החלטה
1.בפניי בקשה של חברת ברן תעשיות (91) בע"מ (להלן: "ברן") להטלת עיקולים זמניים בסכום של 96,493,760 ₪ על נכסיה של חברת א. ארנסון בע"מ (להלן: "ארנסון"), לשם הבטחת תביעה כספית שהגישה ברן נגד ארנסון בקשר לפרוייקט בניה בקריית גת. התביעה הכספית הוגשה על דרך של תביעה שכנגד במסגרת הליך של בוררות המתנהל בפני כב' השופט בדימוס אליהו וינוגרד.
2.הבקשה להטלת עיקולים זמניים נקבעה לדיון במעמד הצדדים. בדיון שנערך, נחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.
3.בקליפת אגוז, ברן טוענת כי במסגרת השקעות של תאגיד אינטל בישראל, בחרה אינטל להקים מפעל חדש בקריית גת. לשם כך נבחרה ברן כחברה ההנדסית שתוציא אל הפועל את בנייתם של שני מבנים כחלק מן המפעל. ברן מצידה התקשרה בחוזה עם ארנסון, לפיו קיבלה על עצמה ארנסון את ביצוע עבודות השלד של שני המבנים. בשל אופיו המיוחד של הפרוייקט ומגבלות חמורות שברן נטלה על עצמה כלפי אינטל- המזמין- נודעה חשיבות מיוחדת לעמידה בלוחות הזמנים של הפרוייקט והשלמתו עד ליום 11.11.2006. בפועל, ארנסון כשלה בכל היבט אפשרי של הפרוייקט והשיא הגיע עת נטשה ארנסון את הפרוייקט, בחודש אוקטובר 2006, תוך הפרת החוזה בין הצדדים, בנימוק שלפרוייקט אין היתר בניה. עקב כך נאלצה ברן לבצע פעולות שונות לשם הקטנת הנזק. בסופו של דבר נגרמו לברן נזקים משני סוגים: תוספת עלות בגין עבודות שביצעו אחרים במקומה של ארנסון בסכום של 34,292,735 ₪, ונזקים בגין ביצוע כושל בסך של 62,201,025 ₪.
ברן מוסיפה וטוענת כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד ואף יסכל את ביצועו של פסק הבוררות שיינתן לטובתה בסופו של יום, שכן מצבה הכלכלי של ארנסון הוא בכי רע ומנהלה אף הצהיר לאחרונה בקשר לתביעה אחרת כי מימוש ערבויות בנקאיות בסך של 13 מיליון ₪ יביא לקריסתה.
4.מנגד, ארנסון טוענת בקליפת אגוז כי בקשתה של ברן נגועה בחוסר נקיון כפיים, שכן ברן לא גילתה את העובדה שארנסון הקדימה ותבעה אותה לדין עוד ביום 7.3.2007 לתשלום חוב בסך של 39,883,471 ₪, ואילו תביעתה של ברן היא למעשה תביעה שכנגד שהוגשה רק שנתיים מאוחר יותר. ברן גם לא גילתה כי חילטה ערבות בנקאית של ארנסון בסכום של 4,112,554 ₪ וכי לא שילמה לארנסון סכום כולל של 17,337,249 ₪ בגין עבודה שבוצעה בפרוייקט בחודשים אוגוסט- אוקטובר 2006; ארנסון מוסיפה וטוענת כי הבקשה נגועה בשיהוי בשים לב למועד בו התגבש הנזק הנטען על ידי ברן; כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של ארנסון, שכן הטלת עיקולים זמניים לא תועיל לברן, הואיל וכל נכסיה של ארנסון משועבדים לצדדים שלישיים, אך מאידך, הדבר יגרום לקריסתה הוודאית של ארנסון; כי לגופו של ענין, כשליה של ברן הם שגרמו לעיכובים בביצוע הפרוייקט; כי ברן ביקשה לאלץ את ארנסון לבצע את הבניה תוך סטייה ניכרת מהיתר, דבר שארנסון לא היתה מוכנה לו וכי לאחר שהוסדר ענין ההיתר, ביום 12.11.2006, ארנסון ביקשה לשוב לעבודה אך ברן מנעה זאת ממנה, ועוד כהנה וכהנה טענות.
5.לאחר ששמעתי את חקירתם הנגדית של המצהירים ועיינתי בכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להטלת עיקולים זמניים להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן.
6.ראשית לכל, אין חולק כי מצבה הכלכלי של ארנסון הוא בכי רע, לשון המעטה. הטלת עיקולים זמניים כמבוקש על ידי ברן, עלולה לגרום לקריסתה המיידית של ארנסון (ראה הודאת בעל דין בס' 1.2 לסיכומי ארנסון וכן ס' 5.2 לתצהירו של מנהל ארנסון), שהרי מדובר בעיקול על כספים המגיעים לה ממחזיקים שונים בגין עבודות שביצעה עבורם, ופרוש הדבר הוא ניתוק מקור החמצן המאפשר את פעילותה של ארנסון כיום. אמנם, עובדה זו כשלעצמה לא היתה מצדיקה דחייה של הבקשה להטלת עיקולים, אלא שבצדק טוענת ארנסון כי הלכה למעשה הטלת עיקולים זמניים כמבוקש לא תועיל לברן כלל ועיקר. טעמו של דבר הוא שכל נכסיה של ארנסון משועבדים בין בשעבודים ספציפיים ובין בשעבוד צף לטובת הבנק. כידוע, שעבוד מוקדם גובר על עיקול מאוחר, ומכאן שאף אם יוטלו עיקולים כמבוקש על ידי ברן, לא יהא בכך כדי להועיל לה שכן בעלי השעבודים יגברו על העיקולים שיוטלו. בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי הסעד המבוקש פוגע בארנסון במידה העולה על הנדרש, דבר המהווה שיקול שלא להעתר לבקשה (ראה תקנה 362(ב)(2) לתקנות).
7.לגופו של ענין, לא שוכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוסה של תביעה בסכום עתק של 96,493,760 ₪. ברן אמנם הפנתה לחוות דעת של מומחים המאמתים את סכומי הנזק הנטענים, אלא שחוות הדעת עצמן לא צורפו לבקשת העיקול והמומחים לא העידו בפניי. למעשה, התצהיר התומך בבקשה הוא תצהיר הערוך על דרך ההפנייה, ועל כן מדובר בתצהיר פסול בהקשר של הנזק הנטען. יצויין בהקשר זה כי המצהיר מטעם ברן גילה חוסר שליטה בולט לעין בכל הנוגע לנתונים הכספיים השנויים במחלוקת בין הצדדים והעיד על עצמו שאיננו זוכר "את המספרים המדוייקים." (ע' 4 לפרוטוקול) וכן: "אמרתי כבר שאני לא זוכר את המספרים, לא רעננתי את זכרוני בפרטי- פרטים לקראת הדיון כאן. ... אמרתי שיש שני מספרים אפשריים." (ע' 5 לפרוטוקול).
8.חשוב לציין כי ישנה מחלוקת של ממש בנוגע להיקף הכספי של העבודות שביצעה ארנסון כמו גם לגבי היקף ההשלמות שנדרש, ומחלוקת זו טעונה ברור עובדתי נרחב ומקיף, שכן הדבר משליך על ההתחשבנות הכללית בין הצדדים. נזכיר בהקשר זה את טענתה של ארנסון, לפיה ברן כבר חילטה ערבות בנקאית של ארנסון בסכום של 4,112,554 ₪ וכי לא שילמה לארנסון סכום כולל של 17,337,249 ₪ בגין עבודה שבוצעה בפרוייקט בחודשים אוגוסט- אוקטובר 2006. המצהיר מטעם ברן, שלמה גיגי, אישר כי החשבון האחרון ששולם לארנסון היה בגין חודש יולי 2006 (ע' 6 לפרוטוקול) וכי לא שולמו החשבונות שהוגשו עבור החודשים אוגוסט- אוקטובר 2006 (ע' 7 לפרוטוקול). אם אכן כך הוא הדבר, אזיי ברן תידרש להוכיח במסגרת ההליך העיקרי כי סכום הנזק שנגרם לה עולה על סך כולל של כ- 21 מליון ₪ (או שארנסון אינה זכאית לתשלום כלשהו בגין עבודות שביצעה בחודשים אוגוסט- אוקטובר 2006), על מנת שתהיה זכאית לתשלום סכום כלשהו מעבר למה שכבר חילטה ועיכבה. לא מדובר בנטל קל להרמה, ובהליך הזמני שבפניי הוא בודאי לא הורם. עוד נזכיר בהקשר זה כי מי שתבעה לראשונה את רעותה היתה דווקא ארנסון, ואילו תביעתה של ברן הוגשה רק כתביעה נגדית. בדרך כלל ניתן לצפות מבעל דין, הטוען כי נגרמו לו נזקים בסכום עתק של לא פחות מ- 96 מיליון ₪, כמו במקרה הנוכחי, שלא ימתין עד אשר ייתבע על ידי יריבו, ורק אז יגיש תביעה שכנגד.
9.זאת ועוד, לא שוכנעתי כי נטישת העבודה על ידי ארנסון בחודש אוקטובר 2006 היתה שלא כדין. המצהיר מטעם ארנסון, יאיר רחמן, הסביר היטב בעדותו בפניי את הנסיבות שהובילו את ארנסון להחלטה שלא להמשיך בעבודה:
"לא הפסקנו. פנינו לחברת ברן מספר פעמים כדי לקבל היתר. קבלן ומנהל פרוייקט שלוקח על עצמו לבצע פרוייקט ללא היתר- זו עבירה פלילית. מניסיוני, יש תהליך שלוקח פרק זמן סביר של חודשיים- שלושה. לפני שמגישים את הבקשה להיתר עושים תיאום ציפיות בינך לבין מי שמגישים לו את הבקשה, ואז חולף פרק הזמן של חודשיים- שלושה. כשחולף פרק הזמן הזה ואני לא רואה היתר- אני מתחיל לדאוג. אם בא פקח ובודק ורואה שאין היתר- אני מאבד את הרישיון ומוצא גם מהפרוייקט הזה וגם מכל הפרויקטים." (ע' 15 לפרוטוקול).
10.רחמן גם הסביר כי בניגוד לנטען על ידי ברן, כאילו ארנסון קפצה כמוצאת שלל רב על הבעייה בהיתר הבניה כדי להתחמק מהמשך ביצוע הפרוייקט, לארנסון היה אינטרס מובהק להשלים את הפרוייקט, בשים לב לשלב המתקדם אליו כבר הגיעו העבודות ולרצונה לקבל את התמורה המגיעה לה:
"אנחנו לא שמחנו לשמוע שאין היתר. זו עבירה פלילית. ... מבחינתי היה חשוב להשלים את הפרוייקט הזה. אני הייתי נשאר שם עד 22:00 בלילה כדי להשלים את ההרכבות ... בסופו של דבר, נשאר לי כחודש עבודה- אין לנו אינטרס ללכת, רצינו לקבל את הכסף. אנחנו השקענו משאבים שלושה חודשים והגשנו חשבונות, להבנתי לא שולם לנו על זה. ... אין לנו אינטרס לעזוב, אנחנו רצינו לקבל את הכסף." (ע' 16 לפרוטוקול).
חיזוק לטיעוניה של ארנסון בענין זה ניתן למצוא בעובדה שמיד לאחר שענין ההיתר הוסדר, שבועיים בלבד לאחר הפסקת העבודה, ביקשה ארנסון לשוב לעבודה, אלא שברן סרבה לאפשר זאת (ראה עדותו של רחמן, בע' 17 לפרוטוקול וכן הודעות ששלחה ארנסון לברן ביום 15.11.2006 וביום 17.11.2006).
11.אני מודע להחלטתו של כב' השופט זפט, שדחה בשנת 2006 את בקשתה של ארנסון להוצאת צו מניעה זמני נגד הכנסתו של קבלן חלופי במקומה של ארנסון וקבע כי התנהלותה של ארנסון בענין ההיתר היתה נגועה בחוסר תום לב, אלא שהדיון בצו המניעה הזמני נעשה בלא חקירה של מצהירים, ואילו הדיון בפניי כלל גם חקירה של מצהירים, כאשר ההסבר של יאיר רחמן ניתן במסגרת חקירתו הנגדית. יש לציין כי יאיר רחמן אינו עובד כיום בארנסון, ולכן אין לו אינטרס לסייע לה בהגנה מפני התביעה.
12.עוד התברר במהלך הדיון שבפניי כי ברן הגישה תביעות כספיות בסכומי עתק נגד גורמים נוספים שהיו מעורבים בפרוייקט, כאשר בתביעות אלה היא מייחסת לאותם גורמים את האחריות לנזק שנגרם לה מחמת העיכובים בפרוייקט. כך למשל, ברן הגישה תביעה נגד אינטל לתשלום סך של 42,990,114 ₪ בגדרו של ת.א. 2031/09 (מוצג מש/1), תביעה נגד קבלן בשם קורמן לתשלום סך של 5,000,000 ₪ (מוצג מש/2) ותביעה בסכום בלתי ידוע נגד קבלן בשם שניידר (ע' 8 לפרוטוקול). בכל התביעות הללו נטען כי הנתבעים שם גרמו לעיכוב ממושך בהשלמת העבודה. ריבוי התביעות שהגישה ברן מחזק את המסקנה כי לא ניתן לכאורה לייחס דווקא לארנסון את האחריות לעיכוב כה ממושך בהשלמת העבודה. וכדברי שלמה גיגי עצמו: "אני חושב שהיו עוד גורמים [לאיחור בן חצי השנה בהשלמת העבודה- ח.ב.] ... עיכובים שנגרמו כתוצאה משינוי כזה או אחר שקרה בפרוייקט, עיכובים שנגרמו כתוצאה מביצוע לקוי של עבודה כזו או אחרת על ידי גורמים אחרים. היו עוד גורמים. העיכוב הוא בהחלט לא באחריות ארנסון בלבד." (ע' 7 לפרוטוקול).
13.בענין זה יש להביא בחשבון גם את הודאתו של גיגי לפיה במצב שהיה בשטח בחודש אוקטובר 2006 ניתן היה לסיים את העבודה עד ליום 30.11.2006 (ע' 10 לפרוטוקול), מה שמחליש במידה רבה את טענתה של ברן לפיה ארנסון אחראית לאיחור של לא פחות מחצי שנה בעבודות.
14.בנסיבות כפי שפורטו לעיל, אין הצדקה להורות על עיקולים זמניים כמבוקש על ידי ברן.
15.אשר על כן, הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה, בסך 15,000 ₪, תהיינה לפי התוצאות בהליך העיקרי.