ארז טל בר (תדלוק) (2000) בע"מ נ' אוליצקי

החלטה

הצדדים חולקים בעניין המצאת האזהרה לידי המבקשת.

מצד אחד, קיימת טענה של המבקשת שלא קיבלה את האזהרה כלל, שבאישור המסירה ציין מאן דהוא שסירבו לחתום ושהיא עצמה איננה זוכרת שסירבה לחתום על מכתב כלשהו.

עוד צויין בתצהיר שתיק ההוצל"פ נפתח בחודש נובמבר 2009 עם הטלת עיקולים טרם אזהרה.

לא זו אף זו, נטען כי הודעה על הטלת עיקולים, לא נמסרה לידי המבקשת כפי שנאמר בהחלטה.

מצד שני, כל האמור לעיל נטען במסגרת בקשה להארכת מועד.

כאן המקום לציין שלפי ההלכה, כלל הוא כי מי שמגיש בקשה להארכת מועד, כמוהו כמי שהודה בקבלת האזהרה כדין והוא מבקש להאריך את המועד שהוקצב לו על פי האזהרה שקיבל מטעמים שונים. ברי, כי אין זה הטיעון שבפני.

נטען כי האזהרה לא נמסרה כלל ולכן לא היה מקום להגיש בקשה להארכת מועד, אלא להגיש בקשה, בין לר' ההוצל"פ ובין לביהמ"ש לקבוע כי ההמצאה לא בוצעה כדין.

לפנים משורת הדין ועל אף שמן הטעמים דלעיל ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף, אדון בבקשה כאילו הוגשה בעתירה לקבוע שהאזהרה לא נמסרה.

עיינתי בתצהיר, שמעתי את החקירה הנגדית, אני מעיינת באישור המסירה המקורי המוצג לפני ואף שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים הנלהבים.

אני מתעלמת, בהחלטתי זו מתצהיר המוסר המצורף לאישור המסירה, מן הטעם שהמוסר לא התייצב למסור עדות בביהמ"ש (הגם שכבר בתצהיר נאמר כי הוא דרוש לחקירה).

במאמר מוסגר אעיר ואזכיר את תקנה 522 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה ככל ובעל דין מעוניין לחקור חקירה שכנגד בהליך ביניים מצהיר שאיננו בעל דין, עליו להודיע על כך (ורצוי בכתב) לבעל הדין שהגיש את התצהיר ולדרוש את התייצבותו לחקירה.

במקרה דנא, סברתי כי המבקש להסתמך על התצהיר, היה צריך לדאוג לזימונו שכן נטל הראייה וההוכחה למסירת האזהרה כדין, היא על מי שהגיש את תצהירו של השליח.

לאחר כל ההקדמות הנ"ל, אתייחס לאישור המסירה גופו.

תמיהות עולות ממנו.

ניכר כי במועד 25.12.2009, נשלחה אזהרה בדואר רשום למבקשת בכתובת רוקח 2/26 בנתניה ורשות הדואר החזירה את המשלוח בטענה כי "לא נדרש".

ניכר שלאחר מכן הגיע שליח בשם אביב אלהרר ביום 11.02.2010 בשעה 10:00 לכתובת רוקח 2/26 בנתניה והוא מציין, כנראה, באישור המסירה מחד כי איש לא נמצא בבית ומאידך כי בת משפחה בשם סופיה שהיא האמא של בעלה של הנמענת, סירבה לקבל את המסמך.

מן האמור עולה כי קיימת סתירה בפנימית באישור המסירה שמחד נרשם שלא היה אדם בבית ומאידך שהיתה בו בת משפחה בשם סופיה שסירבה לקבל.

עוד עולה סתירה בין האמור באישור המסירה לבין עדותה של המבקשת בחקירתה בביהמ"ש, כאשר באישור המסירה נאמר שבת המשפחה היא חמותה של המבקשת ואילו בעדות עלה שהיא אמה של המבקשת.

בניגוד לנטען מפי המשיבה וטיעוניה בביהמ"ש כי האמור בתצהיר המבקשת לא עולה בקנה אחד עם אישור המסירה, הרי כפי שתיארתי, עולה מאישור המסירה שהשליח סימן כי סופיה סירבה לקבל, כפי שנאמר בתצהיר.