א' נ' ז'

בבקשה לעיון מחדש

1.בהחלטתי מיום 3.1.17 נעתרתי לבקשת המערער לעכב את ביצועו של פסק הדין של בית המשפט קמא, שהורה על פינויו מדירת המגורים מושא הערעור, בכפוף להפקדת ערבון בסך 35,000 ₪, שהופקד בינתיים.

2.הנימוק לבקשה זו לעיון מחדש בהחלטתי זו הינה (סעיף 6), כי "המדובר בהחלטה שנתקבלה מבלי שניתנה למבקש האפשרות להגיש תגובה עניינית לבקשה, במסגרתה יוכל לטעון את טענותיו בקשר עם דחיית הבקשה וכל זאת שעה שהמבקש וב"כ דאז כלל אינם שוהים בארץ. במצב הדברים, נשללה מאת המבקש זכותו לטעון טענותיו אשר לשיטתו ובהתבסס עליהם, דין הבקשה לעיכוב הביצוע היה דחייה".

נימוק זה אינו נכון.

ביום 28.12.16 ביקשתי את תגובת המשיב לבקשה, עד יום 5.1.17.

ביום 2.1.17 הוגשה תגובת המשיב, באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד קובי כהן, אשר הוכתרה בכותרת " תגובה לבקשה בכתב".

אמנם, בסעיף 1 לאותה תגובה ציין עו"ד כהן כי "ב"כ המשיב נמצא בחו"ל וגם המשיב עצמו נמצא בחו"ל ולפיכך לא ניתן לערוך תגובה עניינית", אך לא התבקשה הארכת מועד לשם הגשת "התגובה העניינית", ובמקום זה המשיך ב"כ המשיב וטען שהוא מתנגד למתן דחייה "מכל הטעמים המפורטים היטב בפסק-הדין", הוסיף שהוא מתנגד להצגת ראיות חשדות מטעם המערער (בהתייחס לבקשה נפרדת שהגיש המערער בהקשר זה), ולבסוף גם ביקש, כי "ככל ובית המשפט חלילה יסבור כי יש לעכב את מועד ביצוע הפינוי, מבוקש להתנות בהפקדה של 8,000 ₪ עבור כל חודש כגובה דמי שכירות ראויים מינימליים לדירה באזור זה בתל אביב, בקרבת חוף הים".

נמצא, כי אין ממש בטענת המשיב, וחילופי באי כוחו אינם נימוק "לעיון מחדש".

3.גם לגוף העניין, ובלא להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, אני סבור שראוי לעכב את ביצוע פסק הדין מטעם "מאזן הנוחות" בלבד, כשמדובר בפסק דין המורה על פינוי מדירת מגורים (השוו: ע"א 211/17 יעקובוביץ נ' עו"ד נשר, 18.1.17).

אמנם, מאחר שמפסק הדין עולה שאלה נכבדת בדבר מעמדו של המערער כדייר מוגן בדירה הנדונה, התניתי את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבון כספי, וזה הופקד.

מטעם זה גם אמנע מפסיקת הוצאות, למרות דחיית הבקשה.

4.הבקשה נדחית, אפוא.

אין צו להוצאות.