בב"נ 22191-12-15 אבו רקייק נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

ראשיתו של הליך זה בצו הריסה מינהלי אשר הוצא על ידי המשיבה ביום 8.12.15 והודבק ביום 9.12.15 על גבי המבנה נשוא בקשה זו.

ביום 10.12.15 קבע כב' השופט דנינו כי המבקש לא הצביע על זכות מוכרת במקרקעין אשר מכוחה יש לו זכות עמידה. באותו עניין ציטט השופט דנינו את דברי כב' הנשיא י. אלון בעפ"א 25706-11-14 [מחוזי ב"ש] אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל אשר מתאימים בהחלט גם לבקשה זו:

"המערער לא מניח אפילו קצה טענה בדבר זכות נטענת בדין או כדין שיש לו כביכול בקרקע ובמבנה נשוא הצו. בהינתן זאת, לא הניח המערער תשתית כלשהי בבקשתו לביהמ"ש קמא כי המדובר כלל באדם "...הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי...".... די היה בכך, עפ"י מבחני הפסיקה, לדחות על הסף בקשה שהייתה מוגשת על ידו לביטול הצו. מקל וחומר שיש בנתון זה כדי נימוק כבד משקל נוסף לדחיית בקשתו לביטול הארכת מועד ביצוע הצו - אשר מלכתחילה לא היה כלל בר זכות לבקש את ביטולו" .

באותה החלטה מיום 10.12.15 התייחס גם השופט דנינו למכתבו של ראש המועצה וקבע כי:

"באשר לטענה כי למבנה קיים "מתווה תכנוני", וכי קיים צורך בדחיית מועד ביצוע צו ההריסה "לצורך השלמת ההליך התכנוני, כאשר הבית נופל על חלקה חקלאית שעומדת המועצה בקידומה בתקופה זו, כאשר המבקש מתגורר בחלקה ההיא לצורך גידול בעלי חיים" (ס' 7 לבקשה), ייאמר כי מכתבו המצורף של ראש מועצת תל שבע, מר טומאן אבו רקייק, אינו משקף כי קיימת היתכנות תכנונית ביחס למבנה, בוודאי לא בעתיד הנגלה לעין, ולא צורף תצהיר ערוך כדין על ידי איש מקצוע להוכחת האמור. ממילא, עובדה זו לכשעצמה אינה בגדר עילה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, אלא ובכפוף לקיומה של אחת מעילות הביטול הנקובות בהוראת הסעיף, או בהלכה הכללית הנוהגת".

למרות זאת ועל מנת שלא לחסום את שערי בית המשפט בפני המבקש קבע השופט דנינו דיון במעמד הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 15.12.15 הגיעו הצדדים להסכמה, לפנים משורת הדין ולפיה הצו יעוכב עד ליום 15.3.16 כאשר הפיקדון אותו היה אמור להפקיד המבקש הופחת ל 8,000 ₪ לצורך הבטחת ביצוע צו ההריסה.

ביום 17.3.16, היינו, יומיים לאחר המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה חזר וביקש המבקש את עיכובו של הצו תוך מחזור מחדש של הטענה הקשורה בראש המועצה תוך צירוף מכתבו של ראש המועצה.

גם בבקשה זו, כמו גם בבקשות שהגיש לאחריה ובתצהירים, אין ולו שמץ של טענה בדבר זכותו של המבקש במקרקעין. ללא כל זכות מוכרת במקרקעין אין למבקש כל זכות להגיש בקשה לביטול או עיכוב צו הריסה מינהלי.

בשורה של פסקי דין חזר בית המשפט העליון על הכלל כי צווים מסוג זה יש לבצע לאלתר . ראה לעניין זה רע"פ 10607/07 בעניין שומאן וכן רע"פ 5738/00 בעניין סלאמה.

כאמור, למבקש אין כל זכות במקרקעין ואין מדובר אף בטענה בדבר מתן היתר למבנה או כי קיים אופק תכנוני שכזה. מדובר בקרקע שיעודה חקלאי וכי למעשה גם לאור מכתבו של ראש המועצה ותצהירו, הרי שאין כל אופק תכנוני למעט הטענה שהמבנה משרת לעת זו את המועצה כמבנה המשמש לשמירה ובכוונתו להגיש בקשה לשימוש חורג. דברי כב' השופט דנינו בהחלטה הראשונה יפים גם לעת זו.