועד שקבע בית הדין לשמיעת טיעוניה לעונש.

הרקע להגשת העתירה

2. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים (להלן: הקובלת) הגישה כתב קובלנה נגד העותרת בגין ביצוע עבירות משמעתיות, הכוללות, בין היתר, עריכת הסכם פיקטיבי בין בני זוג גרושים וסיוע, ביודעין, לצדדים להערים על נושיהם, במסגרת תיק המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל (בד"מ12/12). ביום 12.1.2014, ולאחר ניהול משפט הוכחות, הורשעה העותרת בבית הדין במיוחס לה. ביום 19.3.2015, החליט בית הדין לגזור על העותרתהשעייה בפועל למשך שנתיים מלשכת עורכי הדין. העותרת ערערה על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (בד"א 37/15), אשר דחה את הערעור, על כל חלקיו, בפסק דינו מיום 2.6.2015.

3. העותרת ערערה על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמל"ע 40631-06-15). בהמלצת בית המשפט המחוזי, ובהסכמת הצדדים, נדחה ערעורה של העותרת על הכרעת הדין המרשיעה, ובמקביל בוטל גזר דינה, והתיק הוחזר לבית הדין לשמיעת טיעונים לעונש ולגזירת דינה של העותרת מחדש. החלטתו של בית המשפט המחוזי לבטל את גזר הדין בעניינה של העותרת, ניתנה לאחר שהסתבר כי בא כוח העותרת היה חולה במועד הטיעונים לעונש בבית הדין; כי בקשתו לדחיית הדיון נדחתה על ידי המשיבים; וכי העותרת נאלצה, לפיכך, לטעון לעונש בעצמה. טרם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, התנה בא כוח הקובלת את הסכמתו הדיונית לביטול גזר הדין, בכך שהעותרת לא תבקש, בהמשך, לפסול את הרכב בית הדין אשר ישוב לגזור את דינה, ובא כוח העותרת אישר לפרוטוקול הדיון, כי הוא מסכים לאמור לעיל (פרוטוקול הדיון מיום 23.7.2015, עמ' 4).

4. ואולם, לאחר שהתיק הוחזר לבית הדין ונקבע מועד לשמיעת הטיעונים לעונש, הגישה העותרת בקשה לפסילת המותב "ביוזמת בית הדין", וזאת בשל קיומה של "אפשרות ממשית למשוא פנים", ועל אף הצהרות בא כוחה בפני בית המשפט המחוזי, כמפורט לעיל. ביום 21.9.2015, דחה בית הדין את בקשת הפסילה, וציין כי לטעמו מדובר בבקשה ש"אינה ראויה", וכי "יש בה משום התחכמות, נוכח חזרתו של בא כוח המאשימה מן הבקשה לפסול את ההרכב". לגופם של דברים, התחייב בית הדין לנהוג "ביושר, בהגינות ובביקורת עצמית" והוסיף, כי אם ימצא בטיעוני בא כוח העותרת "דבר שמצדיק שינוי במסקנותינו או נימוק לשנות מדעתנו- כך נעשה".

           בעקבות החלטת בית הדין, מושא העתירה שלפנינו, הגישה העותרת לבית הדין בקשה לדחיית מועד שמיעת הטיעונים לעונש, עד להכרעה בערעור על ההחלטה, שיש בכוונתה להגיש לבית המשפט העליון, עד ליום 6.10.2015. לפנים משורת הדין, ואף שבית הדין סבר, כי "הנסיון להשהות ולעכב את גמר הדיון בקובלנה זו איבד כל רסן" הוא הורה, ביום 29.9.2015, על דחיית מועד שמיעת הטיעונים לעונש בעניינה של העותרת, תוך שהוא מתיר לבא כוח הקובלת להגיב לנימוקי הערעור, ככל שיוגש כזה. ביום 21.10.2015, הבהירו המשיבים בהחלטה נוספת, כי בא כוח העותרת לא המציא לקובלת עותק מהערעור העתידי, וכי ערעור כאמור כלל לא הוגש לבית המשפט העליון, אף שהגשתו היתה "הטעם היחיד בגינו דחינו את הדיון". בית הדין קבע, כי בקשת בא כוח העותרת לדחיית מועד הדיון הינה בגדר "בקשת סרק [...] וקשה עם כל ההתחשבות במצבו, שלא לראות בחומרה את מעשיו [ שחרגו] הרבה מעבר לתחום הראוי לו לפרקליט". לפיכך, נקבע מועד הטיעונים לעונש ליום 28.10.2015.

           בהמשך, ולאחר שלטענת העותרת התברר לה כי אינה יכולה לערער על ההחלטה מושא העתירה לבית המשפט העליון, היא ביקשה מבית הדין, ביום 22.10.2015, כי יעיין בשנית בהחלטתו שלא לפסול את עצמו. לטענתה, במהלך חודש אוקטובר 2015, התפרסמו בבטאון לשכת עורכי הדין (להלן:הבטאון) דבר הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינה, על אף ביטול גזר הדין על ידי בית המשפט המחוזי. פרסום זה היווה, לדידה של העותרת, משום נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטת בית הדין שלא לפסול את עצמו. ביום 22.10.2015, דחה בית הדין את הבקשה, תוך שקבע כי הפרסוםבבטאון, כמו דברי הביקורת שהשמיעו המשיבים באשר להתנהלות בא כוח העותרת, אינם בגדר נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי החלטתו.