א' נ' וקסלר ואח'

 הצד השלישי-עודד וקסלר

1.לפני תביעה שעילתה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.

2.התובע מבוטח החל משנת 1996 על-ידי הנתבעת 3, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן – מנורה), בפוליסה המקנה כיסוי מפני אובדן כושר עבודה. הביטוח נעשה באמצעות הנתבע 1, סוכן הביטוח עודד וקסלר. בכתב התביעה נטען שמר וקסלר פעל במסגרתה של הנתבעת 2, שחם סוכנויות 1977 בע"מ (להלן – שחם). בעת עשיית הביטוח מילא התובע טופס הצעת ביטוח, שבו נרשם שתגמולי הביטוח החודשיים המבוקשים במקרה של אובדן כושר עבודה הם בשיעור 2,500 ש"ח.

3. התובע עבד בעבר כרצף. ביום 2.4.2013 נפגע התובע בברך ימין, ולפי הנטען בשל כך אינו כשיר יותר לעסוק במקצועו כרצף. זאת, שכן עבודה ברצפוּת מצריכה רכינה על הברכיים. לפי הנטען, בעקבות הפגיעה בברך התובע מצוי באובדן כושר עבודה מוחלט. מנורה הכירה באובדן כושר העבודה של התובע, ושילמה לו תגמולי ביטוח החל מחודש יולי 2013 (לאחר תקופת המתנה). אולם מששולמו תגמולי הביטוח הסתבר לתובע, לגרסתו, כי אלו נמוכים משהובטח לו. לעמדת התובע גובה תגמולי הביטוח החודשיים אמור להיות 2,500 ש"ח כפי שנרשם בטופס הצעת הביטוח, ואלו משוערכים ליום הגשת התביעה לסך של 4,366 ש"ח. חרף זאת שילמה מנורה לתובע תגמולי ביטוח חודשיים נמוכים יותר בסך 1,680 ש"ח (לפני השערוך), בטענה שכך עולה מתנאי הפוליסה (לשם הנוחות מעתה יצוינו הסכומים ללא שיערוך).

התובע טוען כי לא קיבל לידיו את הפוליסה שבה נרשם סכום שונה מזה שנרשם בטופס הצעת הביטוח. בכתב התביעה נטען שסוכן הביטוח מר וקסלר התרשל בתפקידו והציג בפני התובע מצג שלפיו שיעור תגמולי הביטוח החודשיים יעמוד על סך של 2,500 ש"ח כפי שנרשם בטופס הצעת הביטוח, ולא 1,680 ש"ח כפי שנרשם בפוליסה. כן נטען שסוכן הביטוח הוא שלוח של חברת הביטוח (סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח)), ומשכך על מנורה לשאת באחריות למעשיו ולמחדליו של הסוכן מטעמה.

בכתב התביעה נתבע הפער בין תגמולי הביטוח ששולמו לבין תגמולי ביטוח בשיעור של 2,500 ש"ח לחודש. בנוסף נתבעים דמי ביטוח ששילם התובע בעת שקיבל את תגמולי הביטוח, שכן נטען שבתקופה זו זכאי התובע לשחרור מתשלומם. סך הסעד הכספי המבוקש בכתב התביעה הוא 64,761 ש"ח. בנוסף מבוקש בכתב התביעה סעד הצהרתי כלפי העתיד, שלפיו התובע זכאי לתגמולי ביטוח חודשיים בשיעור 2,500 ש"ח "עד להגיעו לגיל 67 ו/או עד לסיום אובדן כושר עבודתו" (סעיף 45.1 לכתב התביעה). כן מבוקש להצהיר שהתובע משוחרר מתשלום דמי הביטוח החל ממועד מקרה הביטוח.

4.מבין הנתבעים יובאו תחילה טענותיה של מנורה. לטענת מנורה, התובע לא בוטח בסכום של 2,500 ש"ח לחודש, כי אם בשיעור נמוך יותר בסך 1,680 ש"ח. אומנם, בטופס הצעת הביטוח ביקש התובע להיות מבוטח בסכום של 2,500 ש"ח לחודש. אולם לגרסת מנורה, בהליך החיתום התברר כי אין אפשרות לבטח את התובע בסכום זה. זאת שכן על-פי נהליה של מנורה שחלו באותה עת על שיעור תגמולי הביטוח החודשיים במקרה של אובדן כושר עבודה לא לעלות על 4% מ"סכום הביטוח היסודי" שנקבע בפוליסה. "סכום הביטוח היסודי" הוא הסכום שישולם בתום תקופת הביטוח או במקרה של פטירה, והוא הועמד על סך של 42,000 ש"ח. 4% מסכום זה הוא 1,680 ש"ח. משכך הונפקה לתובע פוליסה שבה סכום תגמולי הביטוח החודשיים במקרה של אובדן כושר עבודה הוא 1,680 ש"ח, וזהו לשיטת מנורה הסכום המגיע לתובע.

בנוסף טוענת מנורה כי בנסיבותיו של מקרה זה סוכן הביטוח מר וקסלר שימש כשלוח של התובע ושלא של מנורה. לעמדתה, מינוי סוכן הביטוח כשלוח התובע נעשה בטופס הצעת הביטוח. מנורה מוסיפה כי היא מסרה למר וקסלר סמוך לאחר שקיבלה לידיה את טופס הצעת הביטוח שהצעת הביטוח לא אושרה במלואה, ומר וקסלר נתן את הסכמתו לכך. מאחר שסוכן הביטוח יוּדע על כך, ומאחר שהוא שימש במקרה זה שלוח של התובע ולא של מנורה, הרי שיש לראות את התובע כמי שיוּדע גם כן על גובה תגמולי הביטוח שאושרו בעניינו. מנורה טוענת כי ככל שסוכן הביטוח הבטיח לתובע או גרם לו להבין באופן כלשהו ששיעור תגמולי הביטוח החודשיים הוא 2,500 ש"ח, הרי שהדבר נעשה ללא הסכמתה של מנורה ותוך חריגה מהרשאה. בנסיבות אלו הגישה מנורה הודעה לצד שלישי נגד מר וקסלר, שבה תובעת היא שיפוי ממנו ככל שתחויב כלפי התובע.

5.מר וקסלר ושחם טוענים שעל גבי טופס הצעת הביטוח נרשם כי תנאי הביטוח נתונים לשיקול דעת מנורה, ועל כן אין בעובדה שבהצעת הביטוח נרשם סכום של תגמולי הביטוח כדי להבטיח שזהו הסכום שיאושר על-ידי מנורה בסופו של יום. כן נטען כי התובע עודכן על-ידי מר וקסלר בדבר עמדתה של מנורה, שלפיה הצעת הביטוח לא אושרה במלואה ושיעור תגמולי הביטוח במקרה של אובדן כושר עבודה הוקטן ל-1,680 ש"ח. עוד נטען כי התובע קיבל לידיו את הפוליסה על תנאיה והוראותיה, וקיבל לאורך השנים דוחות שבהם פורט גובה הכיסוי. בנוסף נטען כי אילו היה מבוטח התובע בסכום גבוה יותר, הרי שהיה עליו לשאת לאורך השנים בתשלום דמי ביטוח יקרים מאלו ששילם בפועל, וכי יש לקזז הפרש זה מכל סכום שיזכה בו התובע.

מר וקסלר ושחם מוסיפים וטוענים כי במהלך השנים עשה התובע פעולות שונות בפוליסה. לטענתם, פעולות אלו מביאות לניתוק הקשר הסיבתי בין הצעת הביטוח שמולאה בשנת 1996 לבין גובה תגמולי הביטוח המגיעים לתובע כיום. לשיטתם הדבר גם מלמד שהתובע מודע לנושאים הקשורים לביטוח שהיה לו, ובכלל זאת ודאי היה מודע לגובה הכיסוי שאושר על-ידי מנורה. כן טוענים מר וקסלר ושחם כי התביעה התיישנה, ולכל הפחות הוגשה בשיהוי.