ארז נ' ארז ואח'

החלטה

החלטתי להיעתר לבקשת תיקון ההמ"פ, באופן שהיא תידון כבקשה למינוי בורר, ולא כבקשה להרחבת סמכות הבורר המכהן, השופט בדימ' ד. גלדשטיין.

הגם שהתיקון אינו "טכני", ובמובן זה יש ממש בטענת המשיבים בתגובתם, הרי, יש באישורו כדי להעמיד לליבון את הפלוגתאות האמיתיות והמהותיות שההמ"פ מבקשת להציף. הניסוח הקודם, בעניין הרחבת סמכות הבורר המכהן, לא שיקף את המבוקש, לאמיתם של דברים, אלא, היה מעין "קיצור דרך" בהילוכה של המבקשת.

גם כיום, לאחר התרת התיקון, מה שמבוקש, מהותית, הוא דו שלבי, כלומר, שסוגיית הקיפוח תובא להכרעה בבוררות, וכי הבורר שימונה יהיה זה המכהן, שכבר עוסק בבירור מחלוקות אחרות בין אותם צדדים.

אותו "קיצור דרך", שנקטה בו המבקשת בנוסח המקורי של ההמ"פ, לקה בכך, שלא ניתן היה להעניק סעד של "הרחבת סמכות", יש מאין, בלא להישען על סעיף הבוררות המקורי והרחב, שבין הצדדים, זה שנכלל במערך ההסכמי הבסיסי, שהרי, אין מחלוקת, שסמכות השופט בדימ' גלדשטיין, בבוררות המתנהלת, אינה משתרעת אלא על המחלוקות שהצדדים הסכימו להעביר להכרעתו, בהסכמי הפשרה, כפי שנעשו, ומחלוקות אלה מתוחמות ואינן כוללות את סוגיית הקיפוח.

איני מקבל, שבמסגרת אותן פשרות שנעשו, עת המשיבים היו התובעים, ויוזמי ההליך, נעשה ויתור במפורש או במשתמע, מצד המבקשת, על העלאת טענת הקיפוח בעתיד לבוא, וויתור כזה צריך היה להיות מעוגן באופן ברור ונחרץ. לא נטען, אף לא הוכח, שהסכמי הפשרה, הן בהליך הקודם שבפני, הן בביהמ"ש העליון, היו תוצרי מו"מ בין הצדדים, שחלק הימנו התייחס לויתור אשר כזה.

משהמבקשת אינה מנועה, עקרונית, להעלות טענות במישור קיפוח המיעוט, ומשסעיף הבוררות המקורי בהסכמי המיזוג רחב דיו, לכאורה, להצדיק חיוב המשיבים להתדיין בסוגיה זו, בפני בורר, ולא בפני בית משפט "רגיל", ובעניין פרשני זה, כנראה שאין מחלוקת, הרי, ההליך הנכון, מצידה, הוא הגשת בקשה למינוי בורר, כפי הסעד המתוקן שהיא עותרת לו כעת.

טענת הסף של המשיבים בדבר אי – מיצוי הליכים מוקדמים, של פניה אליהם כדי לקדם מינוי בורר, לסוגיה ספציפית זו טרם פניה לביהמ"ש, אינה מקובלת עלי, מהטעמים שהמבקשת מעלה בתשובתה על התגובה, ויש לראות בהתנהלות ההדדית, שבין הצדדים, ובעמדת המשיבים, כפי שהוצגה גם בכתבי בי דין שכבר הוחלפו במסגרת ההליך הנוכחי, משום סירוב המשיבים להיעתר לדרישה ללבן את עילת קיפוח המיעוט בפני בורר, כמתחייב, לכאורה, מסעיף הבוררות הקיים.

מכל האמור – הריני נעתר לבקשה לתיקון המרצת הפתיחה, כפי שהתבקש.

פרקטית – ולמעשה מכל היבט – נראה זה יעיל ומחוייב המציאות שהמשיבים יתנו הסכמה לכך שלמעשה אכן תורחב סמכות הבורר המכהן באופן שהוא יוכל להיזקק גם למחלוקת הנוספת הזו, תחת בירור שאלת מינוי בורר אחר וזהותו. נדמה, שלא יהיה בכך לפגוע בזכות מהותית או דיונית כלשהי של המשיבים, ולא תהא בכך גריעה מטענותיהם מכל סוג.

עם זאת, ולפי שפורמאלית אין בידי ליתן צו כזה, בשלב הנוכחי, שבגדרו רק אישרתי את הבקשה לתיקון ההמ"פ, אאפשר לב"כ המשיבים להגיש עמדתו, נכון יותר – תשובתו להמ"פ המתוקנת – בתוך 15 יום, ואזי תינתן החלטת המשך, בהתאם לאופי ההודעה שתימסר.

זאת – גם מהטעם, שחרף סברתי שגם המשיבים מסכימים לכך שסעיף הבוררות רחב דיו, לעיסוק בסוגיית הקיפוח, אפשר שהמשיבים חולקים גם על כך, וזכותם להעלות טענה במישור זה. משום כך סייגתי את ההנחה שעניין פרשני זה - של סעיף הבוררות, אינו נתון במחלוקת, בכך שהגדרתי זאת כהנחה "לכאורה".

לעת עתה – אין צו להוצאות.

התיק יועלה לעיון ובדיקת האמור, עד לא יאוחר מ – 5.2.12.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.