א.גמיש שרותי כח אדם בע"מ נ' מוסף אשדוד ואח'

החלטה

התובעת הגישה תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו סך של 150,000 ₪ אשר עתידים להיכנס לחשבונה שייכים לנושה בשם מאיר צחור.

אין מחלוקת כי התובעת חייבת תשלומי מסים לנתבעת. בהתאם לכך, הנתבעת פעלה בהליכי גביה לרבות עיקול בחשבון הבנק של התובעת.

התובעת טוענת בכתב התביעה, כי ביום 7.3.11 ניתנה הלוואה על ידי מר צחור לתובעת וזאת על סך 150,000 ₪ אשר ייעודה מתן אפשרות לתובעת להעמיד ערבות בנקאית על ידי התובעת לטובת רשות ההגירה והאוכלוסין.

לתובעת נודע, כי הערבות הבנקאית עתידה לפקוע והכספים אשר שימוש כמסד לערבות הבנקאית יועברו לחשבונה של התובעת. התובעת מבקשת להצהיר, כי כספים, בסך 150,000 ₪, שייכים למר צחור, אשר נתן את ההלוואה הייעודית כאמור, ועל כן העיקול אשר הוטל על הכספים בחשבון, אינו חל על הסך האמור.

הנתבעת הגישה תגובה אשר במסגרתה נטען, כי התובעת אינה יכולה לטעון בשמו של מר צחור וכן כפרה בטענות המועלות על ידי התובעת בכתב התביעה. כך גם הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף, אשר לה הוגשה תגובת התובעת.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובטיעוני ב"כ הצדים הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות התובענה על הסף.

הנטען בכתב התביעה, אינו מגלה עילת תביעה. כל זאת, שעה שאף אם יוכחו העובדות הנטענות בכתב התביעה, לפיה מר צחור אומנם הלווה לתובעת סך של 150,000 ₪, והוסכם בין הצדדים כי הלוואה זו הינה ייעודית לצורך העמדת ערבות בנקאית בסך זה על ידי התובעת לטובת רשות ההגירה והאוכלוסין, אין התובעת זכאית למתן הסעד ההצהרתי המבוקש.

ככל שהתובענה לסעד הצהרתי מכוונת לכך שסכום כספי של 150,000 ₪ בחשבונה של התובעת בבנק שייך למר צחור, הרי שדין התביעה להידחות נוכח העובדה שנטען בה כי מר צחור הינו נושה. כך גם נטען, כי מדובר בהלוואה ייעודית, היינו כי לתובעת קיים חוב כספי למר צחור בגין ההלוואה שניתנה. יש להבדיל בין קיומו של חוב כספי ותשלומו לנושה לבין בעלות בכספים המצויים בחשבון בנק של הנתבעת.

הנטען בכתב התביעה אינו מבסס עילה להכרזה על בעלות של צד שלישי (מר צחור) בכספים המצויים בחשבון הבנק של התובעת. מכתב התביעה עולה, כי הערבות הבנקאית הועמדה על ידי התובעת ומכך שגם החזרת הכספים הנלוות לפקיעתה הינה לחשבון התובעת וכספים אלו שייכים, במועד הגעתם לחשבון הבנק, לתובעת. די בעובדות אלו, העולות מתוך התובענה ואינן במחלוקת, כדי להביא לדחיית התובענה לסעד הצהרתי בדבר בעלות בכספים המצויים בחשבון הבנק של התובעת.

אפשר והתובענה מעלה שאלה אחרת, בדבר זכותו של מר צחור לקבל כספים אלו. בהקשר האמור, לכל היותר מדובר בטענה לקדימות של הנושה בקשר לכספים מסוימים, על פני נושים אחרים.

ככל שהתובענה לסעד הצהרתי מכוונת לקביעת סדרי עדיפות בין נושים (ובמקרה זה, מר צחור ומדינת ישראל) הרי שאין מקום למתן סעד הצהרתי כמבוקש, במסגרת תובענה זו. קביעת סדרי עדיפות בין נושים נעשית במקום שבו מצוי החייב בהליכי כינוס או פירוק, על ידי בית המשפט המוסמך. במקרה זה, לא ננקטו כל הליכים מלבד צו העיקול שניתן לטובת הנתבעת, ועל כן אין מדובר בתחרות בין נושים. למעשה, מר צחור לא נקט בהליך או בדרישה בעניין זה, ובבוא העת, ככל שייעשה כן, אזי תתברר המחלוקת בינו לבין הנתבעת בשאלת סדר הקדימות בין הנושים.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תישא בתשלום הוצאות הנתבעת בהליך זה בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.