בב"נ 23128-09-16 פריואן נ' תכנון ובניה מחוז דרום ואח'

בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף מלמד כי הצו הודבק ביום 31.8.16.

בבקשה נטען כי פשר השיהוי בהגשת הבקשה נעוץ בעובדה כי למבקש נודע דבר קיומו של הצו רק ביום 9.9.16, עת שב לביתו ממקום עבודתו בעיר אילת.

בכל ההערכה, אין בעובדה זו כדי להקהות את השיהוי הנלווה לבקשה, שאם לא תאמר כן - יימצא כי כל אימת שמאן דהו יעלה טענה כי לא נכח בביתו, כי יהא בכך כדי לגבור על הוראת המחוקק המחייבת הגשת הבקשה בסד זמנים קצר במיוחד.

בהקשר זה ייזכר כי תכליתו של צו הריסה מנהלי נועד למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווי הריסה, בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי (ראה: ע"פ 10505/03 אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל, נח(2), 625). מתוך שכך, נקבעו מועדים קצובים להגשת בקשה לעיכוב או לביטול צווי הריסה מנהליים, ונקבע כי בית המשפט לא יבטל צו הריסה מנהלי, אלא בהתקיים עילות מוגבלות ומוגדרות (סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965).

בנוסף, ובכך העיקר. בהתאם לתקנה 2(א)(1) לתקנות, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

המבקש טוען כי הוא מתגורר במקרקעין "שהינה בחזקת משפחתו מלפני קום המדינה" (ס'1 לבקשה), וכי המבנה עומד על מכונו "מזה 15 שנים" (ס' 2 לבקשה).

בכל ההערכה, בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקש להצביע על זכות מוכרת, וזאת לא ראיתי.

בהלכה הפסוקה נקבע כי תנאי לפתיחת שערי בית המשפט בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, מחייבת הוכחת קיומה של זכות מוכרת במקרקעין. בהקשר זה ראה דברים מפורשים שנקבעו על ידי כב' השופט י. אלון: