אתי תקשורת בע"מ נ' פלאפון תקשורת בע"מ 23 ביוני 2013

פסק דין

כללי:

התובעת פעלה כמשווקת מורשה של הנתבעת, החל מסוף שנות התשעים.

התובעת שיווקה פלאפונים הן בתחומי האוטונומיה הפלסטינית (להלן: "האוטונומיה"), והן בתחומי מדינת ישראל.

התובעת טוענת כי הנתבעת מנעה ממנה תשלום תגמול מיוחד אשר ניתן בגין שיווק מכשירי "איזי" (להלן "מכשירי איזי" ו/או "מכשירי פרי פייד") בתחום שטחי האוטונומיה, דבר אשר הוביל בסופו של יום לקריסתה הכלכלית, ומכאן קמה תביעתה, בסך של 793,729 ₪, והכל כפי שיפורט להן.

טענות התביעה:

לטענת התובעת, מעת לעת היא והנתבעת חתמו על הסכמים מעודכנים.

התובעת מצרפת כנספח 2 לתצהירה, העתק הסכם מיום 12.12.00.

לטענתה, הסכם זה, בניגוד לגרסת הנתבעת, אינו חל על שטחי האוטונומיה, אלא על שטחי ישראל בלבד.

התובעת מציינת כי נקודת השיווק המצוינת בהסכם היא החנות ברח' בית הדפוס 22 בירושלים, ולא נקודת השיווק בעטרות שתחומי השיווק שלה היו לחברון ולרמאללה.

התובעת מציינת כי בכל תקופת הפעילות המשותפת שלה עם הנתבעת, הייתה אבחנה ברורה בין הפעילות בתחומי מדינת ישראל, כולל ישובים יהודים ביו"ש, לבין הפעילות בשטחי האוטונומיה, אשר הייתה מותרת למשווקים בודדים בלבד, ובאמצעות מספרי טלפון שונים מאלו הנהוגים בישראל ויועדה לאוכלוסיה המקומית.

(ראו סעיף 2 לתצהיר מר אזולאי).

התובעת טוענת כי ביום 13.3.01, התקיימה ישיבה במשרדי הנתבעת, בה הוסכם על העלאת התוספת לעמלת מכירת מכשירי איזי – אוטונומיה (להלן: "התוספת לעמלה" ו – "התוספת המיוחדת") מ 15 ₪, ל30 ₪ למכשיר.

לטענת התובעת, במשך למעלה משנה וחצי היא שיווקה את מכשירי ה"איזי" בהתאם להסדר מיום 13.3.01, וזכתה לתוספת המיוחדת והמוסכמת בסך של 30 ₪ למכשיר, ובסה"כ עמדה העמלה על סך של 130 ₪ למכשיר.

תוספת לעמלה זו, גורסת התובעת, לא ניתנה לכלל המשווקים לאוטונומיה, כי אם לתובעת בלבד.

(ראו סעיף 3 לתצהיר מר אזולאי).

לטענת התובעת, במהלך חודש אוגוסט 2002, שינתה הנתבעת את אופן הדיווח על התשלומים למשווקיה, ובמקום הוצאת חשבון פרטני לגבי כל עסקה, ותשלום עמלה בגין כל עסקה, הוציאה הנתבעת חשבון כללי בסוף כל חודש, לגבי עסקאות שנעשו באותו החודש. מחשבון כללי זה, טוענת התובעת, לא ניתן היה ללמוד על היקף העמלה בגין כל עסקה ועסקה (ראו סעיף 4 לתצהיר מר אזולאי).

לגרסת התובעת, במקביל לשינוי האמור, הורידה הנתבעת את התוספת לעמלה המשולמת לתובעת, מסך של 30 ₪ למכשיר, לסך של 15 ₪ למכשיר.

הורדה זו, טוענת התובעת, נעשתה באופן חד צדדי וללא ידיעת מי מעובדי ומנהלי התובעת, תוך ניצול השינוי בשיטת הדיווח, אשר לא אפשרה מעקב אחר תשלום העמלות (ראו סעיף 5 לתצהיר מר אזולאי).

בתצהירו (סעיף 6), טוען מר אזולאי כי מאחר ומעולם לא קיבל הודעה מהנתבעת בדבר רצונה לבצע שינוי בהיקף העמלה המיוחדת, לא עקב אחרי התשלומים, ורק במהלך הכנת הדו"חות השנתיים, בסוף שנת 2003, למד על הבעייתיות בחישוב היקף העמלות ששולמו לתובעת.