א.ס. נ' א.ל.

לפניי התנגדות לביצוע תובענה כספית על סכום קצוב, בסך של 28,620 ₪, שהוגשה במסגרת תיק הוצאה לפועל.

1.המבקש היה נשוי לאחות המשיבה. על פי כתב התביעה, פנה המבקש בשנת 2004 למשיבה וביקש כי תלווה לו סך של 25,000 ₪ לצורך רכישת יחידת דיור בדמי מפתח. המשיבה נענתה לבקשה והלוותה למבקש הסכום כפוף להתחייבותו להשיב ההלוואה.

לאחר שחלפו שנים והמבקש לא השיב ההלוואה, שלחה המשיבה למבקש באמצעות בא כוחה מכתב התראה נושא תאריך 9.9.14. במכתב ההתראה נדרש המבקש לפרוע את חובו ולשלם את קרן ההלוואה בצירוף ריבית משפטית ממועד נטילתה.

המבקש שלח למשיבה מכתב תגובה בו טען כי הכספים התקבלו מבעלה של המשיבה ולא מהמשיבה וכי ההלוואה ניתנה ללא ריבית וללא הצמדה. עוד הוא טען כי כספים אלו היו חלק מכספים אשר הוא וגרושתו ציריכם להחזיר יחד כחלק מאיזון המשאבים ביניהם. כתשלום בעבור חלקו בהחזר ההלוואה צירף המבקש למכתבו שיקים בסך של 10,000 ₪.

יוער כי סכום התביעה בפני הינו לאחר הפחתת הסך של 10,000 ₪, סכום השיקים שמסר המבקש.

2.בהתנגדות שהגיש המבקש העלה המבקש מספר טענות הגנה כנגד התביעה. המבקש טוען להעדר יריבות מאחר, ולטענתו, נטל ההלוואה מבעלה של המשיבה ולא מהמשיבה. עוד טוען המבקש כי מיום היוצרות העילה חלפו כ-10 שנים ומשכך, התביעה התיישנה, ולכל הפחות יש לקבוע כי חל שיהוי ניכר בהגשתה.

עוד טוען המבקש כי לכל היותר הינו חייב במחצית החוב, שכן מחצית החוב צריכה לחול על גרושתו, וחובו שולם על ידו בשיקים טרם הגשת התביעה. לטענתו, בעת נטילת ההלוואה נהנו הוא ואשתו דאז מרכישת הנכסים שנרכשו בין היתר מכספי ההלוואה. במסגרת ההליכים המשפטיים בינו לבין גרושתו בבית המשפט לענייני משפחה הוסכם כי הוצאות המשכנתא כמו גם כל ההכנסות משכירות יאוזנו בין הצדדים באופן שווה.

מאחר ובמכתב ההתראה נקב ב"כ המשיבה בסכום של 20,000 ₪, סכום קרן ההלוואה, הרי שיש לקבוע כי המבקש שילם את חובו.

3.בדיון בפני נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

4.לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובהתנגדות על נספחיהם, ושמעתי חקירת המצהיר וטיעוני הצדדים בפני, החלטתי לקבל ההתנגדות בחלקה. להלן טעמיי.