בב"נ 59267-10-15 אלזיאדנה נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

גרעינה ושיעורה של השאלה הניצבת להכרעה הינה, האם בנסיבות העניין יש מקום להורות על ביטול צו ההריסה המנהלי שהוציאה המשיבה בהתאם להוראת סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), נוכח הטעמים הגלומים בבקשה לביטול צו ההריסה.

ברקע לכך ילוו אותנו סוגיות נוספות, המתחייבות אגב בחינת השאלה כאמור, אך על צירה של הסוגיה שהצבנו ינועו כולם.

רקע עובדתי

ביום 28.10.15 הגיש המבקש בקשה, שכותרתה "בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ובקשה לעיכוב ביצוע". במסגרת הבקשה טען המבקש כי ביום 25.10.15 הגיעו לביתו נציגי המשיבה ומסרו לידיו העתק בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי, אליו צורף צו הריסה מנהלי שניתן ביום 9.9.15, מכוחו של סעיף 238א לחוק, וזאת ביחס לביתו של המבקש ששטחו כ-208 מ"ר, הנמצא בנ.צ. 174949/585632 (להלן: "המבנה").

המבקש טען כי באותו מועד נודע לו לראשונה על דבר קיומו של הצו, וכי "המבנה עפ"י הצו, הוא בית בן 208 מ"ר, הוא ביתו של המבקש מזה כ-17 שנים" (ס' 3 לבקשה). המבקש הוסיף וטען כי "המבנה שימש למגורי המבקש ומשפחתו מזה כ-17 שנה ברציפות, מאז הקמתו ועד לעצם היום הזה" (ס' 5 לבקשה).

לדבריו, כחודש לפני הגשת הבקשה, נישא בנו הבכור, ועל כן, נדרש לערוך "חלוקה פנימית של המבנה הקיים" (שם, ס' 6), תוך שראה להבליט את העובדה כי "גם במהלך ביצוע העבודות, אשר בוצעו בשלבים, התגורר המבקש, רעייתו ו-6 ילדיו במבנה" (שם, ס' 9) (ההדגשות בס' 9 במקור).

עוד טען המבקש כי גרסתו ניתנת לבדיקה "בנקל, באמצעות צילומי אוויר אשר יוכיחו כי אין ממש בטענה כי הוקם "מבנה חדש" (שם, ס' 11).

לאור האמור, טען המבקש כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, שכן, על פניו הבניה נסתיימה למעלה מ-60 ימים לפני יום הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המחוזית, וכי ביום הגשת התצהיר היה המבנה מאוכלס תקופה העולה על 30 ימים (ס' 238א(א)(2) ו-238א(א)(3) לחוק).

בהחלטתי מאותו היום ציינתי כי על פניו הסעד המבוקש נועד לתקוף אף את הגיון הבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי, ולא אך את הצו הבראשיתי. נוכח זאת, לא מחוור מדוע לא צורף לבקשה העתק הבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי, באופן שניתן היה להתרשם נכוחה מתוקף הטענות המועלות בבקשה, לרבות ביחס למועד ידיעת המבקש אודות הצו.