פסק דין
בפני תובענה כספית על סך 100,000 ₪.
לטענת התובע, אחסן מכשירי חשמל, ריהוט וציוד רב במשרדו של הנתבע ברח' ראש פינה בתל אביב, מתוך כוונה לפתוח עסק משותף עם הנתבע. העסק לא יצא לפועל והציוד לא הוחזר לתובע. להערכת התובע שווי הציוד מגיע לכדי סך של 100,000 ₪ לפחות.
לטענת הנתבע, מדובר בתובענת סרק. התובע מסר לנתבע, לאחסון וללא תמורה, שתי ספות משומשות ומדיח כלים לא תקין, הא ותו לא. פריטים אלה נגנבו מהמקום, כאשר הנתבע שהה בחו"ל. כל יתר הפריטים המתוארים בכתב התביעה לא אוחסנו אצל הנתבע. לכתב התביעה צורפה רשימת פרטי ריהוט וציוד שנערכה בשנת 2001 ואין כל קשר בינה לבין הציוד המועט שנמסר לנתבע. מכל מקום, לא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים על פי סקר שנערך בשנת 2001, בגין ציוד שכלל לא נמסר לו ואיבד מערכו באופן דרסטי.
דיון
השאלה הראשונה שיש לבחון היא, אילו פריטים הועברו לדירתו (משרדו) של הנתבע. לטענת התובע הועברו מכשירי חשמל: מדיח כלים, תנור בישול, כיריים, קולט אדים, מיקרוגל, טלוויזיה אלביט, מכשירי וידאו, מכשירי חשמל קטנים ורדיו טייפ וכן ריהוט וציוד: מערכת ישיבה מקש, פינת אוכל, שטיחים, תמונות, 2 מזגנים, מנורות שולחן, תאורת קיר ווילונות (סעיף 9 לתצהיר התובע). מאידך, לטענת הנתבע, מדובר בשתי ספות משומשות ומדיח כלים לא תקין (סעיף 3 לתצהירו).
גרסתו של התובע לעניין פריטי הציוד והריהוט נתמכת בתצהיריהם של מר חיים אליהו, מר סמי אליהו, מר נועם יוסף, מר אברהם יוסף ומר אליהו נגר. עדים אלה סייעו להעברת הציוד מביתו של התובע למחסן השייך לנועם יוסף בשנת 2003 וסייעו להעמסת אותו ציוד לעגלה נגררת השייכת לנתבע, בשנת 2005.
עדותם לא נסתרה בחקירה הנגדית והיא משמשת סיוע ותמיכה בעדותו של התובע. יצויין, שהן מר חיים אליהו והן מר סמי אליהו מפרטים בתצהירם את רשימת הפריטים להם טוען התובע והם לא נחקרו על כך בחקירה הנגדית.
לאור האמור, אני מקבל את טענת התובע, שהפריטים הנטענים על ידו הועברו לחזקת הנתבע.
טענת הנתבע, שמדובר בשתי ספות משומשות ובמדיח כלים לא תקין בלבד, נדחית לאור העדויות בני משפחת יוסף ובני משפחת אליהו. כך גם נדחית טענת הנתבע, שהציוד שכן נמסר לחזקתו, נגנב. שכן, לא הוגשה כל אסמכתא התומכת בטענה זו.
מאחר שהוכח, שהנתבע קיבל לחזקתו ציוד וריהוט השייכים לתובע ולא החזירם לתובע, התובע זכאי לפיצוי בגין הציוד שנעלם.
השאלה הבאה שיש לבחון היא, שווי הציוד.
התובע עשה את כל המאמצים על מנת להוכיח את שווי הציוד, צירף דו"ח הערכת תכולה לצרכי ביטוח משנת 2001 וטרח, פנה ואיתר את אותו שמאי, מר דני זסלר, על מנת להגיש חוות דעת עדכנית. על פי חוות הדעת מטעם התובע שווי המיטלטלין מגיע כדי 76,500 ₪, נכון ליום 1.1.2012 (עמ' 18 לפרוטוקול). דא עקא, המומחה לא ראה את הציוד עובר למתן חוות הדעת והסתמך על הדו"ח שערך בשנת 2001. זאת ועוד, חוות הדעת מתבססת על מחירי המוצרים נכון לשנת 2012, ללא ירידת ערך (עמ' 19 לפרוטוקול). לאור זאת, לא ניתן לקבל את חוות הדעת כמשקפת את שווי המוצרים נכון למועד בו הועברו לחזקת הנתבע, בשנת 2005. לפיכך, חוות הדעת היא בגדר אומדנא בלבד ולא חוות דעת מבוססת. בנסיבות אלה ייקבע הפיצוי המגיע לתובע על דרך האומדנא.
הנתבע ישלם לתובע עבור המוצרים סך של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 31.12.2007 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט, לרבות שכרו של התובע שייצג את עצמו, בסך של 10,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.