א. סלים הובלות והסעות בע"מ נ' מעוצה מקומית כפר כנא ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

במסגרת הבקשה שלפני עתרה המבקשת לצו מניעה זמני האוסר על המשיבה להוציא לפועל צו אשר ניתן בתיק הוצל"פ טבריה שמספרו 0500894-05-1. כן עתרה, כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצועו של כל צו אשר ניתן במסגרת תיק ההוצל"פ האמור. במקביל להגשת הבקשה בה עסקינן, הגישה המבקשת תביעה כספית על סך 145,000 ₪ ובמסגרתה עתרה לצווים המפורטים לעיל וכן עתרה, כי בית המשפט יחייב את המשיב לשלם לה את הכספים אשר גבה במסגרת תיק הוצאה לפועל אשר נפתח נגד המשיבה ולחלופין להחזירם למשיבה.

במסגרת הבקשה טוענת המבקשת, כי הגישה נגד המשיבה תביעה כספית בבית משפט השלום בעפולה. לטענתה, התביעה הייתה לסכום קרן של 323,057 ₪ והיא הוגשה על ידי עו"ד חסן. המבקשת טוענת, כי המשיב היה עורך דין במשרד של עו"ד חסן וכי שמו הופיע ביפויי הכוח אשר צורף לתביעתה.

לטענתה, לאחר שבא כוחה לא הצליח לגבות כספים מהמשיבה במשך תקופה ארוכה הגיעו, היא והמשיבה, להסדר באשר לסילוק חובה של המשיבה כלפיה בסכום מופחת. המבקשת טוענת, כי משרד עו"ד חסן פתח תיק הוצל"פ לשם גביית החוב בהתאם לפסק הדין. לטענתה, המשיב עזב את משרדו של עו"ד חסן והמשיך בפעילות לגביית חוב בתיק הוצל"פ, על אף ההסדר אליו הגיעו הצדדים. המבקשת טוענת, כי המשיבה לא העלתה במסגרת תיק ההוצל"פ טענת הגנה בנוגע לקיומו של הסדר ותחת זאת שילמה בו סכומים ביתר בסך 115,889 ₪. לטענתה, הסכום נגבה על ידי המשיב אשר הסתיר עובדה זו ממנה.

עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה הגישה במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה להחזר הכספים שנגבו ביתר. לטענתה, המשיב הגיש התנגדות בשמה בטענה שההתנגדות נתמכת בתצהיר, כאשר לא היה תצהיר כאמור. לטענת המבקשת, בקשת ההתנגדות נדחתה וניתנה הוראה להחזיר סך של 115,889 ₪. לטענתה, המשיבה פעלה במסגרת תיק ההוצל"פ ובימים האחרונים עוקל חשבונה במסגרת תיק ההוצל"פ. המבקשת ציינה, כי תיק ההוצל"פ הוא על סכום של כ- 145,000 ₪ כאשר הסכום נובע מסכום הקרן שנגבה ביתר, ריביות, הצמדות והוצאות.

המבקשת טוענת, כי המשיב ייצג אותה במסגרת תיק ההוצל"פ במרמה, תוך גניבת דעת, ללא סמכות ומבלי שהודיע לה על כך. עוד טוענת, כי כל החלטה אשר ניתנה במסגרת תיק ההוצל"פ לאחר שהצדדים הגיעו להסדר הינה החלטה מסוג VOID ואינה מחייבת אותה. לטענתה, ההחלטה אשר ניתנה בתיק ההוצל"פ באשר להשבת הכספים ניתנה שלא כדין על בסיס מרמה של המשיב וללא ידיעתה ולטענתה החלטה זו אינה מחייבת אותה.

בדיון אשר נערך ביום 7.7.13 טען בא כוחה של המשיבה, כי בשלב מקדמי בדיון בין הצדדים הסכימה המשיבה למתן פסק דין חלקי אשר הוגש לביצוע בשנת 2005. לטענתו, לגבי היתרה נקבע מועד להוכחות ובטרם הדיון הגיעו הצדדים להסדר חוב במסגרתו הוסכם על תשלום סכום קצוב בארבעה תשלומים. לטענתו, בהסכם נקבע עוד, כי המבקשת תפעל לביטול כל ההליכים המשפטים ותסגור את תיקי ההוצל"פ והתיקים המשפטיים. הוא ציין, כי הסדר החוב קיבל תוקף של פסק דין ויתרת התביעה נדחתה על בסיס ההסדר האמור. עוד נטען, כי המבקשת לא פעלה בכדי לסגור את תיק ההוצל"פ. לטענת המשיבה, קיים תיק איחוד ובמסגרתו משלמים לפי צו תשלומים. לטענתה, גזברות ההוצל"פ מחלקת את הכספים המגיעים לכל התיקים הפתוחים כך שהמשיבה אינה משלמת ישירות לתיק הרלוונטי והיא כלל לא ידעה שהוא קיים וסברה, כי אם קיים תיק הרי שהוא סגור. המשיבה טענה, כי לאחר שהתברר לה העניין היא הגישה בקשה בטענת פרעתי וביקשה לקבל בחזרה את הכספים שנגבו ביתר. לטענתה, ניתן פסק במסגרתו חויבה המבקשת להשיב לה את הסכום ששולם ביתר. המשיבה טוענת, כי פסק הדין הוגש לביצוע וכי המבקשת קיבלה אזהרה לפני זמן רב והשתהתה בהגשת התביעה. עוד הוסיפה, כי פסק הדין ניתן בשנה שעברה וכי הוגש לגביו ערעור ואין עיכוב.

בא כוח המבקשת שב על טענתו לפיה פסק הדין הוא VOID בשל העובדה שניתן בחריגה מהרשאה. לטענתו, אין טעם שהמבקשת תבקש את ביטול פסק הדין שכן רק עכשיו נודע לה לגביו. כן טען, כי אם המבקשת תגיש בקשה לביטול פסק הדין הרי שלא יהיה בידה לצרף את המשיב כצד לדיון.

בהחלטה מיום 7.7.13 נקבע, כי המשיבים יגיבו לבקשה בתוך שבעה ימים ונתנה למבקשת זכות תגובה בתוך חמישה ימים לאחר מכן. המשיבים הגישו תגובתם ביום 28.7.13 ועד מועד זה לא התקבלה תגובת המבקשת.

במסגרת תגובתה מתנגדת המשיבה לבקשה וטוענת, כי דינה להדחות בשל העדר עילה ובסיס עובדתי ומשפטי. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר שכן המבקשת ידעה על פסק הדין, לכל המאוחר, ביום 21.1.13 והגישה את בקשתה בתאריך 24.6.13.

לטענת המשיבה, תיק ההוצל"פ בו עסקינן נפתח לשם ביצוע פסק דין אשר ניתן על ידי כבוד הרשמת וידאד יונס במסגרת תיק הוצל"פ 05-00894-05-1. המשיבה טוענת, כי במימוש החלטות שיפוטיות הזוכה בדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו מיד עם מתן ההחלטה המזכה. לטענתה, הסמכות לעכב ביצוע החלטה בטרם הגשת ערעור או בקשת ערעור מסורה לבית המשפט שנתן את ההחלטה ולאחר הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור הסמכות מסורה לבית המשפט של הערעור. עוד טוענת, כי כאשר בית המשפט בוחן בקשה כאמור שני השיקולים המרכזיים הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחיות. לטענתה, מאחר והבקשה אינה מבוססת על ערעור אלא על עילה שונה הרי שאין לבית המשפט שיקול דעת להיעתר לבקשה.

המשיבה טוענת, כי תיק הוצל"פ מס' 05-00894-05-1 נפתח ביום 30.3.05 לשם גביית פסק הדין שניתן בת.א 1842/04 אשר דחה חלקית את בקשת הרשות להתגונן שהגישה. לטענתה, המבקשת הגישה בקשה לצירוף תיק ההוצל"פ לתיק האיחוד המנוהל נגדה והבקשה אושרה במעמד צד אחד ומבלי שהמשיבה ידעה על כך. לטענתה, בתיק נכללים כ- 274 תיקי הוצל"פ והם מזוכים, באופן יחסי, בכספים המשולמים לתיק האיחוד. לטענתה, בשל כך אין בידה לדעת אילו תיקים מקבלים זיכוי בחלוקת הכספים המשולמים לתיק האיחוד בהתאם לצו התשלומים. בהמשך, שבה המשיבה על טענתה לפיה המבקשת לא פעלה בהתאם להסכם אליו הגיעו הצדדים ולא סגרה את תיק ההוצל"פ וכן שבה על טענותיה באשר לבקשה אשר הוגשה על ידה לאחר שהתברר לה, כי שילמה סכום ביתר. המשיבה ציינה, כי כבוד הרשמת נתנה פסק דין ולאחר מכן פסיקתא לעניין גובה החוב הפסוק ובהמשך נפתח תיק הוצל"פ מס' 05-12279-12-5 לשם ביצוע החלטת כבוד הרשמת.

לטענת המשיבה, החלטת רשמת ההוצאה לפועל המבוצעת בתיק ההוצל"פ נשוא הבקשה שלפניי מהווה מעשה בי דין וכל עוד לא בוטלה, ואף לא הוגשה תביעה להכרזה על בטלותה, הרי שהמבקשת אינה זכאית לסעד המבוקש על ידה. לטענתה, אין מקום לדון במחויבות המבקשת לשלם את סכום פסק הדין למשיבה וקיומו של חוב של המבקשת כלפיה בתיק ההוצל"פ בו עסקינן שכן קיים בעניין זה השתק פלוגתא לאור הכרעת כבוד הרשמת.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת טענה שהמשיב, אשר עזב את משרדו של עו"ד חסן, המשיך בפעילות גביית החוב בתיק ההוצל"פ אשר נפתח נגד המשיבה אולם לא ציינה שהתיק נפתח כבר במרץ 2005 על ידי בא כוחה וכי המבקשת עצמה, ולא בא כוחה, חתמה על ההסדר אשר התגבש בינה לבין המשיבה והייתה מודעת לחובתה לסגור את תיק ההוצל"פ אולם לא קיימה את התחייבותה ואף לא פעלה לשם הפסקת ייצוגה בתיק. המשיבה טוענת, כי בנסיבות אלו הרי שהמשיב פעל בשמה של המבקשת ובהרשאה והמבקשת היא זו שחייבת להחזיר את הכספים שנגבו ביתר, כפי שפסקה הרשמת.

המשיבה טוענת, כי המבקשת לא הראתה, כי מתן צו המניעה הזמני הינו הכרחי וכי קיימת הצדקה להתערבות בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התובענה. לטענתה, לא מתקיימים טעמים המצדיקים היעתרות לצו המניעה הזמני וכי אף לאור מאזן הנוחות אין להיעתר לבקשה. לטענת המשיבה, מצבה הכספי של המבקשת אינו אמיד והיעתרות לבקשה בה עסקינן תגרום להכבדה בביצוע פסק הדין, ככל שתביעת המבקשת תדחה.

אציין, כי למרות החלטת בית משפט בדבר זכות תגובה למבקשת, בחרה המבקשת שלא להגישה. בנוסף, טען ב"כ המבקשת, כי ישקול תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת עילה לפסק דין הצהרתי, כי אין לו חוב כלפי המשיבה אולם גם את זה לא עשה. לאור הזמן הרב שהמתנתי לקבלת התגובה ולאחר שהמבקשת אף לא ביקשה להאריך לה את המועד לצורך זה, אני רואה את המבקשת כמי שויתרה על בקשתה להגיב לטיעוני המשיבה.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המונח בפניי מצאתי, כי דין הבקשה לצו מניעה זמני להדחות, כפי שיפורט.

כאמור, המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבה והצדדים הגיעו להסכם לשם הסדרת חובה של המשיבה כלפי המבקשת. בהתאם להסכם היה על המבקשת לפעול לשם סגירת תיק ההוצל"פ אשר פתחה נגד המשיבה. אולם, היא לא עשתה כן והמשיב על פי הנטען המשיך בהליכי הגבייה במסגרת התיק ובעקבותיהם נגבה מהמשיבה סכום ביתר. בנסיבות אלו, עתרה המשיבה לשם קבלת הסכום אשר שילמה ביתר. כבוד הרשמת הכריעה בסוגיה ובהתאם נפתח תיק ההוצאה לפועל אליו מתייחסת הבקשה שלפניי.