בב"נ 35722-11-14 מדינת ישראל נ' אבו עראר

בהחלטתי מיום 17.11.14 ציינתי כי בהתאם לגזר הדין מיום 24.6.09 היה על המבקש להרוס את המבנה מושא גזר הדין, וזאת לא יאוחר מיום 24.6.10, תוך שנקבע כי ככל שלא יבצע ההריסה בעצמו, תוסמך הוועדה המחוזית או הוועדה המקומית לבצע ההריסה במקומו של המבקש.

לאחר שהתחוור כי המבקש לא פעל בהתאם להוראות גזר הדין, ובהתחשב באינדיקציות שהצביעו על כך שלכאורה מבוצעות במקרקעין עבירות בנייה נוספות, התרתי לנציגי המשיבה להיכנס למקרקעין על מנת לבצע את הפעולות הדרושות לביצוע גזר הדין.

ביום 19.2.15 פנה המבקש לביהמ"ש בבקשה דחופה לביטול צו ההריסה. ואולם, בהתחשב בעובדה כי הורתו של צו ההריסה לא הייתה נעוצה בצו הריסה מנהלי, כי אם בגזר דין פרי עטו של ביהמ"ש, קבעתי בהחלטתי מאותו היום כי ככל שבידי המבקש אינדיקציות המשקפות קיומו של צו הריסה אחר, כי יפעל לבאר כן, ללא דיחוי.

כחצי שנה נוספת חלפה, והפעם פונה המבקש, באמצעות בא כוחו החדש, ובפיו טענה כי לא ביצע את גזר הדין מחמת העובדה כי בשל סכסוך דמים נאלץ לעזוב את היישוב ערוער לפני זמן רב.

לדברי המבקש, "ישנן נסיבות מיוחדות כפי המקרה דכאן המחייבות בירור מעמיק עובר לביצוע הריסה של מבנה אשר בעבר לפחות אף מצינו כי מהנדס היה מעורב בתמונה... ונראה כי יש אופק תכנוני למבנה..." (ס' 5 לבקשה).

בכל ההערכה, דבריו של המבקש אינם מחוורים כלל ועיקר.

על פניו, אין המבקש כופר בכך שבהתאם לגזר הדין היה עליו להרוס את המבנה, וכי בסמכות המוסד התכנוני להידרש להריסת המבנה תחתיו. מתוך שכך, לא ברור מה הן הנסיבות המחייבות בעת הזו "בירור מעמיק".

אף אם לא הסתייע בידי המבקש לבצע ההריסה בשל נסיבות שאינן תלויות בו, הרי אין אנו דנים בהליך דנא בתביעת שיפוי נזיקית כנגד המבקש, ואף לא בכתב אישום שעניינו אי קיום צו שיפוטי, אלא אך במילוי חובת ביהמ"ש להרוס המבנה, ובהקשר זה, לא הוברר איזו נסיבה שוקלת כנגד מילוי החלטת ביהמ"ש החלוטה להרוס המבנה.