פסק דין
פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 100,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבע. בכתב התביעה נטען כי הנתבע הפר את הזכויות המוסריות וזכות היוצרים של התובעים בשבעה מאמרים שונים אשר פורסמו בשלושה אתרי אינטרנט שונים של התובעים.
טענות התובעים
התובעת 1 הינה חברה העוסקת, בין היתר, בניהול וקידום אתרי אינטרנט ובבעלותה אתרי אינטרנט שונים במגוון תחומים רחב והתובע 2 הינו מנהלה של התובעת ובעל מניות בה והנתבע.
לטענת התובעים, ככל הידוע להם, הנתבע אשר מפעיל אתר אינטרנט הפונה לגיל הזהב בשםwww/4senior.co.il , העתיק יצירות מאתרים שבהם פורסמו מאמרים פרי עטם של התובעים, והציג אותן באתר האינטרנט הנ"ל, באופן המהווה העתקה אסורה והפרת זכויות היוצרים של התובעים ביצירות, לרבות הזכויות המוסריות והכלכליות.
על פי סעיף 10 לכתב התביעה, "כחלק מאסטרטגיה שיווקית, אשר תורמת לקידום אתרי האינטרנט השונים שבבעלות התובעים, מפרסמים התובעים מעת לעת יצירות ספרותיות באתרי מאמרים לשימוש חופשי תוך שמירה על זכויותיהם ביצירות ספרותיות אלה ובהתאם לתנאי השימוש באתרים אלה". כן נטען כי המאמרים המפורסמים באתרי המאמרים פתוחים באופן חינמי לציבור הרחב, תוך מתן קרדיט מלא לשם כותב המאמר, ובכל אתר מצוינים תנאי שימוש ספציפיים בהתאם ל- creative common license, קרי ה"רישיון". אותו רישיון מאפשר העתקה חינם, אולם בתנאי שלא יבוצעו שינויים כלשהם בטקסט ולא יוסרו הקישורים שבו.
התובעים צירפו לכתב התביעה נספחים שמהם עולה לטענתם כי הנתבע העתיק 7 מאמרים מבלי לתת קרדיט מלא לתובעים וללא קישוריות מתאימות לאתרי האינטרנט של התובעים.
כן הפנו התובעים לנספח 21 בכתב התביעה, תכתובת דוא"ל בין תובע 2 לנתבע, וטענו כי למרות בקשותיהם לחדול מהפרות הזכויות, הנתבע לא הסיר את ההפרות ולא קיים את תנאי השימוש ותנאי הרישיון של אתרי התובעים. בעקבות זאת, ביום 7/1/10, פנה ב"כ התובעים לנתבע בכתב בדרישה להסרת ההפרות ולתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש הפסול ביצירות.
התובעים טענו כי הנתבע הפר זכויות היוצרים שלהם, הפר את הזכויות המוסריות שלהם, ועשה על חשבונם עושר שלא במשפט, כשעל פי סע' 56(א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן "החוק"), ניתן לחייב את הנתבע בסך של עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין כל אחת מההפרות הנ"ל, אולם התובעים מעמידים את תביעתם על סך 100,000 ₪ כולל עוגמת נפש.
טענות הנתבע
בכתב ההגנה נטען כי לא הופרו זכויות כלשהן של התובעים, שכן מדובר במאמרים שהועלו לרשת האינטרנט על ידי התובעים ומוצעים חינם בשלושה אתרים מקוונים: www.reader.co.il, www.articles.co.il ו- www.maker.co.il, במטרה לאפשר לקוראים להעתיק את המאמרים ולעשות בהם שימוש מבלי ליידע את המחברים על כך מראש, ובלבד שהכול נעשה בהתאם ובכפוף לתנאי השימוש.
כן נטען כי נעשה שימוש במאמרים הנ"ל "תוך מתן קרדיט למי שרשום כבעל זכויות יוצרים במאמרים ותוך ציון שם מאגר המאמרים הרלוונטי". עוד עולה מכתב ההגנה ומההתכתבות אשר צורפה אליו כי תובע 2 אף יצר קשר עם הנתבע, הביע את שמחתו על השימוש שעשה והחליף עמו קישורים על מנת להגדיל את התעבורה האינטרנטית במאגרים. לטענת הנתבע, בהמשך היו אי הבנות בין הצדדים, והתובעים דרשו באופן מפתיע פיצוי מופרך עבור שימוש "בלתי מורשה", כשטענתם היחידה הייתה כי פרסום המאמרים נעשה ללא קישור בגוף המאמר לאתר של תובעת 1. בעקבות זאת ולפנים משורת הדין, הסיר הנתבע את כל המאמרים מהאתר שלו.
הנתבע טען כי גוף המאמרים לא שונה כלל, והנתבע נתן למחברים את מלוא הקרדיט תוך ציון שם המאגר שממנו נלקחו המאמרים, ועל כן לא הופרו זכויות יוצרים כלשהן של התובעים ואף לא הייתה פגיעה בזכות מוסרית כלשהי של התובעים.
דיון קדם המשפט וההוכחות
בעקבות קדם משפט אשר התנהל במעמד הצדדים נקבע כי על התובעים להגיש תצהירי עדות ראשית תחילה, וכן נקבע מועד דיון הוכחות והצדדים התבקשו להיערך לסיכומים בעל פה.
התובעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית כלשהם ובעקבות זאת הגיש הנתבע בקשה לדחות את התביעה בהעדר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים. הוגשה תגובה ותשובה לתגובה ובהמשך נקבע כי ניתן לקיים דיון הוכחות ללא תצהירים בכתב אלא באמצעות עדות שתינתן ביום הדיון, כשבית המשפט ייקח בחשבון את נושא ההוצאות בעקבות מחדלם של התובעים לא להגיש תצהירים במועד שנקבע.
התובע 2 והנתבע נחקרו במסגרת חקירה ראשית ונגדית וב"כ הצדדים סכמו את טענותיהם בעל פה באותו מעמד. בסיכומי התובעים נטען בין היתר כי הנתבע קרא את תנאי השימוש של האתרים, והפר אותם ואת זכויות התובעים לגבי 7 מאמרים כשלא נתן לתובעים קרדיט כנדרש.
בסיכומי הנתבע נטען, בין היתר, כי לא מדובר במקרים של הפרת זכויות יוצרים אלא לכל היותר בשאלה הנוגעת לדיני חוזים, אגב הטענה בדבר הפרת תנאי רישיון שימוש. כן נטען כי התובעים לא הוכיחו שהם אכן היוצרים של המאמרים ובעלי זכויות היוצרים בהם, ולא ברור האם תובע 2 כתב אותם, כשמהימנותו מוטלת בספק. כמו כן נטען כי לא ברור מתי נכתבו המאמרים, וייתכן שכבר הפכו להיות נחלת הכלל. לעניין הלינקים (הקישוריות) נטען כי הנתבע צירף לינק בכל מקום שהיה כזה, ונראה שמטרת התובעים היא להפיל את הנתבע בפח ולהתעשר על גבו. עוד נטען כי אין לחייב את הנתבע בסכום כלשהו, אולם גם אם בית המשפט ימצא לנכון לקבוע כי מדובר בהפרה, יש לקחת בחשבון את כל הנסיבות, כשבהקשר זה נטען כי היו בתי משפט שנהגו לחייב ב- 10 אגורות או 1 ₪ בגין כל הפרה במקרים שונים, שכן לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצוי עד 100,000 ₪. בהמשך ביקש ב"כ הנתבע לציין כי התובעים הסתירו את ההתכתבות שהייתה בין הצדדים ולא הוכיחו כי תנאי השימוש והרישיון אשר צורפו לכתב התביעה אכן היו תנאי השימוש והרישיון באתרים בתקופה הרלוונטית.
ב"כ התובעים השיב לסיכומי הנתבע וטען, בין היתר, כי ב"כ הנתבע העלה טענות שהן בגדר הרחבת חזית אסורה, ובכלל זה הטענה בעניין אי הוכחת תנאי השימוש והרישיון.
דיון