אקספרס שרותים אחזקות ובינוי בע"מ נ' מטרסו ואח'

החלטה

רקע

אקספרס שירותים אחזקות ובינוי בע"מ (להלן: "התובעת") שהינה חברה העוסקת בין היתר בשיקום נזקים לאחר שרפות והצפות בניינים (להלן: "השירות") טוענת כי מטרסו אורלי (להלן: "נתבעת 1") ומטרסו יעקב (להלן: "נתבע 2") (ולהלן: "הנתבעים") שהינם בעלי דירת מגורים (להלן: "הדירה") הזמינו את השירותיה ונותרו חייבים בגינו.

בחודש פברואר 2008 אירעה שריפה בדירת הנתבעים ולדירה נגרם נזק כבד. הנתבעים שהיו מבוטחים בזמנים הרלוונטיים לתביעה הודיעו למבטחיהם אודות השריפה. חברת הביטוח שביטחה את הנתבעים מינתה שמאי לצורך הערכת הנזק שנגרם לדירה. בהתאם לשמאות זו הזמינו הנתבעים שיקום המבנה מהתובעת וחתמו על הזמנה בה צוין, בין היתר, כי התחייבותם לשלם לתובעת את התמורה המסוכמת היא התחייבות אישית ואינה מותנית בקבלת תגמולי ביטוח מהחברה המבטחת. הסכום שסוכם בין הצדדים לצורך שיקום הדירה עמד על סך 156,578 ₪ (כולל מע"מ). הסכום שסוכם בין הצדדים לצורך שיקום התכולה עמד על סך 11,550 ₪ (כולל מע"מ). הנתבעים העבירו לתובעת במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה שיקים בסך כולל של 154,000 ₪ ונותרו חייבים לתובעת 14,128 ₪. מבין ההמחאות לא כובדה המחאה על סך 40,000 ₪ ובגינה נפתחו נגד הנתבעים הליכי הוצל"פ. לאחר שפניות התובעת לנתבעים לא נשאו פרי הוגשה תביעה זו על יתרת חובם של הנתבעים העולה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום התביעה.

הנתבעים דחו את טענות התובעת. וטענו בין היתר כדלהלן:

ראשית טען נתבע 2 כי מאחר ולא היה חתום על ההסכם בין הצדדים אינו צד לתביעה.

לגופו של עניין טענו הנתבעים כי בהסכם בין הצדדים נקבע כי הסכום שעל נתבעת 1 לשלם לתובעת בגין העבודות כפוף לאישור שמאי, וזה לא צורף על ידי התובעת, כי - לטענת הנתבעים, אישור זה היה מגלה שהתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנתבעים ולא ביצעה השיקום כמסוכם וכנדרש כששווי העבודות שלא בוצעו על ידה עולה לכדי 28,424 ₪ (כולל מע"מ).

התמורה שהייתה צריכה להיות משולמת לתובעת לאחר קבלת סכום מקביל מחברת הביטוח של הנתבעים. סך תשלומי השיקום הועמד על סך של 249,705 ₪ (כולל מע"מ). בהסכמת הצדדים בוצעו עבודות שונות (אלומיניום, מיזוג, קרמיקה וכלים סניטרים) על ידי גורמים חיצוניים כשהתובעת מפחיתה סכומים אלה מהסכום המגיעה לה. הסכומים ששולמו לגורמים החיצוניים היו בסך 95,777 ₪. משכך הסכום שהיה על הנתבעים לשלם לתובעת בגין מה שהיא עשתה בפועל היה סך של 153,928 ₪.

סוכם כי התשלום בגין השיקום היה בהתאם להתקדמות העבודות כשהתשלום האחרון יהיה לאחר סיום עבודות השיקום. הנתבעים העבירו לתובעת שלושה שיקים, הראשון בסך 70,000 ₪. השני בסך 44,000 ₪. השלישי בסך 40,000 ₪ (להלן: " השיק האחרון"). אף שהתקדמות השיקום לא הצדיקה העברת שני השיקים האחרונים, שכנע מנהל העבודה את הנתבעת 1 כי תיתן לו את יתרת התשלום והוא יסיים את העבודות קודם תאריך פירעונו של השיק האחרון. הנתבעת 1 בתמימותה מסרה לידיו את שני השיקים (44,000 ₪ ו-40,000 ₪). סכום שלושת שיקים שהועברו לתובעת עולה לכדי 154,000 ₪ בעוד שלתובעת הייתה זכאית לקבל מהנתבעת רק 153,928 ₪. משכך טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות.

לעניין של השיק האחרון שלא כובד ושעניינו נדון בפני ראש ההוצל"פ טענו הנתבעים כי לגביו סוכם כי ייפרע רק לאחר סיום העבודות ובשיק זה אף הוגבלה סחירותו על ידי הכיתוב "למוטב בלבד". התובעת לא השלימה את העבודות ומשכך בוטל השיק האחרון.

התובעת ביצעה קיזוזים בסכומים מופחתים ממה ששילמו הנתבעים בפועל בגין השיקום שנעשה על ידי הגורמים החיצוניים כשההפרש בין מה ששילמו הנתבעים לגורמים החיצוניים לבין מה שזוכו על ידי התובעת הוא בסך 12,989 ₪.

התובעת לא הייתה אמורה כלל לשקם את התכולה ומשכך אינה זכאית לסכום הנטען על ידה בסך 10,000 ₪ לשיקום התכולה. יתירה מזו, התובעת פינתה חפצים מהדירה לצורך השיקום אך לא החזירה את מכונת הכביסה שהייתה בדירה וכן לא את מייבש הכביסה.

בתאריך 23.9.09 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה אך הצדדים לא קיבלו את הצעתי. משכך אין מנוס אלא להכריע בבקשות המקדמיות בתיק זה, כדלהלן:

טענת ב"כ התובעת המלומדת לפיה אין הגנה לנתבעים ומן הראוי ליתן פס"ד נגדם כבר בשלב זה.

טענת ב"כ הנתבעים המלומד לפיה דין כתב התשובה להימחק לאור תקנה 214 ד(א)(ב) ולאור העובדה שהועלו בו טענות חדשות, בניגוד לתקנה 64.

טענת ב"כ הנתבעים המלומד לפיה דין התביעה להיות מסולקת על הסף שכן הוכח שהאמור בכתב התביעה אינו מעלה עילת תביעה.

דיון:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק כשאני מונחה ע"י קביעת בית המשפט מחוזי בתיק ע"א 3936/07, סבורני שיש לדחות את כל הטענות המקדמיות ולקבוע את התיק להוכחות לדיון לגופו של עניין.

האיחור בהגשת כתב התשובה אינו איחור קריטי ובכדי להביא את השאלות האמיתיות שבמחלוקת בין הצדדים, מן הדין לאפשר הגשת כתב התשובה באיחור, כפי שניתן היה לאפשר תיקון כתב תביעה בשלב זה.

כמו כן לא ניתן, בשלב זה, לומר שלנתבעים אין כל הגנה, כפי שלא ניתן לומר שהתביעה חסרת עילה. בדיקת כתב התביעה (ובמיוחד סעיפים 7 ו – 21 שבו) מראה שקיימת עילת תביעת נגד הנתבעים.