בבני יעקב נ' גבאי שלום ואח'

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה בתחילת 2002 פנה הנתבע 1 (להלן- הנתבע) לתובע והציע לו לפעול יחד לקבלת עבודות תברואה ואינסטלציה בפרוייקט במודיעין שהתבצע על ידי הנתבעות 3-2 (להלן-הנתבעות) ושכלל 9 מבנים בשלושה גושים. סוכם בין התובע לנתבע שהתובע יתפקד כקבלן ביצוע ומנהל אתר ויהא זכאי לשכר ומחצית הרווחים ולחילופין 60% ברווחים והנתבע ידאג לאדמיניסטרציה ומימון סכום ההוצאות הראשוני בסך 100,000₪ ויהא זכאי למחצית הרווחים לאחר הפחתת שכרו של התובע. על פי ההסכם הנטען אם יהיו הפסדים הם יכוסו בשווה למעט שכרו של התובע. התובע והנתבע החלו במשא ומתן מול הנתבעות וסוכמו פרטי העיסקה המהותיים לרבות מועד סיום העבודות וסכום התמורה. הנתבעות דרשו מהתובע והנתבע להתחיל מייד בעבודות ולאור זאת עזב התובע וצוות עובדיו את כל העבודות האחרות שברשותם ביום 17.6.02 והחלו לבצע עבודות בפרוייקט. בד בבד הוחלפו טיוטות הסכם עם הנתבעות שתוקנו בהתאם להערות התובע. על פי כתב התביעה, במועד כלשהוא, תוך עקיפת התובע, הציג נציג הנתבעות לתובע הסכם חתום בין הנתבעות לנתבע ואף הסביר כי כך נעשה לטובת התובע על מנת שלא יצטרך לנפק ערבות בנקאית. לאחר מכן הוצעו הצעות מגוחכות לפתרון. לטענת התובע מהווה התנהלות הנתבעים הפרת חוזה, חוסר תום לב, וכרוכה בהתעשרות. התובע תובע את מחצית הרווחים שהיו צפויים בפרוייקט כולו וכן אובדן שכר בסך 10,000₪ אותו היה אמור לטענתו לקבל במשך 14 חודשי עבודה. בנוסף תובע התובע נזקים נפשיים ואובדן הזדמנויות.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע זכה הנתבע במכרז ב-2002 לביצוע עבודות תברואה ואינסטלציה של 64 יחידות דיור בשלושה בניינים במודיעין. התובע והנתבע חברי ילדות ובשל קשיים כלכליים של התובע אותה עת הציע לו הנתבע שהיה זקוק למנהל עבודה לשתף עימו פעולה בפרוייקט ועל רקע זה התנהל משא ומתן בין הצדדים. לאור לחץ שהופעל על הנתבע מצד הנתבעות להתחיל בעבודה החלו התובע והנתבע ביוני 2002 בביצוע ראשוני של עבודות בטרם סוכמו פרטי ההתקשרות ביניהם. טרם הוחל אז בעבודות השלד ומבחינת האינסטלציה היקף העבודות היה קטן ביותר. בתחילת העבודה הציע הנתבע לתובע בנוסף לחלוקת רווחים באופן שווה סך של 3000₪ לחודש בשל מצבו הכלכלי הקשה של התובע, אך האחרון דרש פי חמישה וסירב להמשיך בפרוייקט תוך ניצול העובדה שהופעל לחץ על הנתבע על ידי הנתבעות להתקדם במהירות בעבודה. משסירב הנתבע לשלם את הסכומים המופרזים שדרש התובע נטש האחרון את הפרוייקט. על פי כתב ההגנה התובע נטש את הפרוייקט בטרם נבנה הבניין הראשון ובטרם בכלל סוכם כי הנתבע יבצע גם את שלב ב' של עבודות האינסטלציה בשלושה בניינים נוספים ושלב ג' – בעוד שלושה. על אף האמור תובע התובע הפסד רווח בגין הכל הגם שלא עבד ודרך חישוב הרווח הצפוי דמיונית. על פי כתב ההגנה לאחר שהתובע נטש את הפרוייקט, ביצע הנתבע את העבודות לבד וכעת מתחיל השלב השלישי. לטענת הנתבע אפילו נכרת חוזה עם התובע נטישת הפרוייקט בחיתוליו מהווה הפרה יסודית ובעקבותיה בוטל ההסכם.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעות, במכרז לביצוע עבודות התברואה והאינסטלציה זכה הנתבע ושמו של התובע כלל לא עלה. ההתקשרות היתה רק עם הנתבע והנתבעות לא ידעו על מגעים שקיים הנתבע עם התובע בקשר למכרז. ביום 1.6.02 ביקשו הנתבעות מהנתבע להתחיל בעבודות כאשר תנאי ההתקשרות המהותיים סוכמו כבר קודם לכן וביום 15.6.02 נחתם הסכם ההתקשרות. על פי כתב ההגנה התובע מעולם לא היה מעורב, לא מוכר לנתבעות ובודאי לא הועברו לו טיוטות של ההסכם. הנתבע גם חתם על הנוסח שהועבר לו על ידי הנתבעות. רק בשלב התחלת העבודות הכירו הנתבעות את התובע באמצעות מהנדס הביצוע מטעמן וזאת כעובד מטעמו של הנתבע, והקשר איתו נפסק כשהפסיק התובע להגיע לאתר.

2. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של התובע עצמו ושל רמזי עטון שעבד עם התובע בפרוייקט. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע ומטעם הנתבעות תצהירו של עמרם אלון שהיה מנהל הביצוע בפרוייקט מטעם הנתבעות. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו הוכח קיומו של הסכם בין התובע לנתבע ולפיו יהיו שותפים בביצוע עבודות לנתבעות. גמירת הדעת נלמדת מניהול המשא והמתן המשותף מול הנתבעות, הגשת הצעות המחיר, כריתתו של הסכם בעלפה עם הנתבעות, התחלת ביצוע העבודות במשך מספר חודשים, רכישת ציוד וחומרים, פתיחת משרד, העסקת עובדים, קבלת ראשית התמורה מהנתבעות וסיכום תנאי השותפות כמו גם עזיבתו של התובע עבודות אחרות. גם כל פרטי ההתקשרות סוכמו. לטענת ב"כ התובע גרסתו של הנתבע ולפיה לא נכרת הסכם בינו לבין התובע אינה הגיונית. עוד טוען ב"כ התובע כי שכר ראוי והוגן למנהל אתר הוא בטווח של 10,000-12,000₪ לחודש וניתן לגזרו מההסכם בין הצדדים ככל הנוגע לחלוקת הרווחים ומהשכר שנהגו הצדדים לשלם לעובדיהם ולמנהלי העבודה. הצעת הנתבע לתובע לשלם סך של 3000 ₪ בלבד, סכום שלא היה מאפשר לתובע להתקיים, נועדה לאלץ אותו למעשה לוותר על חלקו בהתקשרות ומהווה חוסר תום לב בביצוע החוזה והפרה יסודית שלו. גם אם יקבע כי הצעת הסכום האמור היא בגדר הפרה רגילה, אזי אי תיקון ההפרה על אף ההזדמנויות שניתנו לנתבע, הפכה את ההפרה ליסודית. לטענת ב"כ התובע משהוכחה הפרה ופעולה שלא בתום לב בביצוע החוזה זכאי התובע לפצויים בשעור אינטרס הציפיות. התובע זכאי לפצוי בשעור זה גם אם יקבע כי אך הופרה חובת תום הלב במשא ומתן. התובע הצהיר בתצהירו על סכום הרווחים הצפויים שהוערכו על ידו ועל ידי הנתבע ומשלא נשאל על כך כל שאלה, יש לקבל את גירסתו במלואה. גם בעדותו של הנתבע יש אישור לגירסת התובע בעניין זה. לטענת ב"כ התובע יש לדחות את טענת הנתבע ולפיה לא ניתן לפסוק פצוי בשל כך שלא צורפה חוות דעת מומחה. בנוסף, התנהגות הנתבעים הסבה לתובע נזקים נפשיים, כספיים, עסקיים ותדמיתיים כבדים ביותר וכן אובדן הזדמנויות בקבלת עבודות אחרות. לטענת ב"כ התובע חלקו של התובע בשותפות היה רב מחלקו של הנתבע, בין היתר בשל כך שההתקשרות עם הנתבעות נעשתה בהסתמך על רישיון הקבלן של התובע ומכאן ההיגיון העסקי שבבסיס ההסדר שנקבע בין הצדדים. אשר לנתבעות טוען ב"כ התובע כי אין חולק כי נכרת הסכם בעלפה לביצוע עבודות התברואה בפרוייקט בטרם חתמו הנתבעים ביניהם על הסכם כתוב. תנאי ההסכם בעלפה כללו את העיקר והתובע קיים את חלקו בהסכם במלואו, זאת כאשר ההסכם הכתוב כלל לא שיקף את המציאות. לטענת ב"כ התובע מעדותו של נציג הנתבעות עולה כי עשה מאמץ לסייע לנתבע לזכות בעבודה כשלמעשה לא התקיים כלל מכרז. גירסת הנתבעות ולפיה לא ידעו על קיומו של התובע ועל היותו צד להסכם כשותפו של הנתבע נסתרת מהראיות, מהעדויות לרבות זו של הנתבע ומהגיון הדברים. התכחשות הנתבעות להסכם בעלפה וחתימתו של ההסכם בכתב אך עם הנתבע מהווה הפרה יסודית של ההסכם והתנהלות שלא בתום לב. על כן זכאי התובע לסעד של פצוי גם מאת הנתבעות. בפרט כאשר התובע שינה מצבו לרעה ועזב עבודות אחרות לצורך ביצוע העבודה נשוא התביעה. לטענת התובע הנתבעות אף ביצעו עוולה של גרם הפרת חוזה בין התובע לבין הנתבע וגם מסיבה זו מחוייבות הן בפיצויו של התובע. לטענת ב"כ התובע גירסאות הנתבעות היו בלתי מהימנות כמעט בכל סוגיה.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו גרסתו של הנתבע הינה פשוטה, הגיונית ונתמכת בעדויות והראיות שהוגשו. בין התובע לנתבע לא נכרת כל הסכם שכן אילו היה הסכם לגבי פרוייקט בהיקף גדול כל כך ולאורך זמן עבודה ארוך כל כך הוא היה נערך בכתב. כעולה מעדויות שני הצדדים זו הייתה גם כוונתם. ואולם הצעה שהוצעה על ידי הנתבע נדחתה על ידי התובע שעזב את הפרוייקט והתוצאה היא שלא נכרת כל הסכם. גם התנהלותו של התובע בזמן אמת שקם ועזב את הפרוייקט מהווה ראיה לכך שלא היה הסכם מחייב בינו לבין הנתבע. עוד טוען ב"כ הנתבע כי התובע לא ביצע בזמן אמת גם כל פעולה מול הנתבע שמצביעה על קיומו של הסכם ועל הפרתו אלא רק שנתיים וחצי מאוחר יותר, נתון השומט את הקרקע מתחת לטענת קיומו של הסכם. הוא הדין בהתנהלותו של התובע כלפי הנתבעות. לטענת ב"כ הנתבע גם נעדר ההסכם הנטען כל מסויימות שכן היחסים בין הצדדים עלו על שרטון בדיוק בנקודת חוסר היכולת להסכים על התמורה וחלוקת הרווחים בשותפות, הסכמה שהינה מהותית ביותר. גם עצם הטענה ככל הנוגע להסכמות חילופיות בעניין זה, אשר לא הוכרעו בין הצדדים, מוליכה למסקנת היעדרה של מסויימות בהסכם. מעבר לכך, לא רק שתוכן ההסכמות אינו הגיוני אלא שמדובר באפשרויות שונות לחלוטין מבחינה מסחרית- כספית. עוד טוען ב"כ הנתבע כי אף בתוך החלופה הנטענת של תשלום שכר בנוסף לשותפות ברווחים אין מסויימות ככל הנוגע לגובה המשכורת, ואין המדובר בחסר שניתן להשלימו אלא בנקודה בה התפוצץ המשא ומתן. לטענת ב"כ הנתבע גם הטענה כי התובע היה זקוק לנתבע בשל היותו של האחרון קבלן רשום הופרכה לחלוטין בעדויות והראיות ומשכך גם קורסת כל התיזה בדבר נישול התובע. לטענת ב"כ הנתבע קיבל התובע את מלוא התמורה עבור 34 הימים בהם שהה באתר וזאת בשים לב לעדותו בדבר גובה השכר אותו השתכר אותה תקופה ומאחר ואין מחלוקת כי הלוואה אותה נתן הנתבע לתובע בסך של 6000₪ מעולם לא הוחזרה לו. על פי הנטען בסיכומי הנתבע כל האינדיקציות עליהן מצביע התובע כראיה לקיומו של הסכם אין בהן אלא כדי ללמד את מה שהנתבע מעולם לא הסתיר, כי לצדדים אכן היתה כוונה לשתף פעולה בפרוייקט, כוונה שלא הגיעה לכלל מימוש. גם טענת השנוי מצב לרעה מופרכת ומעולם לא הוכחה. עוד טוען ב"כ הנתבע כי גם אילו היה הסכם בעלפה הרי שהנתבע מעולם לא הפר אותו, בין משום שכלל לא התחייב לכל משכורת על פי אחת החלופות ובין משום שעצם המשכורת כלל לא סוכמה על פי החלופה האחרת וכלל לא הוכח כי הסכום שהוצע אינו סביר. לטענת הנתבע ככל שנכרת הסכם בין הצדדים היה זה התובע שהפר אותו בכך שעזב את הפרוייקט, ואין זה מתקבל על הדעת לנוכח התנהלות התובע בפרוייקט, נטישתו ולאחריה כי יתבע פצויי קיום. ודאי גם אין הצדקה לתביעתו ככל הנוגע להפסד רווח בגין פרויקטים נוספים נשוא הסכם אחר לגביהם ניתנה לנתבעות אופציה בלבד בשלבי ההסכם הראשון. טענת התובע בדבר הרווח הצפוי בפרוייקט היא מופרכת, והתובע גם לא הביא כל חוות דעת או ראיה אחרת לצורך הוכחתו לכאורה של הרווח הצפוי. טענת הרווח הצפוי הוכחשה בכתב ההגנה והטענה ולפיה התובע לא נחקר על כך אינה נכונה. גם הטענה בדבר נזקים תדמיתיים ונפשיים כלל לא הוכחה. לטענת הנתבע הטענה לפצויי קיום לפי סעיף 12 לחוק החוזים מהווה שנוי חזית, כלל לא הוכחה, ובנסיבות המקרה כלל אין לכך כל הצדקה. לבסוף טוען ב"כ הנתבע כי עדות התובע היתה בלתי מהימנה ורצופת סתירות.

לטענת ב"כ הנתבעות בסיכומיה המכרז במסגרתו נבחר הנתבע כקבלן תברואה היה תקין ויש לדחות את כל טענות התובע בעניין זה מה גם שהתובע לא סיפק כל נימוק להתנהלות אותה הוא מייחס לנציג הנתבעות בהקשר זה. עוד טוענת ב"כ הנתבעות כי מחומר הראיות עולה כי התובע לא היה צד להסכם עם הנתבעות, הנתבעות כלל לא ידעו על המגעים שקיים התובע עם הנתבע בקשר למכרז ואף מעדותו של התובע עולה כי הקשר הראשון של הנתבעות עימו היה לאחר בחירתו של הנתבע כקבלן תברואה במכרז וימים ספורים לפני תחילת העבודות בשטח כאשר הגיע הנתבע לשטח לצורך סיכום מועד תחילת העבודה. מעדותו האמינה של המצהיר מטעם הנתבעות עולה כי בעת הפגישה המשולשת בשטח כלל לא היה מודע להבטחות נטענות אשר ניתנו על ידי הנתבע לתובע ולא ידע כי התובע לקח חלק בהגשת ההצעה למכרז. אין מחלוקת כי שמו של התובע אינו מוזכר בהסכם לביצוע עבודות התברואה וגרסתו של התובע כי עמד על כך ששמו יתווסף להסכם אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם השתלשלות האירועים. מחומר הראיות עולה במפורש כי ביסוד ההסכמה בין הצדדים עמד כתב הכמויות הסופי הכולל מחירים וכמויות לביצוע ומהווה למעשה את ההסכם בין הצדדים בעוד יתר הסעיפים הסטנדרטיים של ההסכם לביצוע עבודות התברואה לא היו רלוונטיים לתחילת העבודות ולהסכמות שגובשו בין הצדדים עוד בסוף מאי 2002 ובטרם נפגש נציג הנתבעות לראשונה עם התובע. משהנתבעות לא היו מודעות לקיומו ולמעורבותו הנטענת של התובע בביצוע עבודות התברואה, לא יתכן כי נקשרו עימו בהסכם, שאם לא תאמר כן ההסכם לביצוע עבודות תברואה לוקה בחוסר מסויימות שאינו ניתן להשלמה. גם אין זה סביר כי לנתבעות היתה גמירת דעת להתקשר עם התובע מבלי לדעת את שמו, נסיונו, יכולותיו ואיתנותו הכלכלית. לטענת הנתבעות הן ניהלו משא ומתן במהלך מאי 2002 לגבי כתב הכמויות בלבד ולא נוהל כל משא ומתן לגבי נסוח ההסכם כעולה מנוסח ההסכם עצמו ומעדותו של נציג הנתבעות. עזיבתו של התובע את השטח ביום 13.8.02 לאחר שנתגלע סכסוך בינו לבין הנתבע אף בלא ליידע את הנתבעות בעניין זה כמו גם התנהלותו לאחר מכן מעידים כי לא סבר בזמן אמת שהוא קשור בחוזה כלשהוא עם הנתבעות. לנוכח הוראות ההסכם גם אילו היה התובע צד לו הרי שבנטישת האתר הפר אותו. גם ממכתב אותו שלח התובע לנתבעות ביום 25.8.02 כשבועיים לאחר עזיבתו את האתר עולה כי לא סבר בזמן אמת כי הנתבעות מודעות לסיכומים בינו לבין הנתבע וכי בזמן אמת לא היו לתובע כל טענות כלפי הנתבעות ואלו נולדו בדיעבד בעת הגשת התביעה. אשר לגירסת התובע ולפיה בזכות היותו קבלן רשום זכה הנתבע במכרז. טענה זו אינו עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של הנתבעים ולפיהן תעודת קבלן רשום לא היוותה תנאי לקבלת העבודה, ההצהרה בעניין זה בהסכם נכללה בטעות כעולה מעדותו של נציג הנתבעות, ואף במכתב אותו שלח התובע לאחר עזיבתו את האתר יש כדי לתמוך בכך. טענת התובע לשותפות עם הנתבע אינה מתיישבת עם התביעה האישית אותה הגיש כנגד הנתבעות בגין הפרת חוזה כנגדו ולא עומדת לו עילה כנגד הנתבעות בין שהוא עדיין שותף ובין אם לאו. עוד טוענת ב"כ הנתבעות כי יש לדחות את התביעה בשל השהוי הניכר שנפל בהגשתה הן מאחר והשהוי גרם לשנוי לרעה במצבן של הנתבעות והן מחמת שיש בו בשים לב להתנהלות התובע במהלך התקופה כדי להעיד כי התובע ויתר על זכויותיו. אשר לטענה בדבר גרם הפרת חוזה שהועלתה בסיכומים, לטענת ב"כ הנתבעות התובע לא טען, לא כל שכן לא הוכיח את יסודות העוולה. אשר לפיצויים טוענת ב"כ הנתבעות כי התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לגובה הנזק הנטען, לא תמך אותו בחוות דעת ומדובר בתחשיב נזק דמיוני, בלתי הגיוני ובלתי הגון. התובע אף לא ניכה מסכום הנזק הנתבע את ההכנסות שצמחו לו בתקופה הרלוונטית ממקורות אחרים, ואף תבע הפסד רווחים בגין ביצוע עבודות תברואה בכלל הפרוייקט מכח הסכמים מאוחרים שנקשרו בין הנתבע לנתבעות הרבה אחרי שהתובע נטש את הפרוייקט. התובע גם לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים בלתי ממוניים.

דיון

התביעה כנגד הנתבע

קיומו של הסכם עם הנתבע

4. על פי תצהירו של התובע פעלו הוא והנתבע במשותף להגשת הצעת מחיר לפרוייקט הנתבעות והגיעו ביניהם להסכמות הבאות:

"א. אני, אתפקד כקבלן ביצוע ומנהל האתר, אפקח על ביצוע העבודות בפרוייקט תוך שימוש בציודי הפרטי ובצוות עובדי, ובשל כך אהיה זכאי למשכורת חודשית הוגנת כנהוג ב"שוק" בגין האמור ובנוסף אהיה זכאי למחצית מן הרווחים שיצמחו מן העסקה, לחילופין אני אהיה זכאי ל60% מן הרווחים ואילו מר גבאי יהיה זכאי ל-40%.

ב. מר גבאי ידאג לחלק האדמיניסטרטיבי בעסקה ולממון סכום ההוצאות הראשוני בביצוע הפרוייקט מהון עצמי, עד סך של 100,000 ₪, בשל כך יהא זכאי למחצית השניה של הרווחים שיוותרו לאחר הפחתת שכרי, כאמור".

ג. במידה ובניגוד לתחזיות יצברו הפסדים, יכוסו הם על ידיי וע"י מר גבאי באופן שווה למעט שכרי החודשי אשר ישולם לי בכל מקרה". (סעיף 5 לתצהיר).

הנתבע מאשר בתצהירו כי הציע לתובע לשתף עימו פעולה בפרוייקט (סעיף 6 לתצהיר), וכי נוהל משא ומתן ואולם המשא ומתן לגרסתו לא השתכלל לכלל הסכמה. על פי התצהיר "הדברים העיקריים עליהם דיברנו היו:

(א) עבודות האינסטלציה בשלושת הבניינים (64 יח"ד) יבוצעו על ידי שנינו באחריות משותפת

(ב) מכיוון שבבני היה במצב כלכלי קשה מאוד, אני אממן מימון ראשוני של ההוצאות בסך 100,000 ₪ ואהיה אחראי על הצד האדמיניסטרטיבי כולל הזמנת חומרים, ביצוע התשלומים והתחשבנות מול הנתבעות.