אתגרים הדרכות בע"מ נ' ברכה קובלסקי

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום חוב בסה"כ 1,140 ₪.

בהתאם לכתב התביעה, התובעת עוסקת במתן חוגי העשרה והפעלת מועדונית, לילד גן ובתי ספר יסודיים. הנתבעת, בהתאם לנטען בכתב התביעה, רשמה את בנה הקטין למועדונית שמפעילה התובעת בגני ילדים בתל אביב, לשנת 2009-10. עלות הפעילות לשבוע מלא הייתה סך של 1,100 ₪ לחודש.

בהתאם לנטען וכעולה מנספח א' לכתב התביעה, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת באמצעות הוראת קבע, את הסך הנ"ל. עוד נטען כי התחייבות בשל חודש אוגוסט 2010 לא כובדה. ההוראה בוטלה על ידי הנתבעת וכך נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 1,100 ₪. פניות טלפוניות, חוזרות ונשנות מטעם התובעת וכן פנייה בכתב מיום 27/10/10 לא נענתה ובנסיבות אלה הוגשה התביעה, במסגרתה מתבקש בית המשפט לחייב התובעת בעלות ביטול הוראת הקבע בסך 40 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בכתב ההגנה, נטען על ידי הנתבעת כי התביעה הינה תביעת סרק, נעדרת כל עילה והוגשה בחוסר תום לב משווע. הנתבעת הודאתה כי ביטלה את הוראת הקבע, בחודש אוגוסט אשר אמורה הייתה להתבצע בחודש ספטמבר. עוד נטען, כי הביטול נבע מהעובדה כי בחודש אוגוסט חויב חשבון הנתבעת פעמיים ביום 3/8/10 וביום 30/8/10. הנתבעת טענה כי פנתה לתובעת לברר פשר החיובים הכפולים, בתגובה נמסר לנתבעת, כי בעבר לא בוצע חיוב בגין תשלומי קייטנה ולפיכך בוצעו שני חיובים במהלך חודש אוגוסט.

הנתבעת טוענת כי ביקשה לקבל תימוכין לאמור וכי רק ביום 7/11/10, קבלה העתקי חשבוניות, במסגרתם הובהר כי החיוב הינו כדין.

הנתבעת מלינה על כך שהתביעה הוגשה 7 ימים לאחר העברת החשבוניות, אותם נמנעה התובעת מלהעביר במשך -3 חודשים, בנסיבות אלה נטען כי אין לחייב הנתבעת בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד.

בדיון היום, התייצב מנהל התובעת, ב"כ התובעת וכן בעלה של הנתבעת. מר ברכה טען כי אשתו לא יכלה להתייצב לדיון עקב מחלת הבן, וביקש לטעון בשמה ובשמו.

שמעתי טיעוני הצדדים וקביעתי כי דין התביעה להתקבל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת חייבת לתובעת תשלום בסך 1,100 ₪. לאחר בירור, שנערך לבקשת הנתבעת ובהתאם לנטען, אכן בחודש אוגוסט 2010 בוצעו שני תשלומים וזאת נוכח קיומה של קייטנת הקיץ שהתקיימה בין ה- 1 ביולי 2010 ועד ליום 10 באוגוסט 2010. עוד עולה מההסכם שנחתם בין הצדדים מסעיף 10 להצהרת ההורים ותנאים "הרי שילד שבוחר להשתתף בקייטנת הקיץ יחויב בכל מקרה בתשלום בעבור חודשים יולי ואוגוסט".

בהתאם לבירור שנערך בין הצדדים ולאסמכתאות שהוגשו על ידי התובעת, הרי שהחיוב הכפול בחודש אוגוסט נבע מתשלומים עבור הקייטנה שהגם שהיא מתקיימת על פני חודש ועשרה ימים, הרי שהתשלום הנגבה עבורה הינו בשיעור של שכל של חודשיים.

הנתבעת מלינה על כך שהתשלום בגין תקופת הקייטנה השנייה נגבה אף הוא במהלך אוגוסט ולא במהלך חודש ספטמבר וללא הודעה מוקדמת, התרעה או דרישה.

מנהל התובעת, בהגינותו, הודה כי החיוב החודשי התבצע מידי חודש ואולם בשל קיומה של קייטנה וסיום המחזור בטרם הסתיים חודש אוגוסט בוצע החיוב בשנית במהלך חודש אוגוסט.

מעיון בהסכם שנחתם בין הצדדים עולה כי תנאי התשלום ומועדיהם, לתשלום לקיטנה לא פורטו, למעט גובה החיוב , אשר כאמור אינו שנוי במחלוקת.

מר ברכה, הלין על "הכניסה הברוטלית" לחשבון הבנק שלו, ללא הודעה או התראה, גם בנסיבות בהם נחתמה הוראת הקבע אשר אינה שנויה במחלוקת.

צודקת הנתבעת, כי בשעה שבוצע החיוב במועד שלא תואם בין הצדדים, זכאית הייתה הנתבעת להורות על ביטולו של החיוב ולעמוד על ביצוע החיוב במועד המוסכם, או זה שהיה נהוג בין הצדדים בהעדר הסכמה מפורשת אחרת – בתחילתו של חודש ספטמבר.

ברם, אין בכל אילו כדי להצדיק אי ביצוע התשלום עד מועד הגשת התביעה ואף עד היום.

לעניין זה, נטען על ידי מר ברכה כי הגם שקיבל את מכתב התובעת מיום 27/10/10, המתריע על נקיטת הליכים ככל שלא יבוצע תשלום בתוך 10 ימים, הרי שפרוט החשבוניות התקבל לידיו רק ביום 7/11/10 ומאז לדבריו, פנה לשם ביצוע התשלום, אולם סורב בטענות טכניות, ולאחר מכן אף נתבקש לשאת בשכ"ט עו"ד ואגרה כאשר הסכום המצטבר שנדרש להעביר לתובעת, עמד לדבריו על סך של 2,500 ₪.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,100 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/10 ועד לתשלום בפועל.

את הסך של 40 ₪ לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת אשר כפי שפרטתי לעיל, הודיעה על ביטול התשלום במועד בו נגבה בנסיבות מוצדקות.