באקארי נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

החלטה

תגובת המשיב ניתנה לפי כותרתה בהתייחס לצו הביניים, אך לפי תוכנה גם לעתירה עצמה.

תשיב נא פמתא – האם זו גם תגובה לעתירה?

ואם לא כך – תיתן פמתא תגובה לעתירה עד סוף חודש זה.

אשר לצו הביניים.

פמתא השיבה כי העותר אינו בא מאזורי הסכנה בחוף השנהב, ולכן החלטת ראש הרשות אינה חלה עליו.

לתמיכה בטענתה זו, הפנתה פמתא לחוו"ד האו"ם בעניינו של העותר, נספחים י1 ו-י2 לעתירה.

אך באותן חוו"ד אין כל התייחסות למחוז ספציפי.

ואותן חוו"ד ניתנו בראשית 2008 ובראשית 2009 ,כאשר החלטת ראש הרשות בענין חידוש ההגנה הקולקטיבית היא ממרץ או מאי 2010 על יסוד התפתחויות עדכניות שם.

כמו כן,בדיון אחר שהתקיים בפני היום טענה פמתא, כי אין למשרד הפנים ידיעה מהם אזורי הסיכון, והוא נסמך בכל מקרה על פניה לאו"ם.

ובכל מקרה, לא מצאתי בתגובה כל אמירה ברורה – מהם אזורי הסיכון שבגדר החלטת ראש הרשות? ומאיזה אזור העותר?

המידע בענין אזורי הסיכון הוא בידי משרד הפנים, שנתן את ההחלטה, ועל כן צריך לומר מה בגידרה.

והותרת ההחלטה בעמימות כזו מאפשרת לכל נתין חוף השנהב לטעון להיותו מאזור סיכון, ולהעביר את הנטל לסתור לכתפי משרד הפנים. כך, לדעתי, לפחות לצורך זכות לכאורה לצרכי צו ביניים.

מבחינת מאזן הנזקים ברור גם כן כי המאזן נוטה באופן ברור לטובת העותר.

אם יורחק לחוף השנהב – הוא צפוי לסכנת חיים, שהרי זו הנחת ראש הרשות בהחלטתו להגנה קולקטיבית זמנית.

ובאין מקום להרחקה – אין כל יסוד להחזקה במשמורת, כיון שהדבר נוגד את הוראות חוק הכניסה לישראל, ופוגע באופן בלתי מידתי בחרות התנועה ובכבוד האדם של העותר. לענין זה ראה פסק-דיני בענין ווטארה (עמ"נ 11411-06-10).

ומנגד, לא ייגרם למדינה כל נזק בלתי-הפיך מהמשך שהותו של העותר בארץ כשהוא חופשי כמו עד היום. אין גם חשש "היעלמות מעיני החוק", כאשר לכאורה יש בידיו הגנה חוקית, ודווקא עניינו הוא למצות את ההליכים.

מכל הטעמים האמורים לעיל ניתן בזאת צו ביניים האוסר על מעצרו ו/אוהרחקתו של העותר עד להכרעה בעתירה.

העותר יפעל בהתאם לתנאי שחרור שנקבעו בפרשת ווטארה, ואשר לפיהם מסכימה המדינה לשחרור גם במקרים אחרים של תושבי חוף השנהב:

1. העותר יתייצב פעם בחודש ביום ב הראשון בכל חודש במשרדי רשות ההגירה ברח' הצורף 5 חולון