בגז"ד למורשע בתקיפת קטין

א.        מבוא

1.         הנאשם הורשע בתיק זה, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע עבירה של תקיפת קטין, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז  -1977, זאת במסגרת הסדר טיעון, שגובש בין הצדדים לגבי תיקונו של כתב האישום, הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, הרשעתו בדין וטיעון חופשי לעונש ע"י כל אחד מן הצדדים (במ/1).

2.         כעת, לאחר שהוגש בתיק זה  תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, וכן הוצגו הטיעונים לעונש בישיבה מיום 15.02.2012, כל שנותר הינו לגזור את דינו של הנאשם.

ב.         כתב האישום המתוקן

3.         מעובדות כתב האישום המתוקן עולה התמונה העובדתית הבאה:

פ.מ. (להלן: "המתלונן") הינו קטין כבן 14 שנים, בעת הרלוונטית, המתגורר בכפר אבו סנאן.ביום 06.09.09 בשעה 17:00, לערך, נסע הנאשם ברכבו בכפר אבו סנאן, ועת הגיע הנאשם למבנה הסמוך לשוק באבו סנאן, יצא הנאשם מרכבו והחל ללכת לכיוון המתלונן, אשר ברח לתוך המבנה כאשר הנאשם רץ בעקבותיו.

משהשיג הנאשם את המתלונן בתוך המבנה, בעט הנאשם במתלונן והכהו באגרופים. לאחר מכן, הסיר הנאשם את חגורתו ממכנסיו והחל להכות את המתלונן באמצעות החגורה בידיו, בכתפיו ובפניו.

כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל הובהל הנאשם לביה"ח בנהריה, כשהוא מאובחן כסובל מחבלות בכתפיו, בגבו ומנפיחות באזור גשר האף.

ג.         תסקיר שירות המבחן

4.         מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם בן 44, נשוי ואב לארבעה ילדים, בגילאים   15-19 ומתגורר יחד עם משפחתו בביתו בכפר אבו סנאן. עוד עולה כי, מילדות סובל הנאשם ממחלה נירולוגית, אשר גורמת לו לחולשה בגפיים, ועל רקע מחלה זו, מוכר הנאשם על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 75%. הנאשם אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות.

5.         אשתו של הנאשם תיארה את הנאשם בפני שירות המבחן כבעל ואב מסור, המעורב בניהול משק הבית וחינוך הילדים, ומאידך  הביעה את דאגתה לנאשם בשל ההחמרה שחלה במצבו הבריאותי בעת האחרונה.

6.         בהתייחסותו לעבירה נשוא תיק זה, לקח הנאשם אחריות מלאה לביצוע המעשים, וטען כי פעל מתוך תחושת פגיעה, אשר חווה כתוצאה מהתנהגותו של נפגע העבירה. מדברי הנאשם בפני שירות המבחן עולה, כי ביום האירוע, שב בנו הביתה כשעל גופו סימני מכות, וסיפר לנאשם שהמתלונן פגע בו, וכי אין זו הפעם הראשונה. לדברי הנאשם, הסימנים על גופו של בנו, גרמו לו לסערת רגשות, מתוכה פעל באופן אימפולסיבי. הנאשם ציין, כי חש בדיעבד חרטה והבין שטעה בהתנהלותו.

7.         כמו כן הציג הנאשם בפני שירות המבחן הסכם פשרה, שנערך בינו לבין אביו של ;              המתלונן, במסגרתו התחייב הנאשם לשלם למתלונן פיצויים בסכום של 8000 ש"ח.

8.         שירות המבחן התרשם, כי מדובר בנאשם, אשר על רקע מחלתו וגדילתו לצד הורים שהתקשו לספק מענה לצרכיו הרגשיים, אימץ לעצמו דפוס התמודדות שמאופיין  בצמצום קוגניטיבי ורגשי. עוד התרשם שירות המבחן, כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, שומר על יחסים חיוביים עם דמויות משמעותיות בחייו, ומצליח להיעזר בהן בצורה המותאמת להרגליו.

שירות המבחן העריך, כי במסגרת ההליך המשפטי הובהרה לנאשם חומרת מעשיו, וכי הנאשם אף לקח אחריות על מעשיו. לפיכך ונוכח עברו הנקי של הנאשם, סבר שירות המבחן, כי עונש מרתיע של מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה בעתיד, עשויים להיות אפקטיביים במקרה זה ולהפחית מהסבירות להישנות התנהגות דומה בעתיד.

עוד ציין שירות המבחן, כי שקל להמליץ על הטלת צו של"צ על הנאשם, אולם לאור מצבו הבריאותי של הנאשם, התרשם שירות המבחן כי הנאשם יתקשה לעמוד בביצוע צו של"צ.

שירות המבחן נמנע מלהמליץ בדבר הטלת עונש כספי, זאת בהתחשב במצבה הכלכלי של המשפחה ובהתחשב בעבדה כי הנאשם התחייב לשלם פיצויים במסגרת הסכם הסולחה.

ד.         טיעוני המאשימה לעונש

9.         ב"כ המאשימה, להמחשת הפגיעה במתלונן, הגיש מספר תמונות של המתלונן, המלמדות בדבר החבלות בגופו (ת/1). בטיעוניו הדגיש ב"כ המאשימה את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, וציין כי לא בכדי קבע המחוקק עונש מירבי של 5 שנות מאסר בצידה של עבירה זו.