באבייב נ' אחים עיני בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית בגין נזקים, אשר לטענת התובעת, גרמה הנתבעת לשטיח שלה.

התובעת טוענת כי ביום 12.05.08 מסרה לנתבעת שטיח סיני יקר לניקוי. השטיח הוחזר לה 3 שבועות לאחר מכן, כשהוא מגולגל. התובעת לא בדקה את השטיח בצורה יסודית מאחר שערכה שיפוצים בביתה באותה עת. רק לאחר שהתובעת פתחה את השטיח, היא גילתה שלשטיח הודבקה חתיכת יוטה, כי השטיח מפורר ויש בו חורים. לטענתה, הנתבעת לא יידעה אותה על צורת התיקון. התובעת פנתה לאנשי מקצוע שאמרו לה שלשטיח נגרם נזק רב. לכתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת שמאי מטעמה. מחוות הדעת התברר כי ככל הנראה נפלה בכתב התביעה טעות, וכי הכוונה לתיקון שבוצע ב- 12.05.04.

להגנתה, טענה הנתבעת כי התובעת פנתה אליה ביום 08.02.08 בבקשה לבצע ניקוי לשטיח שבבעלותה. מספר ימים לאחר מכן, ובטרם בוצע טיפול כלשהו בשטיח, הגיעה התובעת לבית העסק של הנתבעת ודרשה כי הנתבעת תבצע את התיקון והניקוי בחינם. זאת מאחר שלטענתה תיקון שבוצע בשנת 2004 על ידי הנתבעת היה לקוי. הנתבעת סירבה לכך, ודרשה מהתובעת להגיע לבית העסק של הנתבעת ולקבל חזרה את השטיח. מאחר שדרישת הנתבעת לא נענתה, פנתה הנתבעת במכתב שנשלח על ידי עורך דין ובו דרשה כי התובעת תדאג לקחת את השטיח. לאחר שהתובעת לא דאגה לקבל לידה את השטיח, שלחה הנתבעת ביום 18.06.08 את השטיח חזרה לבית התובעת, כשהוא באותו מצב בו מסרה אותו התובעת ומבלי שבוצע בו כל ניקוי או טיפול. הנתבעת טוענת כי במסמכי התיקון משנת 2004, אשר צורפו לכתב ההגנה, צוין כי השטיח מוזנח וכי קיימים בו קרעים וחורים. כן היא טוענת כי ממסמכים אלה נלמד כי סוכם עם התובעת לתקן את האזור הפגוע ביריעת יוטה. לאור כל זאת, אין מקום לטענותיה של התובעת ויש לדחות את התביעה.

בדיון הראשון שהתקיים לפני הופיעו התובע ונציג הנתבעת מר ארז עיני. ניכר היה מטיעוני התובעת כי היא מבלבלת בין התאריכים והמועדים השונים. מדבריה עלה כי כשהשטיח הוחזר מהתיקון שבוצע על ידי הנתבעת, היא לא עשתה בו שימוש משך תקופה ארוכה (מספר שנים) וכי היא לא הבחינה כי בוצע תיקון באמצעות בד יוטה. לדבריה, רק לאחר ששוחחה עם בן משפחה שמבין בשטיחים, התברר לה עניין זה.

נציג הנתבעת הסביר כי השטיח התקבל אצל הנתבעת ב-2004 לצורך ניקוי ותיקון. לנתבעת הוצעו שתי אפשרויות: תיקון אמנותי שעלותו רבה, או תיקון פשוט באמצעות הוספת בד יוטה. נציג הנתבעת הפנה למסמך המקורי של ההזמנה, בו צוין עניין זה. לדבריו , הסיכום בדבר אופן הטיפול נעשה על ידי עובד הנתבעת בשם איציק. כאשר הגיעה התובעת אל הנתבעת בשנת 2008, היה בשטיח קרע נוסף. התובעת דרשה שהתיקון והניקוי יעשו בחינם והנתבעת סירבה לכך.

בהחלטתי שניתנה בסוף הדיון קבעתי כי יש לשמוע את עדותו של איציק, עובד הנתבעת, אשר לטענת נציג הנתבעת, הוא שהסביר לתובעת בשנת 2004 לגבי אופן תיקון השטיח . כן קבעתי שלדיון הבא יתייצבו שני המומחים, אשר הצדדים הגישו את חוות דעתם.

בדיון השני שהתקיים, שמעתי את עדותם של המומחים. השמאי מטעם התובעת מר ינון שטרית, הסביר כי הקרע הנוסף שנוצר בשטיח הוא כנראה מאירוע תאונתי כלשהו. המומחה העיד כי הוא אינו יודע מהו הגורם לקרע זה ומועד היווצרותו. לדבריו הוא התבסס אך ורק על גרסת התובעת, כפי שנמסרה לו, כאשר חוות דעתו התייחסה לשווי השטיח בלבד.

בדיון העיד גם מר אמיר גולדר, הוא השמאי מטעם הנתבעת. זה העיד שאין קשר בין הקרע בגינו הלינה התובעת, לבין התיקון מבד היוטה שנעשה בשנת 2004. ממיקום הפגיעות בשטיח, ברור כי מדובר בנזק שנגרם במועד מאוחר יותר.

מחמת כך שלדיון זה לא התייצב לדיון עובד הנתבעת מר איציק, הוריתי על קיום דיון נוסף לשמיעת עדותו.

בדיון הנוסף, העיד מר איציק עייני. זה העיד כי בסמוך למועד התיקון שבוצע בשנת 2004, הוא שוחח עם התובעת טלפונית והביא לידיעתה את האפשרויות לתיקון השטיח. התובעת בחרה בתיקון באמצעות בד יוטה. לדבריו, יש הבדל משמעותי בין ביצוע תיקון אמנותי לבין ביצוע תיקון באמצעות בד יוטה , הן מבחינת המחיר והן מבחינת מהות העבודה. במקרה דנן עלות תיקון אמנותי היא בערך פי 3 מעלותו של תיקון רגיל. העד העיד כי הוא זכר שהתובעת בחרה באלטרנטיבה של טיפול באמצעות בד יוטה. לדבריו, בשנת 2008 עלתה טענה שהתיקון שבוצע בשטיח בשנת 2004 היה לקוי. בדיקתו העלתה שהקרע אינו קשור לתיקון שבוצע בשנת 2004. העד אף הפנה למסמך ההזמנה שצורף לכתב ההגנה, שם נכתב על ידו, כי לאחר שיחה עם התובעת, סוכם לחזק את האזור הפגוע על ידי יריעת יוטה.

בדיון הציגה התובעת את השטיח נושא כתב התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את טיעוני הצדדים והעדויות וראיתי את השטיח, החלטתי לדחות את התביעה. שוכנעתי כי התיקון שבוצע על ידי הנתבעת בשנת 2004 נעשה על דעתה ובהסכמתה של התובעת. דברים אלה נלמדים הן מעדותם של נציג הנתבעת, מר ארז עיני, ושל העובד איציק עיני. אלה הציגו בפני מסמכים אשר נוצרו עוד בשנת 2004. ממסמכים אלה ניתן ללמוד כי אכן הוצע לתובעת לתקן את השטיח בשני אופנים שונים, וכי התובעת בחרה לתקן את השטיח באמצעות הוספת בד יוטה. בנוסף, שוכנעתי כי הקרע לו טוענת התובעת לא נוצר כלל בעת ביצוע התיקון הראשון. המיקום של הקרע הינו בסמוך לתיקון היוטה. אם קרע זה היה בנמצא אז, שאז סביר להניח שהנתבעת הייתה מבצעת את התיקון באמצעות בד יוטה גדול יותר. מיקום הקרע מלמד כי כנראה מדובר בנזק שנוצר בשלב מאוחר יותר, וזאת ללא קשר לנתבעת. דברים אלה נאמרו גם על ידי המומחה מטעם הנתבעת. יש לציין כי עדותה של התובעת הייתה בלתי עקבית בכל הקשור למועדי מסירת השטיח וקבלתו לרשותה. מדברי התובעת עולה כי השטיח היה מונח אצלה במצב מגולגל ללא שימוש משך תקופה ארוכה, וכי היא פנתה אל הנתבעת זמן רב לאחר קבלת השטיח לרשותה. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש מקום לקבל את תביעתה של התובעת.

סוף דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,300 ₪. סכום זה כולל את שכר טרחת העד איציק עיני, בסך של 200 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תש"ע, 29 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.