החלטה
בפני התנגדות המבקשים לביצוע שיק על סך 35,000 ₪ נושא תאריך 1.3.05, שמשכה המבקשת ואשר נמסר בסופו של דבר על ידי המבקש 1 (בעלה ; להלן: "המבקש"), לתובע. המבקש טוען, כי בינו ובין המשיב נוהלו עסקים במסגרתם סיפק לו המשיב סחורה. לפי הנטען, במסגרת זאת נמסר למשיב, בין היתר, השיק נשוא ההתנגדות שבפני. הואיל וחשבונותיהם שלו ושל רעייתו הוגבלו, מסר המבקש למשיב שיק שנמסר לו עצמו על סך 65,000 ₪ על ידי עמותה, שהיתה לקוחה של המבקש (להלן: "השיק השני"). זאת, לפי הנטען, לכיסוי חובותיו של המבקש כנגד כלל חובותיו למשיב, לרבות השיק קא עסקינן וכנגד חובות נוספים שחב למשיב.
הואיל והשיק השני חולל אף הוא, נפתח תיק הוצאה לפועל נגד המבקש ונגד אותה עמותה שנסגר בסופו של יום נוכח הסכם, במסגרתו שולמו למשיב 50,000 ₪.
המחלוקת בין הצדדים נעוצה, בעיקרה, בשאלה האם אותו הסכם נועד לסילוק כלל חובותיו של המבקש, כטענתו, או שמא החוב נשוא השיק שבפני הוחרג הימנו.
המבקש טוען, כי ההסכם נכרת לשם סילוק חובו הכולל למשיב, והוא מסתמך, בין היתר, על פרשנות של סעיפים מסויימים מתוכו (למשל, פסקות 7 – 9 להסכם). עוד טוען המבקש, כי קיומו של השיק שעשתה רעייתו ואשר נמסר למשיב, פרח מזכרונו, ונודע לו על כך, כפי הנראה, רק בסמוך להגשתו של השיק לביצוע, שלא בתום לב, בלשכת ההוצאה לפועל (כחמש שנים לאחר שנעשה). גם בחקירתו טען המבקש כי ההסכם נשוא תיק ההוצאה לפועל נועד לסילוק חובותיו לתובע עד אותה העת (במסגרת זאת הפנה המבקש לסעיפים שונים הימנו).
המשיב, אשר כאמור חקר את המבקש בדיון היום, טוען, כי ההסכם נועד לסילוק החובות נשוא תיק ההוצאה לפועל, כפי שנכתב במבוא להסכם, הא ותו לא, וכי בשים לב להבהרות המפורשות שבהסכם, הגנתו של המבקש הגנת בדים היא.
דין ההתנגדות להתקבל. כפי שטוען ב"כ המבקש, בשלב דיוני זה די לו למבקש רשות להתגונן, או למתנגד לביצוע שטר, כי יראה שהגנתו אינה "הגנתם בדים" וטיעוניו אינם עורבא פרח (השוו: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41).
אם תתקבל טענת המבקש, לפיה מסר את השיק השני לשם פירעון כלל חובותיו הקודמים (לרבות השיק קא עסקינן), וכי הסכום שנקצב במסגרת ההסכם שנכרת בתיק ההוצאה לפועל שולם למטרה זו ועל מנת לסלק את חובו הכולל לתובע, עשויה לצמוח למבקש הגנה אפשרית כנגד השיק שבפני (שכן על פני הדברים אמור היה השיק השני לסלק את כלל חובותיו של המבקש למשיב, ומכאן שככל שנפרע החוב בגין שיק זה במסגרת ההסכם, יכולה לצמוח למבקשים הגנה אפשרית).
אמנם, אין להתעלם מכך, שאופן ניסוחו של ההסכם אינו מביא בחשבון במפורש את השיק נשוא התביעה שבפני. אולם מנגד, בין כתלי ההסכם ניתן למצוא הוראה אופרטיבית לפיה הסך של 50,000 ₪ שישולם למשיב, ישולם לסילוק סופי וגמור של חובם של המבקש והעמותה למשיב (ולעניין זה ראו גם טענות המבקש בתצהירו, בכל הקשור לסעיפים 7 – 9 להסכם). ככל שתתקבל טענתו העובדתית של המבקש לפיה מסר את השיק השני (הוא השיק שבגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל), בין היתר לשם פירעון החוב נשוא השיק קא עסקינן (שלא כובד), אין להוציא מכלל אפשרות שתעמוד למבקשים הגנה (ויש להניח שיידרשו במסגרת זאת, בין היתר, להבהיר מה היה שיעור החוב הכולל למשיב).
ממילא, שעה שמטיעוני הצדדים (שהינם צדדים קרובים) ניתן לגלות מחלוקת – עובדתית ופרשנית – הקשורה עם נפקותו של ההסכם, אשר צריכה בירור (לרבות לעניין תיחומו של ההסכם ביחס לכלל חובותיו של המבקש כלפי המשיב), אין מקום לחסום את הדרך בפני המבקשים בשלב הדיוני שבפני, מפני העלאת הגנתם.
המשיב אף טען שאין מקום להידרש לטענות המבקש, נוכח עמדתו הפרשנית בכל הקשור להוראות ההסכם. אולם ממילא ניתן במסגרת בקשת רשות להגן להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, שכן בשלב דיוני זה אין מונעים העלאת טענה טובה מטעמים התחומים באופן הוכחתה. גם מטעם זה אין מקום למנוע מן המבקש הזדמנות להעלות הגנתו (השוו: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (U.K) ltd. פ"ד מו (2) 273, 278).
מכלל האמור לעיל, שוכנעתי כי דין ההתנגדות להתקבל.
לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב'1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").
התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיו וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין.
הנתבע יימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.
היה והתובע לא יגיש את המסמכים ולא יפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתו.
הוצאות ההליך תיפסקנה בהתאם להוצאות ההליך העיקרי.
לעיוני ביום 1.7.11.
ניתנה היום, כ' אייר תשע"א, 24 מאי 2011, בהעדר הצדדים.