אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אריכה נ' מדינת ישראל

אריכה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 25/02/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
41835-11-12
13/02/2013
בפני השופט:
עודד גרשון

- נגד -
התובע:
אברהם אריכה
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

השופט אלכס קיסרי:

1.ערעור המכוון כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ו' חאמד) מיום 10.10.12 בת"פ 45996-05-10, שבו הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והוטל עליו עונש של קנס כספי בסך 26,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו, חתימה על התחייבות בסך 30,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו וצו סגירה לעסק שאותו ניהל המערער ואשר בגינו, בין השאר, הוא הואשם בכתב האישום.

2.הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

כתב האישום וההליך קמא

בכתב האישום נטען שהמערער מפעיל ומנהל משנת 2006 רפת לגידול פרות על פני שטח של כ-3.5 דונם במשק מספר 29 הנמצא במערב מושב אחיהוד ("הרפת"). נטען עוד שהמערער עסק בהפעלה וניהול של הרפת בלא שהיה בידו רישיון עסק כנדרש בהוראות הדין. עוד נטען, כי במהלך השנים 2006–2009 נוהלה הרפת ללא תשתיות מתאימות למניעת זיהום מים, כי תשטיפים וזבל מן הרפת זורמים לתעלת הניקוז של מושב אחיהוד ומשם לרשות הרבים, תוך גרימת לכלוך ברשות הרבים וחשש לזיהום מקורות מים עיליים ותחתיים.

3בכתב האישום נטען שביום 12.12.07 נערך סיור ברפת ונמצא כי לא היו בה תעלות, לא היו מרזבים מותקנים על גג הרפת, כי הפרות רבצו בתוך זבל רטוב בחצר פתוחה שהקרקע בה אינה אטומה לחלחול, כי לא היו מאצרות, וכי הזבל הרטוב גלש יחד עם שפכים ותשטיפים אל לגונת עפר בחצר הרפת, ומשם דרך צינור בטון לתעלת ניקוז מי הגשמים של מושב אחיהוד.

4.נטען גם שבאותו יום, היינו ב-12.12.07, ניטלה דגימה מהלגונה שבחצר הרפת ובבדיקתה התגלו ריכוזים גבוהים של מזהמים מסוגים שונים, בהם קוליפורמים צואתיים ויסודות כימיים ואורגניים רבים ושונים שאין צורך לפרטם. באותו יום ניטלה גם דגימה מתעלת ניקוז המתחברת לנחל חילזון, ומניתוח תוצאותיה הסתבר שגם בה נמצאו יסודות דומים לאלה שנמצאו בדגימה שנלקחה מחצר הרפת.

5.עוד נטען כי בסיור שנערך ברפת ביום 20.11.09 נמצא שלא השתנה דבר מאז הסיור הקודם, וכי המערער לא עשה לתיקון הליקויים שהתגלו בבדיקה הקודמת.

6.העבירות שיוחסו למערער בכתב האישום היו ניהול עסק ללא רישיון, עבירה על סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח–1968; זיהום מים, עבירה על סעיף 20ב(א) ו-20ב(ב) ביחד עם סעיף 20כא לחוק המים תשי"ט–1959 ולכלוך ברשות הרבים, עבירה על סעיפים 2 ו-13 (א)(1) לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד–1984.

7.בהחלטה שניתנה ביום 29.10.10 הורה בית המשפט קמא למנות למערער סנגור ציבורי וקבע את ישיבת ההקראה ליום 17.3.11. בתיק בית המשפט קמא לא ניתן לאתר פרוטוקול של דיון שהתקיים ביום 17.3.11 ואף לא פרוטוקול של דיון שבו קוימה ההקראה. עם זאת, נראה שהדיון שהתקיים ביום 6.7.11 היה דיון שהצדדים התייחסו אליו כאל דיון הקראה. יצוין שקודם לכך, ביום 6.3.11, פנה בא כוח המערער במכתב לבאת כוח המשיבה (נספח ב' להודעת הערעור) וביקש לקבל לידיו את הדגימה שניטלה ביום 12.12.07 ונזכרת בכתב האישום, על מנת להעבירה לבדיקת מומחה מטעמו של המערער. על כך השיבה באת כוח המשיבה, במכתב מיום 8.3.11 (נספח ג' להודעת הערעור), ש"משרד הגנת הסביבה לא שומר דגימות". נוכח תשובה זו הגיש המערער, ביום 5.7.11, בקשה לביטול האישום מחמת הגנה מן הצדק שאותה הוא סמך על שתי טענות עיקריות. האחת, שבשל כך שלא נשמרה הדגימה נמנע ממנו לנהל את הגנתו ולזכות בהליך הוגן, והאחרת, שהגשת האישום נגדו היא אכיפה בררנית על רקע העובדה שנגד רפתות אחרות במושב לא הוגש כתב אישום. בית המשפט קמא קבע שהבקשה תידון בישיבה הקרובה, ובדיון שהתקיים ביום 6.7.11 אישרה באת כוח המשיבה כי הדגימות אינן נשמרות, ובהמשך לכך הסכימו באי כוח הצדדים כי טענת ההגנה מן הצדק שהעלה המערער תוכרע במסגרת הכרעת הדין ולאחר שמיעת הראיות וקביעת הממצאים על ידי בית המשפט. ביום 16.11.11 התקיים דיון שנועד לשמיעת ראיות, וכמסתבר מפרוטוקול הדיון, המערער העלה בגדרו את טענותיו בנוגע לליקויים בכתב האישום, ובכפוף לכך נרשמה מפיו הסכמה להגשת כל חומר החקירה שערכו עדי התביעה ללא צורך בהעדתם. נוכח הסכמה זו הוגשו ראיות התביעה, ולענייננו חשובים המוצגים הנוגעים לנטילת הדגימה ביום 12.12.07 (ת/5) ולבדיקתה (ת/10). על פי הסכמת הצדדים הוגשו סיכומי הטענות בכתב, וביום 29.5.12 ניתנה הכרעת הדין שבה הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והדיון לשמיעת טיעונים לעונש נקבע למועד מאוחר יותר. בדיון שהתקיים ביום 3.7.12 נשמעו טיעונים לעונש, וביום 10.10.12 גזר בית המשפטי קמא את דינו של המערער והטיל עליו את העונשים המפורטים לעיל.

פסק הדין

8.כאמור, בפסק הדין הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, תוך שבית המשפט קמא דוחה את טענת המערער שהעבירות שיוחסו לו התיישנו וכי כתב האישום לוקה בפגם של אכיפה בררנית.

9.בפסק הדין נדחתה גם טענת המערער שקודם להעמדתו לדין בשל ניהול עסק ללא רישיון היה צורך לקיים חקירה ולהביא לידיעתו כי יש חשד לקיומה של העבירה. בית המשפט קמא הצביע על כך שהמערער נחקר בעניין זה והודה בביצוע העבירה. את ההרשעה בעבירה על חוק שמירת הניקיון ביסס בית המשפט קמא על דו"ח וחוות דעת של עד התביעה ד"ר א' אידלמן (ת/9), אשר הוגש בהסכמת בא כוח המערער.

10.בצד זאת, בהכרעת הדין התייחס בית המשפט קמא לדגימה שניטלה ביום 12.12.07 ולבדיקת תכולתה והוא הסיק, על יסוד תעודת הבדיקה (ת/10), ש"ממצאי בדיקות הדגימות הנ"ל מוכיחים כי נמצאו בהם החומרים האורגניים, הכימיים והבקטריאליים שתועדו בכתב האישום" (עמ' 16 להכרעת הדין). אף שהוא קיבל את טענת המערער שהדגימה וממצאי בדיקתה הם בבחינת חומר חקירה, ואף שדעתו הייתה שאכן מדובר במחדל חקירתי, הוא דחה את הטענה שאי העברתם למערער פגעה בזכותו להליך הוגן. יחד עם זאת, הוא קבע שלא כל מחדל חקירה מביא לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, ועל בית המשפט לבחון את מידת הפגיעה של מחדל זה בסיכויי הגנתו של הנאשם ובזכותו להליך הוגן, ובחינה זו יש לעשות על רקע מכלול הראיות שהובאו מטעם הצדדים. הוא הוסיף וקבע שלמערער הייתה אפשרות לנטול דגימה משטח הרפת, אף במועד שלאחר הגשת כתב האישום, ואם ממצאי הבדיקה היו שונים מאלה שקבעו המומחים מטעם המשיבה – יכול היה המערער להגישם באמצעות חוות דעת של מומחה מטעמו. על רקע זה, ועל רקע התראה שנשלחה למערער ביום 10.2.08, הוא הגיע למסקנה שיש להרשיע את המערער גם בעבירה של זיהום מקורות מים. בעת שגזר את עונשו של המערער הביא בית המשפט קמא במסגרת שיקוליו גם את העבירה של זיהום מקורות מים, ומן ההנמקה שבגזר הדין ניכר שההרשעה בעבירה זו הייתה חלק משיקולי הענישה שאותם הוא שקל.

דבר הערעור

11.בהודעת ערעור מפורטת ורחבת יריעה מבקש המערער לבטל את ההרשעה, ולחלופין להתערב בחומרת העונש. עיקר טענתו, ולמעשה הטענה היחידה, היא שמשלא נתאפשר למומחה מטעמו לבדוק את הדגימות שניטלו, מתקיימות נסיבות של הגנה מן הצדק בשל כך שנפגעה יכולתו להתגונן בפני האישומים, ולכן היה על בית המשפט קמא לבטל את כתב האישום.

12.לעניין חומרת העונש טען המערער כי גובה הקנס הכספי אינו הולם את מצבו הכלכלי הקשה שהוצג לבית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש, וכי גם מספר ימי המאסר שנקבעו כחלופה לתשלום הקנס חורג מן הסביר.

13.באת כוח המשיבה טענה כי הדגימות אינן הראיה היחידה לאשמתו של המערער וכדבריה, ניתן להוכיח את אשמתו גם מתוך עדויותיו בחקירה תחת אזהרה, ולכן אין לתת לסוגיית הדגימות את המשקל שאותו מבקש המערער לתת לה. את דבריה אלה היא תמכה באסמכתאות שהוגשו לנו במהלך הדיון.

דיון

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ