בג"ץ 278/16

לאחר איתור העבודות נפתח בגינן תיק בב"ח 53/12. ביום 17.5.2012 הונח בשטח הנדון צו הפסקת עבודה שהופנה למחזיק בגין פנייה שתוארה כ"פריצת דרך כ-400 מטר". בצו הובהר כי ועדת המשנה לפיקוח תדון בהריסת הבנייה ובהשבת המצב לקדמותו ביום 3.6.2012. המחזיק בשטח לא התייצב לדיון האמור אף שזומן כדין. באותו דיון הוציאה ועדת המשנה לפיקוח צו סופי להפסקת העבודה ולהריסת הבנייה בשטח – אשר עומד בתוקפו גם היום (להלן: צו ההריסה). ביום 26.7.2012 הונח הצו במקום וצולם, ובעקבות זאת הופסקו העבודות במקום. לנוכח אופי העבודות שבוצעו בקרקע בשנת 2012 (סיכול סלעים) לא הייתה בניה שנדרש היה להורסה ועל כן המצב בקרקע נותר ללא שינוי עד לפרק הזמן שבסמוך להגשת העתירה (שלהי שנת 2015). 

הנשיאה מ' נאור:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי סלילת הדרך הבלתי חוקית באדמותיהם הפרטיות המוסדרות תיפסק.

רקע והשתלשלות ההליכים

1. בשנת 2012 החלו עבודות ראשונות לסלילת דרך בין כביש הגישה הראשית ליישוב ענתות-עלמון שבמועצה האזורית מטה בנימין לבין השכונות המזרחיות שלו. חלק מהדרך עבר באדמות מדינה הרשומות במרשם המקרקעין, הנכללות בתחום תוכנית מתאר מס' 226/1, החלה על היישוב ענתות-עלמון, ואילו חלק אחר מהדרך עבר באדמות פרטיות מוסדרות ורשומות (חלקות 179 ו-181 בגוש 2 בכפר ענאתא, להלן בהתאמה: חלקה 179 ו-חלקה 181)).

3. ביום 2.1.2016 נודע לעותרים, שהנם ראש מועצת הכפר ענאתא (העותר 1) וחלק מהיורשים בחלקה 179 ובחלקה 181 (העותרים 4-2) כי העבודות חודשו. לטענת העותרים, ביום 3.1.2016 הם פנו למינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון בבקשה להפסקת העבודות. למחרת חזרו על פנייתם, אך לא נתקבל מענה לפניות. ביקור נוסף שערכו במקום ביום 7.1.2016 העלה כי העבודות נמשכות. בעקבות זאת, עתרו העותרים לבית משפט זה ביום 11.1.2016, ואף צירפו לעתירתם בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי. לטענת העותרים, מדובר בעבודות להקמת דרך בלתי חוקית באורך של כ-320 מטרים ורוחב של כ-15 מטרים, אשר נבנית תוך הסגת גבול ופלישה לחלקותיהם.

4. לאחר הגשת העתירה, הודיעו המשיבים 4-1, במסגרתם תגובתם לבקשה למתן צו ביניים, כי ביום 12.1.2016 וביום 14.1.2016, נערכו בשטח הנדון שני סיורים מטעם יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, בהם התברר כי במקום נשפכו חומרי בניין שהודקו לקרקע, כנראה לקראת סלילת הדרך באספלט. בסיורים אלה לא נראו עבודות המתבצעות בשטח ולא אותרו כלי עבודה, אך מספר אבנים שהונחו במקום לחסימת הציר הוסרו על ידי גורם כלשהו.

5. ביום 3.2.2016 ניתן צו ביניים חלקי על ידי השופט נ' סולברג, שלפיו המשיבה 6 לא תבצע עבודה בשטח מושא העתירה עד למתן פסק דין בעתירה. עוד צוין בהחלטה כי נרשמה הודעת המשיבים 4-1 שלפיה הם יגבירו את תדירות אכיפת דיני התכנון והבניה בשטח, כשלכאורה מבוצעת העבודה ללא הסדר כדין מבחינה תכנונית. 

6. ביום 12.4.2016 הגישו כלל המשיבים את תגובותיהם לעתירה. המשיבות 5 ו-7 (המועצה האזורית מטה בנימין והוועדה המיוחדת לתכנון ובניה מטה בנימין, בהתאמה) טענו כי עבודות פריצת הדרך לא בוצעו על ידן וכי ממילא הן אינן מוסמכות לאכוף את דיני התכנון והבניה על קרקע פלסטינית פרטית. המשיבה 6, ענתות – כפר שיתופי בע"מ, טענה כי העותרים לא הוכיחו כדין את זיקתם לקרקע, וכי ממילא סלילת הדרך נועדה לפתור את הסכנה הבטיחותית הכרוכה בכביש הגישה הקיים לענתות-עלמון ולא "להשתלט על קרקעות". עוד טענה המשיבה 6 כי הדרך עוברת על חלק קטן מאד מחלקות 179 ו-181 ונסללה באופן שלא יפגע או יסב נזק לבעלי החלקות, ומעבר לכך, בעליה או יורשיה של חלקה 179 הסכימו לשימוש שייעשה בה לצורך דרך. לבסוף טענה המשיבה 6, כי אף אם לא הייתה הסכמת בעלים לסלילת הדרך בשטח החלקות, הרי שקיימת למשיבה 6 "זיקת הנאה מחמת כורח".