החלטה
1. לפני בקשתו של המבקש להתיר לו לדחות את מועד הגשת אחת הראיות מטעמו- תקליטור ותמלול חמש שיחות שנערכו בינו לבין עובדי הנתבעת בתאריכים שונים. המבקש מבקש לדחות המועד להגשת הראיה למועד החקירה הנגדית של עדי המשיבה ולחלופין למועד שלאחר הגשת תצהירי המשיבה.
המבקש ציין כי דבר קיומן של ההקלטות לא נכלל בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו שכן המבקש לא היה מודע לחובתו ליידע דבר קיומן והן נודעו לבא כוחו רק "לאחרונה" בעת הכנת תצהירי עדות מטעם המבקש.
2.לטענת המבקש, היות והראיה נוגעת לסלע המחלוקת שבין הצדדים – והוא טענתו כי העברתו לאזור חלוקה שונה מן האזור בו עבד באופן קבוע נעשתה ללא כל סיבה עניינית-ויש בכוחה להפריך את גרסת המשיבה בהגנתה, הרי שקיים חשש שגילוי הראיה כבר בשלב זה, יגרום לכך שהמשיבה תנסה להתאים גרסתה לאמור בהקלטות ולסכל את תביעת המבקש.
3.בתשובתה טענה המשיבה כי הכלל הפסיקתי הוא חשיפתן של הראיות ו"משחק בקלפים פתוחים" בעוד שהחריג של דחיית מועד הצגת הראיה יתממש רק במקרים נדירים של חשש ממשי לשיבוש הראיות. במקרה דנן לא הצביע המבקש אלא על חשש כללי, וכן ציין כי על הקלטות נודע לבא כוחו רק עתה. לטעמה של המשיבה אין בשני אלה די בכדי לחרוג מן הכלל הקבוע בפסיקה
4.בהחלטתי מיום 11.8.2013 קבעתי כי בטרם תנתן החלטה לגוף הבקשה , תועבר הראיה באופן חסוי לעיוני. בתחילה הועברו תקליטור וכן תמלול חלקי ביותר של השיחות ,אלא שלא ניתן היה לשמוע 4 מתוך השיחות. לאחר מכן , ובהתאם להחלטתי מה25.8.2013 הוגש תקליטור שבו מופיע קובץ באופן הניתן לשמיעה. לתקליטור לא צורף תמלול מקיף יותר מזה שהוגש קודם לכן.
יצויין כי מתוך שמיעת ההקלטות עולה כי בחלקן לא ניתן לשמוע כלל מי מן הדוברים , למעט המבקש, ובחלקן נשמעים הדוברים באופן חלקי ביותר על פני קטעי שיחה רבים.
יצוין עוד כי לפחות באחת השיחות הודיע המבקש במהלכה כי הינה מוקלטת ולפיכך הנוכחים בשיחה היו מודעים לכך.
5.לאחר שעיינתי בתמלול החלקי, ושמעתי, ככל הניתן, את ההקלטות, ולאחר שעמדתי על טיעוני הצדדים וזאת על רקע המחלוקות שביניהם כפי העולה מכתבי הטענות ומפרוטוקול הדיון המקדמי, הגעתי לכלל מסקנה כי נסיבות הענין אינן מצדיקות דחיית מועד הגשת הראיה כמבוקש.אבהיר:
6.אכן, כפי שקבע בפסק הדין בענין סויסה- אשר אומץ אף על ידי בית הדין הארצי לעבודה(רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 (1999)), יש ויהא מקום לדחות מועד גילויה של ראיה משלב גילוי המסמכים לשלב מאוחר יותר. ואולם הכלל הוא גילוי מירבי. עמד על כך כב' השופט הנדל בברע 739/07 כ. כהן ובניו שיווק חקלאי בע"מ-נסים עידן (מיום 31.7.2008)
"הכלל הוא גילוי מירבי. על הצדדים לשחק בקלפים פתוחים. וזאת דווקא מפני שלא מדובר במשחק אלא במשפט. השאיפה היא להגיע לאמת. .. הצגת הרציונל סוללת את הדרך ליוצא מן הכלל, מקום בו דווקנות יתר לכלל עלולה לשבש את המטרה האמורה. כפי שצויין בעניין סויסה:"יש שבית משפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב" (שם, עמ' 7).
נדמה שהמשפט הישראלי עומד בפני דילמה מסוימת. כאמור, מתן הזדמנות לצד להתכונן להצגת ראיותיו ע"י עיון בראיות הצד שכנגד, עשוי לתרום לגילוי האמת ולמנוע מצב בו המשפט מוכרע על פי מבחנים לא ראויים כגון, רמת זכרון, מהירות מחשבה וכו'.. ואולם, האם גילוי מירבי תורם תמיד לחקר האמת? ברי, כי צד שאינו אומר אמת מעוניין בהליך הגילוי כדי שלא להחשף. יהא זה לגיטימי לשאול מדוע יש לסייע לצד או לעד שהאמת אינה נר לרגליו?
חקר האמת יוצר מתח. לעתים נכון לגלות חומר ולעתים היפוכו של דבר. ברור ששיטות משפטיות שונות עשויות להגיע לתוצאות שונות בדבר פתרון הדילמה. שיטה משפטית מסויימת אף עשוייה לעבור תמורות. תקנות סדר הדין האזרחי מתוות את הדרך. הכלל הוא גילוי מירבי. זוהי עמדת השיטה. גם אם יש מקום לסטייה מן הכלל, ויש מקום, על בית משפט להעזר במנגנוני שמירה כדי שהיוצא מן הכלל לא יהפוך לכלל. לדוגמא, משמתקיימת מחלוקת עובדתית, במקרים רבים דרכו של צד להגדיר את יריבו כ'שקרן', בין אם הדבר נכון, בין אם לאו. לכן אין די בתיאור האמור כדי להביא לשינוי בכללי הגילוי – אחרת נקודת האיזון תופר. העולה מכאן שהנטל רובץ על הטוען שאין עליו לגלות חומר רלוונטי. אין הוא יכול להסתפק בטענה סתמית שהוא רוצה להפתיע את יריבו כדי למנוע ממנו לשקר". (הדגש אינו במקור)
בנסיבות הענין לא הרים המבקש את הנטל המוטל עליו, וטענתו נותרה סתמית.
7.מעבר לכך - עיון בכתבי הטענות של הצדדים מצביע על כך שהמחלוקת כבר מפורטת דיה בכתבי הטענות בכלל, ובמסמכים שצרף המבקש לכתב תביעתו בפרט. כאשר המחלוקת כבר פרושה לנגד עיני הצדדים , הרי שהחשש כי המשיבה תשנה גרסתה בדיעבד על מנת להתאימה לראיה מצומצם ובוודאי שאין בו בכדי לגבור על הכלל של גילוי מירבי. עיון בראיה עצמה מצביע אף הוא על כך שאינה שונה מכל ראיה אחרת שגילויה מתחייב במסגרת הליך גילוי מסמכים- דבר שלא נעשה.
נוסיף לכך את העובדה שהמבקש תיעד שיחות עם עובדי המשיבה ידועה לכל הפחות לחלק מהם.
כמן כן הבאנו בחשבון את העולה מן הבקשה עצמה - קרי שב"כ המבקש אף לא ציפה להסתמך מלכחתילה על הקלטות אלה , באשר לא ידע על קיומן- דבר המצביע על כך שאינן מרכיב יסודי בהוכחת טענות המבקש, ומכאן על ההיקף המצומצם של החשש לנזקים שיגרמו לגילוי האמת עם גילויין על פי סדר הבאת הראיות הרגיל.
מכל אחד מן הטעמים ובוודאי בהצטברם, אינני רואה מקום להעתר לבקשה.
8.משכך , הבקשה נדחית. ככל שהמבקש מעונין להגיש איזו מן ההקלטות כראיה, יגישה עד ליום 3.9.2013- בצירוף תמלול מלא- לבית הדין ולצד שכנגד.
9.בנסיבות הענין לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.